 |
|
בבל , , 23/5/2012 |
|
| ||
|
|
|
|
לפני הפרק הראשון
בואו נסגור את זה עכשיו, לפני הפרק הראשון אפילו, שלא תגידו אחר-כך, ידעתי, לא ידעתי, מותח, לא מותח. יש כאן שני אנשים. הם עושים דברים דומים ממניעים דומים מבחינות מסוימות ושונים מבחינות אחרות. הם עושים אותם כשפניהם מכוסים, כך שיש כאן איזשהו עניין עם בלבול הזהויות. אחד מהם עושה את זה כדי להילחם בפשע. באמת, אל תצחקו. צריך לכבד את זה, לפחות מישהו מנסה לעשות איזה מעשה בהיר, זה לא מובן מאליו, בטח לא כשמסביב עסוקים כל-כך במידתיות. על כל פנים, בסופו של דבר יהרוג אחד מהם את חברו (״חברו״!). ולכל אחד מהם יש מישהי שהוא אוהב. מתוך כך הוא עושה את זה, מתוך כך עושים את זה שניהם: מתוך האהבה, ולפעמים מתוך הזעם החונק שגואה בי, למשל, כשאני תקוע בפקק ופתאום מישהו מחליט שמותר לו לעקוף מהשוליים. אם אתם מבינים, אם נחנקתם גם אתם, ברוכים הבאים. אם אתם לא מבינים, אם לא נהיר לכם הזעם הזה שאני מדבר עליו, אולי תלמדו משהו. אם אתם מהעוקפים על השוליים, אתם חתיכת מניאקים מזדיינים. ברצינות. שתישרפו בגיהנום, הספר הזה לא בשבילכם. זהו. מי שנוחה לו הפתיחה הזו יכול להמשיך הלאה, בפנים יש רוך גדול ומתנות, אל תתנו לכמה מלים קשות או מחזות לא נעימים להסתיר מכם את הדברים החשובים יותר. כמו סיפורים רבים אחרים, זה סיפור על גבריות. כלומר, סיפור על אהבה, על אלימות ועל אי-הבנה. זהו. שלא תגידו אחר-כך, הפתעתָ טוב, לא הפתעתָ טוב. שום הפתעות אין כאן. לא רבות, על כל פנים. אז משום כך ההקדמה הזאת, ומשום שזה מזכיר לי סיפורים של אריך קסטנר מן הילדוּת: פרק כך וכך, ובו יסופר על חבילת שטרות, על איש חשוד ועל טעמו האמיתי של מרציפן (וגם הזיכרון הזה עניין מוזר, שהרי את קסטנר לא קראתי אלא כמבוגר). על כל פנים. |
|
אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה. כך, רהוטה, באה פתאום הידיעה על עמרם היושב בארכיון שבמרתף, נדחק קרוב יותר אל השולחן, מנסה להסתיר את הכתם הרטוב שהתפשט בהפתעה כזאת על קדמת מכנסיו. >>>
|
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
