בית

בבל , , 21/9/2019

                           

 

אריאלה אזולאי הצעה לסובייקטיביות חדשה, ערב אחד, מול תא סגור

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 74


בתמונה נראים שני תאים שקיר משותף מחבר ביניהם. הפעילות שהתקיימה בהם הסתיימה, הדלתות נסגרו והנשמות התועות שאיכלסו אותם הלכו לדרכן. היו לתאים האלה שעות יפות יותר. פעם, מרחוק, אפשר היה להבחין מבעד לפס הצר שמתחת לדלת הימנית בשתי כפות רגלים השייכות, קרוב לוודאי, לדמות שנמצאה בתא. כשהיא נמצאה שם, התא הזה היה סגור, והדלת של התא השני היתה פתוחה לציבור. לידה השתרך תור ארוך. כל אחד יכול היה להיכנס. בתא היתה נוכחות, היא חיכתה שם, חייבה יחס ל'אחר', אחר חסר פנים אך בעל נוכחות. נוכחות שניבטה מבעד לקיר לבן מנוקב בשני חורים שחורים. כמו פנים. מסך לבן שעליו נכתבת הפנימיות, שמתוך חוריו השחורים מגיחה הסובייקטיביות, תמיד נעלמת בשלמותה, מופיעה רק תחת ביטויים חלקיים. "המישמוע" כותב דלז, אינו מתקיים "ללא קיר לבן שעליו הוא כותב את סימניו". "הסובייקטיביזציה", הוא ממשיך, "אינה מתקיימת בלי חור שחור שבו היא ממקמת את התודעה שלה, את התשוקה שלה". אבל הקיר לא תיפקד כפנים, כמישטח של כתיבה. כמו כן, החורים היו חסומים באופן שמנע מעברים מפנים לחוץ ומעומק לפני שטח. "הקיר הלבן של המישמוע", שוב דלז, "החור השחור של הסובייקטיביות, המכונה שמייצרת פנים [Visage] הם מבואות סתומים [...] אבל נולדנו בתוכם ונגדם עלינו להיאבק".
 
מי שביקש להיכנס אל התא ניצב מול שתי ידיים תלויות באוויר, קפואות כמו פסל. בתנוחות משתנות, מבקשות רחמים, נראות כמופקרות, מרמזות על פריצות, מושטות לעבר הנכנס אל התא, מוטלות לעברו דוממות, לא אומרות מילה, מציבות את הנכנס בעמדת נמען, כמכותב לפנייה חסרת מלים. ידיים ללא הוראות שימוש. ידיים שהחיבור שלהן לגוף - אם ישנו חיבור כזה - אינו נראה, מוסתר מאחורי קיר המפריד ביניהן לבין הגוף והזהות של בעליהן. נוכחות של אחר שאינה מאפשרת פנים-אל-פנים, הכרה הדדית, כינון הדדי של סובייקטיביות. אבל יחד עם זאת מזמנת את האפשרות של היות-יחד, היות-עם, מקום למפגש טרנסגרסיבי. את נכנסת לשם לבדך, לתא שבו הסובייקטיביות שלך מועדת להתכונן. להיעשות אדנותית מול הסובייקטיביות שביקשה להתפרק בתא ממול, שהותירה רק זוג ידיים שמציבות אותך כנמען, לאחר שהתרוקנה עמדת המוען. את יכולה לתפוס את עמדת הסובייקט, בפועל את כבר ניצבת בעמדת הסובייקט המפרש, קוטב של חיבור בין הנראה, הנאמר והניתן למגע. אבל את גם יכולה להיענות לנוכחות שנמצאת מולך, להיות, להיות ביחד-עם, "להיות יחיד-ברבים", ככותרת הספר האחרון של ז'ן לוק ננסי.

אריאלה אזולאי אחרית דבר

חדר החושך הוא הבונקר האולטימטיבי שאליו מגיע הצלם כדי לאלץ אץ הסוד להופיע >>>

אריאלה אזולאי שיעור באזרחות

המרחב הציבורי אינו מנוהל ונשלט רק בידי המדינה אלא גם ובעיקר בידי האזרחים. >>>

פול ויריליו קטסטרופה

הקולנוע ללא ספק היה אמנות, אבל טלוויזיה לא יכולה להיות אמנות כיוון שהיא מוזיאון התאונות >>>

שרה ברייטברג-סמל דברי פתיחה, מוזיאון (נמר) של נייר

"מוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן בניהולה של אריאלה אזולאי" - צירוף שהוגשם להלכה ולא למעשה (תשעה חודשי תכנון, אף לא תערוכה מומשת אחת, שערים נעולים במשך כארבעה חודשים) - לא הותיר אחריו חותם פומבי כלשהו באשר לתוכן שמאחורי >>>

אריאלה אזולאי כלכלת זמן מוזאלית

בפרקטיקה המרחבית של המוזיאון שלובה פרקטיקה של זמן, שאיננה עסוקה רק בחלוקה לתקופות, כי אם ביצירת מיכל של זמן שאפשר לדמותו לצינור שבו נצברת האמנות לתקופותיה. >>>

אריאלה אזולאי המוזיאון שלא היה

במוזיאון שלא היה אמורות היו להתקיים זו לצד זו, בעת ובעונה אחת, פעילויות רבות. >>>

אריאלה אזולאי נא להשחיל פנימה / שומרי הארכיון

הטקסט של הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה המופיע כאן בתרגום לעברית תחת הכותרת "נא להשחיל פנימה" הודפס על דף כפול שהושחל לתוך ספרו 'רוע הארכיון'. >>>

אריאלה אזולאי ספר כתובות

איה & גל אמורים היו להקים במוזיאון חללית/ספרייה. מקום מובחן, נטול מובהקות, מקום שמראהו החיצוני מזכיר חלל פשוט וסטנדרטי של חדר, ותוכו, כמו החוץ שלו, הוא רק דרך מעבר, מעבר למקום אחר שאינו נמצא בשום מקום. >>>

אריאלה אזולאי מתווה לפרוגרמה: שינויים בארגון המרחב ובמשטר המבט

המוזיאון המודרני לאמנות, בצורתו הכללית והארכיטיפית ביותר, הוא תוצר של המאה ה-18, בן-זמנו של תחום הידע הנקרא "תולדות האמנות". הוא מסמן את רגע לידתה של יצירת האמנות במובן המוענק לה עד היום. >>>

אריאלה אזולאי מיקי שלום

בנה ביתך, בנה שולחן, כיסא, מיטה, שידה. בנה לבד. בעצמך. אנחנו ניתן את ההוראות ואתה תבצע. אנחנו ניתן את מודל החלומות ואתה תשיג אותו, בכספך ובזיעתך. >>>

אריאלה אזולאי לשון ההוראות ראויה לבדיקה


ההתערבות של מיכל היימן במוזיאון היתה אמורה להעשות באמצעים עבודה על מבחני ה-
T.A.T: Thematic Appreception Test, קופסת תצלומים, חדר קבלה, חדר טיפולים וחדר מעבר,
אבחונים שוטפים של המבקרים, מיונים חוזרים ונשנים של הסיפורים, הדימויים ודפוסי
המיון. >>>

אריאלה אזולאי הפלסטינים במאה ה-20 - חסך בארכיון

בסוף הטקס שקיימה מדינת ישראל בכפר הפלסטיני סילואן לרגל פתיחת חגיגות 3000 שנה לירושלים, הפריחו דיירי הכפר בלונים בצבעי דגל פלסטין. >>>

אליאס קאנטי "לפעמים מופיעות הרוחות כעננים וממטירות גשם"

עיקרו של המאבק הזה בין החיים והמתים הוא, שהתלקחותו פתאומית, בלתי צפויה, לא סדורה. לעולם אין יודעים מתי משהו עתיד לקרות. >>>

שרון רוטברד המוזיאון הוא שלוחה של התיאוריה של האמנות / מכשירי הראיה / טרנספוזיציה

לארכיטקטורה ולארכיטקטים יש הרבה מה ללמוד מהאמנות המודרנית, שהצליחה להעמיד כמה פרדיגמות מאוד קיצוניות ביחס לאובייקט >>>

 

איך זה נראה לך?

קובץ שיחות עם בעלי מקצוע, שיחות החושפות שמה שנגלה למבט של בעל מקצוע אחד איננו בהכרח מה שנגלה מנקודת מבטו של בעל מקצוע אחר. שיחה עם הטייס שנטל חלק במבצע ענבי זעם, שיחה עם ארכיטקט, שיחה עם צוללן, שיחה עם רופא מארגון רופאים ללא גבולות , שיחה עם אמנית ועוד. >>>

 

שפת אם, שפת אב, אחרי מות האם ומות האב

גירסה ראשונה של הטקסט הזה נכתבה ב- 2003 ופורסמה בספר "חזות מזרחית" (עורכים יגאל ניזרי וטל בן צבי) ולאחר מכן במכונת קריאה.
אריאלה אזולאי חזרה אליו בימים שאחרי מות אביה, כשנה וארבעה חודשים אחרי מות אמה. >>>

ההזדמנות של הצילום

שיחה עם אורי דסאו בעקבות הספרים "האמנה האזרחית של הצילום", ו"היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", והתערוכה "מעשה מדינה: 1967-2007" >>>

מעשיות במלוא מובן המילה

שיחה עם חיים דעואל לוסקי לרגל צאת הספר "היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", הוצאת אוניברסיטת בר אילן. >>>

שפת אם, שפת אב

למיטב זיכרוני אבי מעולם לא דיבר על אלג'יר‮. ‬ובכלל מיעט לדבר‮. ‬אולי משום כך לא אותו שאלתי לפשר ההפרש בין צרפת לאלג'יר‮. ‬אמי השיבה כי בשעה שאבי הגיע לישראל ב–‮ 8491, ‬והדגישה במסגרת מח"ל‮ (‬מתנדבי חו"ל‮), ‬הוא נשאל למקום הולדתו‮. >>>

תצלום לא חתום

ה"היסטוריה הקטנה" היא היחידה מבין כתביו של בנימין המצהירה על עצמה כמסה שכתיבת היסטוריה היא עניינה המרכזי, ולמעשה זהו המקום היחיד בו ניתן לראות את מושג ההיסטוריה של בנימין בפעולה. >>>

מוטלת על כף המאזניים

האנטי-מיתולוגיה המודרנית הנשית של סיגלית לנדאו מאופיינת בתנועה מתמדת, בזרימה החומקת מכל קיבוע בהווה. >>>

חזרתו של המודחק

"להיות יהודי פירושו לשמור את היטלר בחיים..."(סטיינר) אריאלה אזולאי מתוך סטודיו 124 >>>

 

פול ואלרי בעייתם של המוזיאונים

איני אוהב את המוזיאונים יתר על המידה. רבים מהם נהדרים, אף אחד אינו מענג. לרעיונות של סיווג, שימור ותועלת ציבורית, שהם מובנים וראויים, אין כמעט קשר לתענוגות. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית