בית

בבל , , 13/11/2019

                           

 

לואיז כהן לכבוד ראש הממשלה גב' גולדה מאיר!

מתוך הכיוון מזרח גליון מס' 12

10 ביוני, 1969

גב' נכבדה מאוד

הנידון: החזירי לי את בני יחידי מבאר גפנפה החזירי לי את בני חי  - אל תמסרי לי גוויתו 

... שעות צמודה, רכונה על המשדר המכוון לנמוך ביותר. שעות, מתוחה דרוכה עד שקלטתי מה שכה הייתה נפשי כמהה לשמוע: תקומת הקמת מדינתי. צהלתי, לא ידעתי עצמי מאושר. יהודיה גאה אנוכי ובמדינתי שלי אחיה. החלה כוננות קדחתית: מכירה כללית, רהיטים, שטיחים, דברי סדקית, כלי כסף וזהב, הכל מכל... עם שתי מזוודות פח גדולות ושתיים עוד כרסניות, טסנו למדינתנו, מדריכים אותנו, ציונותנו, חלומות פז אשר טווינו...

הגעתי ארצה מלכה צעירה, פורחת רק עשרים וארבעה אביבים וכבר עם אוצר יקר של ארבעה נסיכים זוהרים. התעוררתי במלבן גדול גדוש מיטות ברזל צרות נמוכות, כל בעלת בית ומיטתה היא ביתה ורכושה, זולתה אין לה כלום ולא כלום. חלב התפנקו הקטנים כתמול שלשום. לא דאגתי, במדינתי שלי אני ימים מספר אביהם יציג תעודת הדוקטור שלו, הם יקבלו הכל. הוא נסע תל-אביבה, סידור עבודה אמר. שלוש פעמים ביום, נצבתי בתור המזדנב, מנענעת הקטן בזרועותי, שלושת הבנות משתרכות אחרי. הכל בכו, קוננו, פקידים, בעלי מלאכה, סוחרים זעירים, קיבלו מעדרים ופוזרו לפינות נדחות בכל הארץ. לבי כבד עלי, כאבתי את כאבם, בכיתי את שברם. יש והתנו צרותיהם בפני שפכו מרי-לבם. עודדתים, חבלי קליטה אמרתי, רק תלמדו עברית וכל אחד יעבוד במקצועו. (הוי לי כמה טעיתי) חודשיים במחנה עולים שער עליה. אלפי עולים באו ועזבו עם אתים ומעדרים. והד"ר בטל. מי שדרכו העברנו דינרינו שהה בעיראק. ללא פרוטה היינו. הקטן הנסיך האומלל חלה באדמת. בהיותו יונק התגבר, העלה ארוכה. עוד הוא מחלים, נפלה אחותו הקטנה. שני אביבים בלבד. סמוקה חכלילה מכף רגל ועד קדקד, קודחת בחום, שפתיה יבשות ואין במה להרטיבן. יסורי אין לתאר. לבית-חולים לא אביתי לשלחה. מי יודע? אולי כילדי תימן יהיה גורלה (היו שנחטפו מבתי-חולים). חלב אין ובפטמה בחלה. חלבתי בכוס... ולחלב נוספה דמעה... בכורי דמעותי בישראל. בקבוק יניקה אין, טפטפתי בפיה, גרגרה ובלעה. לאט לאט ריסיה ארוכות שחורות נעו, הביטה בעיני כאומרת תודה אמא והורידה עפעפיה. לבי נפעם, אני הבררנית במעדנים, ברקיקים ובמרקחת, בלעתי מכל מה שחלקו, לחם שחור, מרגרינה, דייסות גועליות, בלבד יהיה לי חלב לשניהם יחד. כך נצלה ממוות בטוח. שלושה חודשים במחנה קיט זה ועבודה אין. עלינו לצאת, אמרתי, אחרת נקבור ילדינו במחנה מוות זה. הובטח לו עבודה בבית-חולים בירושלים. חודשיים באוהל במעברת "מקור חיים" , מצטערים אמרו אין מקום בשבילך.

הגענו למעברת פ"ת, קבלנו צריף ללא דלת וחלונות, ללא ריצוף. ארבעת הקטנים הופקרו לחולות. חול בכל, באוכל, במצעים, בצמות הילדות. ארבעתם חלו. שושני לחייהם שהבאנו מבגדד, נבלו. חוורון מוות נסך על פניהם. שעול כרוני. קו"ח סרבה לעזור לנו לדיור אנושי. קנינו דירה עם משכנתא. 11 חודש עבודה במקום קביעות שלחו מכתב פיטורין. פניתי למנהל ארד בפ"ת שאלתיו, מה סיבת הפיטורין, לתדהמתי ענה: "אישה וארבעה ילדים משכורת גבוהה". שַלמו לו כרווק התחננתי, עד פת לחם באנו. ילדי גוועים ברעב. מצער אמר: "פה זו לא עיראק, זו ארץ מתקדמת ־ ישנם חוקים, הסתדרות, שומרים על העובד ומשפחתו."

ד"ר כהן עבד בסדום ביולי-אוגוסט. החליף אשכנזים נפשו בקיט ושיט. עבד בקיבוצים הרחוקים, הכל לשווא. סירבו בתוקף לאשר לו קביעות. נפלנו נפילה רבתית. עצבות ועצבנות. דלות גורמת להתלקחות. ד"ר כהן עזב הבית ולאחר מכן הארץ.  האשה התאלמנה וארבעת ילדיה התיתמו. בתי בגיל 3 וחצי קראה עברית רהוטה בספר התנ"ך. בעיראק לא היה ספר אחר ללימודי עברית. כה ציונית הייתי, אבי הרב יוסף דורי ע"ה היה דיין. נשיא בין הדין. המורה בבי"ס מטלון מחקה שמות בנותי. נתנה להן שמות אחרות בלי לשאול אותי. לעולם לא אסלח לה עד עתה יש לי הרגשת התנכרות לשמות שנתנו להן. שנה עברה בני נרשם עוד פעם לרפואה, שוב נדחה. יו"ר הליגה לזכויות האדם אמר לי:  "גב' כהן את רוצה חלוק לבן שיהיה אח?" פניתי לבג"ץ התובע הצבאי אמר: "הוא קיבל 4 במבחן", בני אמר, לא היה מבחן כלשהו.

ב-15.12.1969 ביום אשר הציגה גולדה את ממשלתה לכנסת השביעית שלחתי לה מברק: "שחררי בני יחידי מהצבא ונוכל לצאת מישראל. קראי שמות פרק כ"ב פסוק כ"ג כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו כי צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו: וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים (הדגשה במקור). אשתקד שלחתם לו שוטר לאוניברסיטה. הרסתם חייו. אנו 60% בחזית, המכללות רק 11%. אביו למד רפואה בבגדד ע"ח הממשלה העיראקית. לו הורשינו לחזור לבגדד לא היינו מהססים. אנו רוצים לחזור לעיראק. עשרים שנה סבלנו חרפת רעב, הניחו לנו לצאת מישראל. אם תהיי כה אכזרית ולא תשחררי את בני אעזוב את ישראל בלעדיו אבקש מאומות העולם לפעול לטובתו. 

העתק: מר אליהו אלישאר, נשיא הפדרציה הספרדית

eastward12.jpg

עמרי הרצוג שפת הזעם והכאב: קריאה במכתביה של לואיז כהן

מה לי וללואיז כהן? דבר לא, הייתה אולי עונה. במפגש בינינו פעורה תהום בלתי-עבירה של זהויות ושל משמעויותיהן: צעיר ומבוגרת, גבר ואישה, אשכנזי ומזרחית, לבן ושחורה."
מתוך גליון מס' 12 של כתב העת "הכיוון מזרח". >>>

ורד נסים נרקיס זקוף

 

תנועת אחותי למען נשים בישראל לאחותי

מה פירוש להיות אישה מזרחית בתרבות המציבה אותך בשולי החברה? מה המשמעות של השמעת קול נשי מזרחי ונקיטת פעולה לשינוי המציאות הישראלית, שבה נשים מזרחיות מודרות מן המרכז הפוליטי, החברתי והכלכלי? כיצד אפשר לשנות את סדרי העדיפויות בחברה שבה אנו חיות ושבה מתעצבת >>>

מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי אויבי הציבור

"ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה
הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין 'טיים' ... >>>

מאיר פרנקו אלוהים משתהה אך אינו שוכח

שמן על זכוכית, 67X102 ס"מ, 2001 >>>

ויקי שירן לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש

מול סילוף, דיסאינפורמציה, אדישות והתעלמות צריך לנשום עמוק ולכתוב. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית