בית

בבל , , 21/11/2017

                           

 

עתיק רחימי עפר ואפר, ההתחלה

מתוך עפר ואפר

לאבי, לאבות אחרים,
שהמלחמה ייבשה את דמעותיהם

"יש לו לב גדול, כגודל צערו" (רעאפת חוסייני)


"אני רעב."
אתה  מוציא  תפוח מצרור גוֹלֶה סִיבּ[1] אדום, ומתכוון  לנקות אותו  בכנף  הכותונת המאובקת שלך. התפוח מתלכלך  יותר.  אתה מחזיר אותו אל הצרור ומוציא תפוח אחר, נקי יותר, ונותן אותו ליאסין  נכדך היושב לידך, ראשו שעון על זרועך העייפה.  הילד לוקח  את התפוח בידיו הקטנות, המאובקות, ומגיש אותו אל פיו. שיני  החלב  הקדמיות שלו כבר נשרו והוא  מנסה  לנגוס  בתפוח בניביו.  רעד  חולף  בלחייו הרזות,  הסדוקות.  עיניו  הצרות והמתוחות מצטמצמות עוד יותר. התפוח חמוץ. הוא מכווץ את  אפו הקטן ואת נחיריו הרחבים. הוא מושך באפו.
אתה  יושב, גבך אל השמש של חודש טיר,[2] שעון אל תומכות הברזל של  הגשר;  הגשר המחבר בין שתי גדותיו של ערוץ  הנהר  היבש, מצפון  לפּוּלְחַמְרִי.[3] על הגשר הזה עובר הכביש  הקושר  את צפון  אפגניסטן  אל קאבול. אם תפנה שמאלה בקצהו  המרוחק  של הגשר,  אל  נתיב העפר המתפתל בין הגבעות החשופות,  תגיע  אל מכרה הפחם של כּארכּאר[4]...
קול  יפחותיו  של יאסין קורע את מחשבותיך מהדרך  אל  המכרה. ראה,  נכדך  מתקשה  לנגוס  בתפוח. היכן  הסכין?  אתה  מפשפש בכיסיך.  אתה  לוקח את התפוח מידי נכדך, פולח אותו  לשניים, אחר כך  פולח כל פלח לשניים ומחזיר לו את פלחי התפוח.  אתה מניח את הסכין בכיסך ומשלב את זרועותיך על החזה.
זמן  רב לא לעסת טבק. היכן קופסית הפח של הנאסואר?[5]

אתה שוב ממשש את כיסיך. לבסוף אתה מוצא אותה ומשליך חופן נאסואר  אל פיך.  בטרם  תחזיר את הקופסית לכיסך, אתה מציץ בפניך  במראה שעל  קופסית הנאסואר. עיניך הצרות שקועות בארובותיהן.  הזמן שחלף  טבע את חותמו בעור הסובב אותן, בקווים עקלקלים הדומים לתולעים, שמתפתלות בפתחהּ של מחילה, מורעבות ואורבות... 

על ראשך  טורבן  גדול, סתור. כובד משקלו דוחק את ראשך  אל  בין כתפיך.  הוא  מלא עפר. אולי בגלל זה הוא כל  כך  כבד.  צבעו המקורי לא ניכר. השמש והעפר האפירו אותו...
החזר אם כן את הקופסית למקומה! חשוב על משהו אחר. הבט במשהו אחר!

אתה  מכניס את קופסית הפח אל אחד מכיסיך. אתה מעביר את  ידך על  זקנך המאפיר ומלא ההוד, אחר כך אתה לופת את ברכיך וצופה בצלך העייף, המתמזג בצללים הסדורים של מוטות הגשר.
משאית צבאית, כוכב אדום מצויר על דלתה, עוברת על הגשר.  היא מֵפרה  את התרדמה הכבדה של העפר. העפר מיתמר. הוא  כובש  את הגשר  ושוקע חרש-חרש ומכסה את הכול, את התפוחים, את  הטורבן שלך, את עפעפיך... אתה מניח את ידך על תפוחו של יאסין לסוכך עליו מן העפר הנושר.
"אל תיגע!"
צועק נכדך. ידך מפריעה לו לאכול.
"ילדי, תאכל עפר?"
"אל תיגע!"

הנח לו. עסוֹק בצרותיך. העפר ממלא את פיך ואת אפך. אתה יורק את הנאסואר על האדמה, סמוך לחמישה כתמים ירוקים אחרים. בדש המופשל של הטורבן אתה מכסה את אפך ואת פיך. אתה נושא  עיניך אל  קצהו הקרוב של הגשר, אל הדרך המוליכה אל המכרה ואל ביתן העץ  השחור  של  השומר, הניצב ליד מחסום דרכים.  תמרות  עשן מתעופפות  מחלונו הקטן. שניות אחדות של היסוס, ואחריהן  אתה לופת  ביד  אחת  קורה חלודה במעקה הגשר ובידך  השנייה  אוחז בצרור  האדום. אתה מנתק את רגליך מן האדמה ומדשדש  שפוף  אל הביתן. אתה קורא ליאסין. הילד קם, אוחז בשולי מעילך.  יחדיו אתם יוצאים לדרך ומתקרבים אל הביתן. אתה תוחב את ראשך בחלון הקטן  חסר  השמשה. ביתן העץ מלא עשן. ריח פחם  מעורב  באדים חמים  נפלט החוצה. השומר נמצא בדיוק באותה תנוחה כפי  שראית אותו קודם לכן, יושב וגבו שעוּן על אחד הקירות. עיניו עדיין עצומות.  ייתכן שכומתתו משוכה עתה מעט יותר  מטה,  זאת  ולא יותר!  כל השאר בדיוק כשהיה, אפילו מחצית הסיגריה בין שפתיו היבשות...
השתעל.
אפילו  אתה  לא  שמעת את שיעולך, לא כל  שכן  השומר.  השתעל בשנית, קצת יותר בקול! הוא שוב לא שמע. חס וחלילה שייחנק מן העשן. אתה קורא לו.
"אחי..."
"מה אתה שוב רוצה, באבא-ג'אן?" [6]
תודה לאל, הוא מדבר. הוא חי. אך הוא עדיין חסר תנועה, עיניו עצומות  בצל מצחיית הכובע... לשונך נעה, מבקשת להגיד  משהו. אל תפסיק את דיבורו!
"...אתה  הורג אותי. אמרתי לך ארבעים פעם:[7] המכונית הראשונה שתעבור כאן, אשליך את עצמי בין גלגליה, אתחנן שיקחו אותך אל המכרה! מה עוד אתה רוצה? ראית איזו מכונית עד עכשיו? לא? אז מה אתה רוצה! אתה צריך אולי עדים?"
"כמובן  שלא, אחי היקר! אני יודע שלא עברה כאן מכונית.  אבל אף פעם אי-אפשר לדעת, אם חס וחלילה תשכח שאנחנו כאן..." "באבא-ג'אן, למה שאשכח אותך? אם אתה רוצה, אני אספר  לך  את סיפור  חייך שכבר סיפרת לי ארבעים פעם ושאני כבר יודע  אותו בעל-פה! רוצה? בבקשה! בנך עובד במכרה, אתה נמצא כאן עם  בנו כדי לבקר אותו."
"בשם אלוהים, אתה זוכר את הכול... זה אני שאיבד את הזיכרון, חשבתי  שלא  סיפרתי לך דבר. לפעמים אני חושב שאחרים  שוכחים כמוני. סלח לי, אחי... הטרדתי אותך."
האמת היא שאבן כבדה מונחת על לבך. חלף זמן רב מאז שחבר,  או אפילו זר, הקשיב לך. חלף זמן רב מאז שחבר או זר חימם את לבך במילותיו.  אתה רוצה לומר משהו ולהקשיב למשהו בתורך.  המשך, דבר!  אך  לא סביר להניח שתשמע ממנו משהו בתורו.  השומר  לא יקשיב  לך.  הוא  מכונס  בתוך עצמו.  עם  עצמו.  הוא  מתבצר בבדידותו. הנח לו.


אתה  נשאר נטוע מול הביתן. מחריש. מבטך יוצא משם, עוקב  אחר פיתולי  העמק. העמק צחיח, מכוסה בשיחים קוצניים. העמק  שקט. בקצה העמק... מוראד, בנך.

אתה  מסב את מבטך מן העמק. אתה שוב מביט אל תוך הביתן.  אתה רוצה  לומר לשומר שאתה כאן, מחכה למכונית בעקשנות כזאת,  רק בגלל  נכדך. לוּ היית בגפך, כבר מזמן היית הולך רגלי.  ארבע או  חמש שעות הליכה הן לא מאמץ גדול בשבילך. אתה רוצה  לומר לו  שמבוקר  עד ליל אתה עובד את האדמה, עומד על שתי  רגליך, שאתה אדם אמיץ, ש... ומה עוד? האם באמת הכרחי לספר את כל זה לשומר? מה זה נוגע לו? זה לא נוגע לו בכלום. ובכן, הנח  לו. נום בשקט, אחי... אנחנו מסתלקים. לא נטריד אותך עוד...
אולם אינך זז. אתה נותר לעמוד שם שותק.


הערות


1 גוֹלֶה סִיב - מילולית: פרחי תפוח. הכוונה לצעיף פופולרי מאוד  בכל  אסיה המרכזית, העשוי בד בצבע אדום שעליו  הדפסים לבנים של פרחי תפוח מסוגננים.
2 חודש טיר חל בסביבות חודש יולי.
3 פולחמרי  – עיירה בת כ-25,000 תושבים על אם  הדרך  מצפון אפגניסטן  אל  קאבול  הבירה.  העיירה  שוכנת  באיזור  חקלאי שגידולו הנחשב ביותר הוא מלונים גדולים.
4 המכרה בכארכאר הוא הפורה במכרות אפגניסטן. תפוקתו היומית כ-55 טון פחם.
5 נאסואר – תערובת לעיסה של עלי טבק דחוסים שצבעה ירוק.
6 באבא-ג'אן – מילולית: אבא יקר. פנייה לאדם מבוגר, שיש בה הן מן הקרבה והן מן הכבוד.
7 היכן  שהיה מקובל לומר בעברית "מאה  פעם",  האפגני מעדיף את  המספר  ארבעים,  מספר  סמלי  רב-משמעות  שמקורו במיתולוגיה המוסלמית.

    
עריכת תרגום: עמית רוטברד וגיורא לשם
תרגום מדָרי (פרסית-אפגנית): דבורה לשם

 

visage1.jpg

סטיל מהסרט "עפר ואפר" (צרפת, אפגניסטן, 2003) בבימויו של עתיק רחימי

אבן הסבלנות

אי שם באפגניסטן או במקום אחר.
החדר קטן, מלבני, חף מכל קישוט. על מזרון אדום כמו צבע הרצפה שרוע גבר פצוע. כבר שלושה שבועות הוא מחוסר הכרה. אשתו סועדת אותו. בחוץ מלחמה. האישה לא יודעת אם הגבר שלה שומע אותה, אך סוף סוף, לראשונה בחייה, היא מדברת אליו. >>>

 

אבן הסבלנות: הפתיחה

החדר קטן. מלבני. הוא מחניק למרות קירותיו הבהירים, התכולים, ושני וילונותיו המעוטרים בציפורים נודדות הקופאות במעופן בשמים צהובים וכחולים. הווילונות מחוררים פה ושם, וזה מאפשר לקרני השמש לחדור פנימה, עד שהן נעצרות על הפסים הדהויים של שטיח קילים. >>>

 

חגית גור (עריכה) מיליטריזם בחינוך

ילדי גן מבקרים בתערוכות צה"ל; קצינים מרצים בבתי ספר; תלמידי תיכון מוזמנים לצפות בתרגילי אש חיה; קבוצות נוער מסיירות במחנות צבא; סמלים ומסרים מיליטריסטיים מוטמעים בילדים דרך מקצועות הלימוד בבית הספר: היסטוריה, תנ"ך, ספרות וכדומה. >>>

השנה השלושים ושלוש תערוכת השנה השלושים ושלוש

אמנים נגד "היד החזקה". תערוכה בבית העם >>>

שירה סתיו לא יהיה בסדר: על אוקטובר: יומן מלחמה של יורם קופרמינץ

'כך נע יומנו של קופרמינץ בתנועת הרס כוללת מן ה"סתם" (המילה הראשונה בספר) אל ה"בסדר" (המילה האחרונה). שניהם, הן ה"סתם" והן ה"בסדר", קרוצים מחומר אחד שבו הרגיל, השגור, התקני, המקובל, הוא שרירותי וחסר כל סיבה או הצדקה מעצם טיבו. הוא איננו אלא הזוועה עצמה. >>>

פוסטר מלחמה 4

מתוך סדרת פוסטרים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית