בית

בבל , , 21/8/2017

                           

 

מתן קמינר היסטוריה עממית כאן ועכשיו – ראיון עם הווארד זין

מתוך הווארד זין היסטוריה עממית של ארצות הברית

הווארד זין הוא אחד ההיסטוריונים האמריקאים החשובים ביותר במחצית השנייה של המאה העשרים, ואחד ההוגים הראשונים במעלה של השמאל בן-זמננו בארצות הברית. זין נולד בניו יורק ב-1922 למשפחה יהודית ענייה, וזכה למלגת לימודים בעקבות שירותו בחיל האוויר האמריקאי במלחמת העולם השנייה. במשך יותר מחצי מאה, פרסם זין ספרים חשובים ומשפיעים כגון "המסתורין של הדרום" (1964), שביקר את התפיסה הנפוצה לגבי ייחודו של הסכסוך הבין-גזעי בדרום ארצות הברית, ו"וייטנאם: ההיגיון שבנסיגה" (1967), ספר יסוד של התנועה נגד המלחמה בווייטנאם. כמרצה להיסטוריה ולמדע המדינה במכללת ספלמן שבאלבמה ובאוניברסיטת בוסטון, השפיע זין עמוקות על דורות של תלמידים. עם זאת, אין ספק (גם לדעתו של זין עצמו) שגולת הכותרת בקריירה שלו, כהיסטוריון וכפעיל פוליטי, היא הספר "היסטוריה עממית של ארצות הברית", שהופיע לראשונה ב-1980.

"היסטוריה עממית" היה פרויקט שאפתני ומקורי. זין ביסס אותו על הישגיהם של היסטוריונים לא-ממסדיים כוו. א. ב. דובואה וג'יימס בירד, יחד עם ספריהם של עמיתים בני דורו, דור שנות השישים באקדמיה, ויצר  טקסט שהוא בבחינת אלטרנטיבה ראשונה מסוגה לספרי ההיסטוריה הממסדיים של ארצות הברית. הספר זכה להצלחה עצומה – ב-2003 נמכר העותק המיליון – והפך לספר לימוד בתיכונים ובאוניברסיטאות ברחבי הארץ.
"היסטוריה עממית", ספר חף מהפניות אקדמיות אך מלא בציטוטים ממקורות ראשוניים, כתוב בשפה מדוברת ורגשית, הוא שונה מאוד בסגנונו מרוב ספרי ההיסטוריה המלומדים היוצאים לאור. אך חריגותו של זין כהיסטוריון איננה מסתכמת בסגנונו הייחודי. הוא היסטוריון שנוקט עמדה ומתייחס בביטול ליומרותיהם של היסטוריונים אחרים ל"נייטרליות" ו"אובייקטיביות". זין קרא לספר זיכרונותיו (1994) "אי אפשר להיות ניטרלי על רכבת בתנועה", ואכן בשביל זין ההיסטוריה היא רכבת בתנועה. בידיו, ההיסטוריוגרפיה הופכת לכלי לקידום השינוי החברתי המעמיק – מבלי לאבד לרגע את המחויבות לאמירת אמת.
קיימתי עם זין את הראיון הבא לקראת צאת המהדורה העברית של "היסטוריה עממית של ארצות הברית". שוחחנו באמצעות הדואר האלקטרוני בספטמבר ובאוקטובר 2006.  

מ"ק: מה השתנה באמריקה מאז יציאת המהדורה האחרונה של "היסטוריה עממית של ארצות הברית", שתורגמה לעברית?

ה"ז: המהדורה האחרונה יצאה מעט אחרי שבוש נבחר לנשיאות ופתח ב"מלחמה בטרור". מאז, הוא פלש לעיראק ונבחר לקדנציה שנייה. המלחמה נמשכת כבר יותר משלוש שנים. מוקדם מדי לומר אם התנועה הצומחת נגד המלחמה היא בעלת חשיבות בטווח הארוך. השאלה היא אם התנועה תהפוך ממחאה נגד המלחמה הזאת, למחאה נגד המלחמה בכלל ונגד המיליטריזציה של האומה. התנועה לזכויות המהגרים היא אחת התופעות המעודדות שראינו זה שנים. הפגנות המהגרים באחד במאי האחרון היו גדולות יותר מההפגנות הגדולות ביותר נגד המלחמה. אפשר ללמוד מכך שכאשר בני אדם מרגישים איום על חייהם שלהם, הם מגיבים.

מ"ק: מה צופן העתיד המיידי לארצות הברית? אילו מאבקים יתפסו את מרכז הזירה בשנים הקרובות?

ה"ז: לדעתי האסון של המלחמה יביא להשמאלה כלשהי של החברה, שתספיק כדי להוציא אותנו מעיראק ולהתחיל להציב בראש סדר העדיפויות שלנו צרכים אנושיים ולא מלחמה. ה"מפנה השמאלי" באמריקה הלטינית ימלא תפקיד בבידודו הגובר של הממשל האמריקאי בעולם, בידוד שהוא מקור בושה לאזרחי ארצות הברית.

מ"ק: בפרקים האחרונים של הספר אתה מזכיר את ניצני התנועה נגד הגלובליזציה, בהפגנות נגד ארגון הסחר העולמי בסיאטל ב-1999. מה דעתך על ה"גלובליזציה של ההתנגדות" המתרחשת בשנים האחרונות באמצעות כלים כמו הפורום החברתי העולמי?

ה"ז: אני חושב שהפורום החברתי העולמי הוא גל העתיד. אני מאמין שהוא ימשיך לגדול, ושבעתיד פעילים אמריקאים ישחקו בו תפקיד חשוב יותר.


מ"ק: ההתנגדות שלך לרעיון ש"על היסטוריונים להיות אובייקטיביים" היא ידועה. אבל מה בדיוק משמעות הביטוי "היסטוריה עממית"? האם זוהי ההיסטוריה של חוויותיו ומאבקיו של העם, היסטוריה העומדת לצדו של העם, או היסטוריה הנכתבת למען העם?

ה"ז: כל התשובות נכונות. בראש ובראשונה אני רוצה לראות את ההיסטוריה מנקודת מבטו של כל מי שקולו הושמט מההיסטוריה המסורתית. אני עושה זאת בכך שאני מספר על מאבקו. הטיעון שלי הוא שההיסטוריה של ארצות הברית היא היסטוריה של מאבק מעמדי, שזו חברה בעלת אינטרסים סותרים. את העובדה הזאת מטשטשים ספרי ההיסטוריה המסורתיים, שמציגים אינטרס משותף דמיוני. כיוון שישנם אינטרסים שונים ומנוגדים, אני בוחר לספר את ההיסטוריה גם עבור האנשים העובדים, השחורים, האמריקנים הילידים, הנשים ומתנגדי המשטר מכל הסוגים. קהל היעד הוא ללא ספק הציבור הכללי, לא מומחים; במיוחד אני מכוון לקוראים צעירים.

מ"ק: האם הספר נכתב במיוחד עבור קהל אמריקאי? מה יכול קורא לא-אמריקאי ללמוד מהספר?

ה"ז: הספר נכתב עבור קהל אמריקאי, אך הוא תורגם לשפות שונות בכל העולם, כך שככל הנראה קוראים לא-אמריקאים יכולים להרוויח ממנו משהו. אני מנחש שיש בספר כמה יתרונות לקוראים כאלה: הוא מאפשר ללמוד את ההיסטוריה של ארצות הברית באופן שונה מהמקובל ולהבין שתמיד היו תנועות של התנגדות למדיניות הממשלה; הוא מרמז שאפשר לבחון מתוך גישה דומה את תולדותיהן של ארצות אחרות.

מ"ק: האם יש בספר משהו חשוב במיוחד עבור קוראים ישראלים? יש בו לקחים עבורנו?

ה"ז: אף שאני לא דן בספר ספציפית בסכסוך הישראלי-פלסטיני, או ביחסים של ארצות הברית עם ישראל, יש בהיסטוריה של ארצות הברית לקחים חשובים לישראלים. תוכלו ללמוד ממנו איך אומה עם מוסדות דמוקרטיים – בחירות חופשיות, ממשל נציגים, חופש ביטוי – יכולה בכל זאת להתייחס לחלקים מאוכלוסייתה (האפריקאים-אמריקאים הם הדוגמה הראשית) באכזריות גדולה, ולהפוך למעצמה תוקפנית ששואפת להתרחבות על חשבון אדמתם של אחרים, ואגב כך שולטת בחייהם ומוצאת צידוקים שונים להתנהגותה.

מ"ק: האם אפשר לכתוב "היסטוריה עממית של..." על כל מקום על פני כדור הארץ?

ה"ז: לדעתי הגישה הזאת מתאימה להיסטוריה של כל ארץ.

מ"ק: אם כן, האם "היסטוריה עממית של ישראל" היא אפשרית?

ה"ז: במסורת האמריקאית ישנו אידאל של זכויות אוניברסליות, של זכותו השווה של כל אדם לחיים, חירות ורדיפת האושר, ללא הבדל גזע, דת או מין. אפשר להדגיש את המסורת הזאת, וכך אני עושה בספר. אמנם אין אידאל אוניברסלי דומה בישראל, ועל הסתירה הזאת ניתן יהיה להתגבר רק כאשר ישראל תגדיר את עצמה כמדינה חילונית ודמוקרטית ולא יהודית ודמוקרטית. בינתיים, לדעתי חשוב ש"ההיסטוריונים העממיים" של ישראל יספרו את סיפוריהן של כל תנועות המרד שקמו בישראל, כיוון שהן מאירות את מגבלותיה של המדינה, ומה שרואים זה שהיא אינה עומדת בסטנדרטים של דמוקרטיה אמיתית.
כדי לענות על השאלה שלך, צריך לשאול אם יש היסטוריה של התנגדות בישראל. האם לא היתה מחאה, מימיה הראשונים של המדינה, נגד מדיניות הממשלה? האם אין דוגמאות לשינויים במדיניות ממשלתית בעקבות התנגדות עממית? אם הדוגמאות מעטות, האם אפשר לכתוב את ההיסטוריה של ישראל מנקודת מבטם של הערבים הישראלים, או של הפלסטינים שנעקרו מבתיהם ב-1948, וכך להעביר ביקורת בלתי-מתפשרת על מדיניותה של ישראל? אתם, הישראלים, תיטיבו ממני לענות על השאלות האלה. 

zinn1.jpg

הווארד זין, שנות הששים

הווארד זין קולומבוס, האינדיאנים והקִדמה האנושית

היסטוריה יצירתית היא היסטוריה שצופה פני עתיד אפשרי ואינה מכחישה את העבר. אני מאמין שהיסטוריה כזאת יכולה להדגיש את האפשרויות העתידיות הטמונות באותם רגעים חבויים בעבר שבהם, גם אם רק בהבזקים רגעיים, בני אדם הפגינו יכולת להתנגד, להתלכד ולעתים אף לנצח. >>>

 

הווארד זין: הומניסט, פופוליסט, פטריוט. לזכרו

לפני כארבע שנים נפלה בחלקי הזכות הגדולה לתרגם לעברית את יצירת המופת של הווארד זין, "היסטוריה עממית של ארצות הברית". לפני כשנתיים נפלה בחלקי זכות גדולה לא פחות כאשר הוזמנתי להרצות לצדו על הספר והאתגרים שבתרגומו בעיר מגוריו, בוסטון. >>>

 

אדוארד אבי כנופיית המקלות בגלגלים

ג'ורג' וושינגטון היידיוק, חובש לשעבר בכוחות המיוחדים וחובב פצצות, בירה וטבע, חוזר מווייטנאם לביתו ביוטה ומגלה שאנשי עסקים, פוליטיקאים ומכונות חברו יחדיו כדי להחריב את הטבע הנדיר של ארץ המדבר האהובה שלו באמצעות שורה של מיזמי ענק מיותרים. >>>

אליזבת מקראקן ביתו של הענק

חייה של פגי, ספרנית מיזנטרופית מקייפ קוד של שנות ה-50, משתנים לבלי הכר ביום שלספרייה נכנס ג'יימס, נער תמהוני עצום מימדים, שאינו מפסיק לגדול: מטר שמונים ושמונה בגיל 11, שני מטר עשרים ושישה בגיל 16. סיפור אהבה עדין וטרגי נרקם בין הנער הגבוה בעולם לספרנית. >>>

מיכאל פייגה העיר שאינה לבנה: תל אביב של מעלה ותל אביב של מטה

"שני הספרים הם היסטוריה חדשה, חתרנית, מאתגרת, ששואלת שאלות חדשות ומציעה דרכי ניתוח שלא היו קודם. הם מתבוננים על תל-אביב בדרך שבה מיעטו להתבונן בה עד כה, ובכך חשיבותם. האחד מתחיל במקום שהשני מסתיים (ולהיפך). >>>

יוסף אליהו שלוש פתח דבר

"התאמצתי כפי יכולתי לרשום את זיכרונותי למען יישארו לבני משפחתי אחרי, וגם להמעוניינים בתולדות ובהתפתחות היישוב העברי ביפו, ועל היחסים הטובים ששררו בינינו ובין שכנינו הערבים במשך תקופה של עשרות שנים עד בואם של 'גואלי' ארצנו האנגלים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית