בית

בבל , , 21/9/2019

                           

 

אריאלה אזולאי מתווה לפרוגרמה: שינויים בארגון המרחב ובמשטר המבט

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 74


המוזיאון המודרני לאמנות, בצורתו הכללית והארכיטיפית ביותר, הוא תוצר של המאה ה-18, בן-זמנו של תחום הידע הנקרא "תולדות האמנות". הוא מסמן את רגע לידתה של יצירת האמנות במובן המוענק לה עד היום. הופעת המוזיאון הפכה את מה שקודם לכן היה "ציור" או "פסל" ל"יצירת אמנות"; אובייקט מקודש שמולו מתבסס מעמד חדש של מבקרי אמנות ופרשנים-מומחים שהוסמכו לשמש לו לפה. עם אישפוזן במוזיאון הפכו יצירות אלה מושא לשיפוט טעם, לדיון ציבורי, ולמחקר היסטורי. בעת ובעונה אחת הן נוצקו גם כמטבעות חליפין בכלכלה של התאזרחות בספירה הציבורית (היחיד מכיר בסמכותה של קהילת-טעם המקדשת אובייקטים כיצירות אמנות ובתמורה מתקבל לשורותיה; קהילה זו מעניקה ליחידים "מומחים" סמכות לקדש חפצים כיצירות אמנות ובתמורה הם מאשרים מחדש את פרקטיקת הקידוש ואת המוסד המקדש).
 
יצירת האמנות נוצרת תמיד במקום אחר ומגיעה למוזיאון כיחידת משמעות סגורה, שהמוזיאון אמור לשמר אותה ולאפשר לציבור הרחב לעבוד אותה. הגיון המירחוב המוזיאלי ודפוסי הפעולה הנהוגים בו מקבעים את ההפרדה בין סובייקט (הצופה, הפרשן, ובסופו של דבר הדובר של היצירה) לאובייקט (החפץ שקודש). הסובייקט הוא אזרח בקהילת-טעם. המוזיאון משמש בין השאר בית-ספר לאזרחות בקהילה הזאת. המוזיאון מלמד את המתאזרח להיות חלק ממערכת של שליטה שמפקחת על הנראה, משייפת את הדיבור ומגבילה את טווח ההתערבות. ההגיון המוזיאלי הזה מאפיין את רוב המוזיאונים בתרבות המודרנית. במובן מסויים, המוזיאון אינו יכול לחרוג מן ההגיון הזה מכיוון שיצירת האמנות היא טעם הקיום שלו.
 
העולם, למרות תהליך ה"מוזיאוניפיקציה" שלו ובניגוד לתיאורים נפוצים מן העשור האחרון, אינו דומה למוזיאון. העולם עשוי רשתות התקשרות ותקשורת הפרושות במרחבים ממשיים ובמרחבים וירטואליים. אלה מנתקות את המבט מנקודת העיגון המוצקה, המועדפת שלו, מותירות אותו חסר אחיזה. איבר ראייה אולטימטיבי מכסה היום את העולם - המסך, והוא מעין מוזיאון מוחלט שאין בו הבחנה בין פנים לחוץ, בין סתמי למקודש, בין נקודת מבט ושדה ראייה. על רקע התמורות בארגון המרחב והמבט בעידן הפוסט-מודרני, נראים הנסיונות לדבוק בהגיון המודרני של ארגון המרחב והמבט במוזיאון ובמכלול הפרקטיקות שלו לשיפוט ולקידוש של דימויים ואובייקטים, כתלושים וחסרי רלוונטיות.
 
המוזיאון החדש אמור היה להגיב לתמורות באירגון המרחב והמבט ולשינויים בכלכלת החליפין של דימויים ואובייקטים הנובעים מתמורות אלה. השינוי הפיזי של המרחב המוזיאלי היה עבורי נקודת המוצא והתנאי לכל פעולה במוזיאון. העבודה האינטנסיבית והמעניינת עם האדריכלים: מאירה קובלסקי, שרון רוטברד וצבי אפרת, שקווי המתאר שלה פרושים כאן, אפשרה להתחיל לתת לחשיבה זו "יסודות מבניים" בצורת ארגון מחדש של היחסים המרחביים במוזיאון.

אריאלה אזולאי אחרית דבר

חדר החושך הוא הבונקר האולטימטיבי שאליו מגיע הצלם כדי לאלץ אץ הסוד להופיע >>>

אריאלה אזולאי שיעור באזרחות

המרחב הציבורי אינו מנוהל ונשלט רק בידי המדינה אלא גם ובעיקר בידי האזרחים. >>>

פול ויריליו קטסטרופה

הקולנוע ללא ספק היה אמנות, אבל טלוויזיה לא יכולה להיות אמנות כיוון שהיא מוזיאון התאונות >>>

שרה ברייטברג-סמל דברי פתיחה, מוזיאון (נמר) של נייר

"מוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן בניהולה של אריאלה אזולאי" - צירוף שהוגשם להלכה ולא למעשה (תשעה חודשי תכנון, אף לא תערוכה מומשת אחת, שערים נעולים במשך כארבעה חודשים) - לא הותיר אחריו חותם פומבי כלשהו באשר לתוכן שמאחורי >>>

אריאלה אזולאי כלכלת זמן מוזאלית

בפרקטיקה המרחבית של המוזיאון שלובה פרקטיקה של זמן, שאיננה עסוקה רק בחלוקה לתקופות, כי אם ביצירת מיכל של זמן שאפשר לדמותו לצינור שבו נצברת האמנות לתקופותיה. >>>

אריאלה אזולאי המוזיאון שלא היה

במוזיאון שלא היה אמורות היו להתקיים זו לצד זו, בעת ובעונה אחת, פעילויות רבות. >>>

אריאלה אזולאי הצעה לסובייקטיביות חדשה, ערב אחד, מול תא סגור

בתמונה נראים שני תאים שקיר משותף מחבר ביניהם. הפעילות שהתקיימה בהם הסתיימה, הדלתות נסגרו והנשמות התועות שאיכלסו אותם הלכו לדרכן. >>>

אריאלה אזולאי נא להשחיל פנימה / שומרי הארכיון

הטקסט של הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה המופיע כאן בתרגום לעברית תחת הכותרת "נא להשחיל פנימה" הודפס על דף כפול שהושחל לתוך ספרו 'רוע הארכיון'. >>>

אריאלה אזולאי ספר כתובות

איה & גל אמורים היו להקים במוזיאון חללית/ספרייה. מקום מובחן, נטול מובהקות, מקום שמראהו החיצוני מזכיר חלל פשוט וסטנדרטי של חדר, ותוכו, כמו החוץ שלו, הוא רק דרך מעבר, מעבר למקום אחר שאינו נמצא בשום מקום. >>>

אריאלה אזולאי מיקי שלום

בנה ביתך, בנה שולחן, כיסא, מיטה, שידה. בנה לבד. בעצמך. אנחנו ניתן את ההוראות ואתה תבצע. אנחנו ניתן את מודל החלומות ואתה תשיג אותו, בכספך ובזיעתך. >>>

אריאלה אזולאי לשון ההוראות ראויה לבדיקה


ההתערבות של מיכל היימן במוזיאון היתה אמורה להעשות באמצעים עבודה על מבחני ה-
T.A.T: Thematic Appreception Test, קופסת תצלומים, חדר קבלה, חדר טיפולים וחדר מעבר,
אבחונים שוטפים של המבקרים, מיונים חוזרים ונשנים של הסיפורים, הדימויים ודפוסי
המיון. >>>

אריאלה אזולאי הפלסטינים במאה ה-20 - חסך בארכיון

בסוף הטקס שקיימה מדינת ישראל בכפר הפלסטיני סילואן לרגל פתיחת חגיגות 3000 שנה לירושלים, הפריחו דיירי הכפר בלונים בצבעי דגל פלסטין. >>>

אליאס קאנטי "לפעמים מופיעות הרוחות כעננים וממטירות גשם"

עיקרו של המאבק הזה בין החיים והמתים הוא, שהתלקחותו פתאומית, בלתי צפויה, לא סדורה. לעולם אין יודעים מתי משהו עתיד לקרות. >>>

שרון רוטברד המוזיאון הוא שלוחה של התיאוריה של האמנות / מכשירי הראיה / טרנספוזיציה

לארכיטקטורה ולארכיטקטים יש הרבה מה ללמוד מהאמנות המודרנית, שהצליחה להעמיד כמה פרדיגמות מאוד קיצוניות ביחס לאובייקט >>>

 

איך זה נראה לך?

קובץ שיחות עם בעלי מקצוע, שיחות החושפות שמה שנגלה למבט של בעל מקצוע אחד איננו בהכרח מה שנגלה מנקודת מבטו של בעל מקצוע אחר. שיחה עם הטייס שנטל חלק במבצע ענבי זעם, שיחה עם ארכיטקט, שיחה עם צוללן, שיחה עם רופא מארגון רופאים ללא גבולות , שיחה עם אמנית ועוד. >>>

 

שפת אם, שפת אב, אחרי מות האם ומות האב

גירסה ראשונה של הטקסט הזה נכתבה ב- 2003 ופורסמה בספר "חזות מזרחית" (עורכים יגאל ניזרי וטל בן צבי) ולאחר מכן במכונת קריאה.
אריאלה אזולאי חזרה אליו בימים שאחרי מות אביה, כשנה וארבעה חודשים אחרי מות אמה. >>>

ההזדמנות של הצילום

שיחה עם אורי דסאו בעקבות הספרים "האמנה האזרחית של הצילום", ו"היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", והתערוכה "מעשה מדינה: 1967-2007" >>>

מעשיות במלוא מובן המילה

שיחה עם חיים דעואל לוסקי לרגל צאת הספר "היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", הוצאת אוניברסיטת בר אילן. >>>

שפת אם, שפת אב

למיטב זיכרוני אבי מעולם לא דיבר על אלג'יר‮. ‬ובכלל מיעט לדבר‮. ‬אולי משום כך לא אותו שאלתי לפשר ההפרש בין צרפת לאלג'יר‮. ‬אמי השיבה כי בשעה שאבי הגיע לישראל ב–‮ 8491, ‬והדגישה במסגרת מח"ל‮ (‬מתנדבי חו"ל‮), ‬הוא נשאל למקום הולדתו‮. >>>

תצלום לא חתום

ה"היסטוריה הקטנה" היא היחידה מבין כתביו של בנימין המצהירה על עצמה כמסה שכתיבת היסטוריה היא עניינה המרכזי, ולמעשה זהו המקום היחיד בו ניתן לראות את מושג ההיסטוריה של בנימין בפעולה. >>>

מוטלת על כף המאזניים

האנטי-מיתולוגיה המודרנית הנשית של סיגלית לנדאו מאופיינת בתנועה מתמדת, בזרימה החומקת מכל קיבוע בהווה. >>>

חזרתו של המודחק

"להיות יהודי פירושו לשמור את היטלר בחיים..."(סטיינר) אריאלה אזולאי מתוך סטודיו 124 >>>

 

גלריה דביר פייר ביסמוט - עבודות

תערוכת האמן פייר ביסמוט בגלריית דביר, ינואר-פברואר 2001. ביסמוט משתייך לאמני הדור החדש של האמנות המושגית, ממשיכיהם של דן גראהם, לורנס וינר, ואחרים. בין האמנים המשתייכים לזרם זה: דאגלאס גורדון, פייר וויג, וג'ונתן מונק. >>>

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 114

אריאלה אזולאי מסבירה איך זה נראה לה ועונה לשאלות קשות, קרן רוסו- שיחה, בוריס מיכאילוב, קומר ומלמד עושים את זה עם פילים, טייט מודרן, יהודית סספורטס במוזיאון ת"א, קרן היינריך בל- סיכום ביניים. >>>

רם סמוכה קרחת מספר 11

קרחת מספר 11- שמן על בד. עבודתו של רם סמוכה - מתוך התערוכה "קרחות תערוכת פרידה" בבית ישמעלוף בתל אביב. >>>

יובל יבנה הזמן העירום

שיט, שוב נגמר הקפה, כמו תמיד ברגע שהכי בא לי קפה, ברגע שבא לי לשבת בכורסא עם הניו יורקר ולהשקיף על ברודווי. רגע אחד התלבטה מוירה בין העצלנות ובין התשוקה לקפה, התשוקה לקפה הכריעה. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית