בית

בבל , , 22/8/2019

                           

 

אריאלה אזולאי לשון ההוראות ראויה לבדיקה

מתוך סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 74


ההתערבות של מיכל היימן במוזיאון היתה אמורה להעשות באמצעים עבודה על מבחני ה-
T.A.T: Thematic Appreception Test, קופסת תצלומים, חדר קבלה, חדר טיפולים וחדר מעבר, אבחונים שוטפים של המבקרים, מיונים חוזרים ונשנים של הסיפורים, הדימויים ודפוסי המיון. אפשר להתייחס להתערבות זו כאל אלגוריה לפרקטיקה הפרשנית של יצירת האמנות, ואפשר גם לראות בה הזדמנות ל"שינוי ייעוד" של המוזיאון, חלל התצוגה, האמן, האוצר, יצירת האמנות. שינוי של יחסי החליפין שמוסדו בחלל המוזיאלי הם התנאי המקדים, ההכרחי והלא מספיק, לחשיבה מחדש של מוסד זה. מדובר ביצירת הזדמנויות חדשות לפעולה, למבט ולדיבור. חלק מהזדמנויות אלה היו נגזרת ישירה מכוונות מחבר, חלק אחר היה ודאי מפתיע גם את המשורר. שינויים כאלה אינם נלמדים בהתכתבות. אם המוזיאון היה נפתח, אם הגיון. המירחוב שלו היה משתנה, אם דפוסי הפעולה היו משתנים, הם היו הופכים לאובייקט חדש למבט, לדיבור ולפעולה. אבל הגופה לא הגיעה לשולחן הניתוחים.

החוברת המלווה את קופסת התמונות של מבחני ה- T.A.T כוללת קובץ הוראות שימוש: "אסור להרשות לסובייקט לספר כמה סיפורים קצרים לתמונה אחת", "יש להושיב את הסובייקט על כורסא נוחה", "ככלל, עליך להימנע מלומר משהו במשך הזמן הנותר" וכו'. לשון ההוראות ראויה לבדיקה. הוראות אלה מתכנסות להשגת מטרה אחת: דיבוב המאובחן (המאוזכר בטקסט כסובייקט). הן גמישות למדי, הן מטפלות במצבים שונים (מאובחן מתנגד, מהסס, משתף פעולה), ובעיקר, הן נראות כדרכים סבירות להשגת המטרה. אלא שיש טעם להזכיר, שמטרה, מהרגע שמסמנים אותה, מוצאת החוצה מהדיון שעכשיו מתמקד בשכלול הדרכים להשגתה.

הנמען של הוראות אלה הוא המאבחן. רק הוא יכול לקרוא אותן, זהו ידע מקצועי, knowing how, ידע משלים לידע מוכר שכבר צבר המאבחן בדרכו אל הקליניקה. הוא לומד מיומנות שאמורה להפוך אותו למאבחן טוב.

המאבחן מקבל הנחיה מה עליו לומר למאובחן במצבים שונים, למשל, כשזה סיים את הסיפור הראשון מוקדם מדי: "על המאבחן לומר: זה היה סיפור מעניין אלא ששכחת לומר כיצד הנער התנהג כשאמא שלו ביקרה אותו והשארת את הסיפור תלוי באוויר. [...] השקעת שלוש וחצי דקות בסיפור הזה. האחרים יכולים להיות קצת יותר ארוכים. עכשיו תראה כמה טוב אתה יכול לעשות זאת עם התמונה השנייה". להבדיל מהוראה (צו), זו הוראת שימוש. אם תעשה כך וכך, תלמד את הקצב הנכון, תפנים את הדקויות, תצליח להפעיל את המכשיר מבלי שזה יתפוצץ לך בין הידיים. אתה יודע שלפניך מכשיר. אם טיפלת בו באופן לא מיומן, הסכנה אורבת בפתח. אם הצלחת, ההישג הוא של שניכם. אתה תוכר כמאבחן טוב, והמאובחן יוכר כמאובחן טוב. ובעיקר, הפער הבלתי ניתן לגישור בין מאבחן למאובחן יישמר. הוראות שימוש שואפות להרמוניה. לכן, שהמאבחן מקבל הוראה כיצד לנהוג במאובחן כשהוא מסיים את סיפורו, גם המאובחן מקבל הוראה וזו מסבירה לו שכך לא גומרים סיפור ומוצעת לו הזדמנות נוספת לתקן, לספר טוב יותר, להיות מאובחן מוצלח יותר. המבחן הוא עוד שיעור באזרחות. המאבחן משכלל את המיומנויות שלו, המאובחן את שלו. המאובחן סיים את הסיפור היכן שסיים. אילו הוא היה המאבחן, אולי היה קובע שהסיפור נגמר דווקא כאן. אלא שהוא לא המאבחן. ויום אחד, כשיהיה הוא המאבחן, גם הוא יקבע שהסיפור הסתיים מוקדם מדי. הקביעה הזו גלומה בעמדת המאבחן, היא אפשרית רק כשתופסים את העמדה הזאת, ותופסים את העמדה הזאת רק כשיודעים לקבוע אותה.


אריאלה אזולאי אחרית דבר

חדר החושך הוא הבונקר האולטימטיבי שאליו מגיע הצלם כדי לאלץ אץ הסוד להופיע >>>

אריאלה אזולאי שיעור באזרחות

המרחב הציבורי אינו מנוהל ונשלט רק בידי המדינה אלא גם ובעיקר בידי האזרחים. >>>

פול ויריליו קטסטרופה

הקולנוע ללא ספק היה אמנות, אבל טלוויזיה לא יכולה להיות אמנות כיוון שהיא מוזיאון התאונות >>>

שרה ברייטברג-סמל דברי פתיחה, מוזיאון (נמר) של נייר

"מוזיאון לאמנות ישראלית רמת-גן בניהולה של אריאלה אזולאי" - צירוף שהוגשם להלכה ולא למעשה (תשעה חודשי תכנון, אף לא תערוכה מומשת אחת, שערים נעולים במשך כארבעה חודשים) - לא הותיר אחריו חותם פומבי כלשהו באשר לתוכן שמאחורי >>>

אריאלה אזולאי כלכלת זמן מוזאלית

בפרקטיקה המרחבית של המוזיאון שלובה פרקטיקה של זמן, שאיננה עסוקה רק בחלוקה לתקופות, כי אם ביצירת מיכל של זמן שאפשר לדמותו לצינור שבו נצברת האמנות לתקופותיה. >>>

אריאלה אזולאי המוזיאון שלא היה

במוזיאון שלא היה אמורות היו להתקיים זו לצד זו, בעת ובעונה אחת, פעילויות רבות. >>>

אריאלה אזולאי הצעה לסובייקטיביות חדשה, ערב אחד, מול תא סגור

בתמונה נראים שני תאים שקיר משותף מחבר ביניהם. הפעילות שהתקיימה בהם הסתיימה, הדלתות נסגרו והנשמות התועות שאיכלסו אותם הלכו לדרכן. >>>

אריאלה אזולאי נא להשחיל פנימה / שומרי הארכיון

הטקסט של הפילוסוף הצרפתי ז'אק דרידה המופיע כאן בתרגום לעברית תחת הכותרת "נא להשחיל פנימה" הודפס על דף כפול שהושחל לתוך ספרו 'רוע הארכיון'. >>>

אריאלה אזולאי ספר כתובות

איה & גל אמורים היו להקים במוזיאון חללית/ספרייה. מקום מובחן, נטול מובהקות, מקום שמראהו החיצוני מזכיר חלל פשוט וסטנדרטי של חדר, ותוכו, כמו החוץ שלו, הוא רק דרך מעבר, מעבר למקום אחר שאינו נמצא בשום מקום. >>>

אריאלה אזולאי מתווה לפרוגרמה: שינויים בארגון המרחב ובמשטר המבט

המוזיאון המודרני לאמנות, בצורתו הכללית והארכיטיפית ביותר, הוא תוצר של המאה ה-18, בן-זמנו של תחום הידע הנקרא "תולדות האמנות". הוא מסמן את רגע לידתה של יצירת האמנות במובן המוענק לה עד היום. >>>

אריאלה אזולאי מיקי שלום

בנה ביתך, בנה שולחן, כיסא, מיטה, שידה. בנה לבד. בעצמך. אנחנו ניתן את ההוראות ואתה תבצע. אנחנו ניתן את מודל החלומות ואתה תשיג אותו, בכספך ובזיעתך. >>>

אריאלה אזולאי הפלסטינים במאה ה-20 - חסך בארכיון

בסוף הטקס שקיימה מדינת ישראל בכפר הפלסטיני סילואן לרגל פתיחת חגיגות 3000 שנה לירושלים, הפריחו דיירי הכפר בלונים בצבעי דגל פלסטין. >>>

אליאס קאנטי "לפעמים מופיעות הרוחות כעננים וממטירות גשם"

עיקרו של המאבק הזה בין החיים והמתים הוא, שהתלקחותו פתאומית, בלתי צפויה, לא סדורה. לעולם אין יודעים מתי משהו עתיד לקרות. >>>

שרון רוטברד המוזיאון הוא שלוחה של התיאוריה של האמנות / מכשירי הראיה / טרנספוזיציה

לארכיטקטורה ולארכיטקטים יש הרבה מה ללמוד מהאמנות המודרנית, שהצליחה להעמיד כמה פרדיגמות מאוד קיצוניות ביחס לאובייקט >>>

 

איך זה נראה לך?

קובץ שיחות עם בעלי מקצוע, שיחות החושפות שמה שנגלה למבט של בעל מקצוע אחד איננו בהכרח מה שנגלה מנקודת מבטו של בעל מקצוע אחר. שיחה עם הטייס שנטל חלק במבצע ענבי זעם, שיחה עם ארכיטקט, שיחה עם צוללן, שיחה עם רופא מארגון רופאים ללא גבולות , שיחה עם אמנית ועוד. >>>

 

שפת אם, שפת אב, אחרי מות האם ומות האב

גירסה ראשונה של הטקסט הזה נכתבה ב- 2003 ופורסמה בספר "חזות מזרחית" (עורכים יגאל ניזרי וטל בן צבי) ולאחר מכן במכונת קריאה.
אריאלה אזולאי חזרה אליו בימים שאחרי מות אביה, כשנה וארבעה חודשים אחרי מות אמה. >>>

ההזדמנות של הצילום

שיחה עם אורי דסאו בעקבות הספרים "האמנה האזרחית של הצילום", ו"היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", והתערוכה "מעשה מדינה: 1967-2007" >>>

מעשיות במלוא מובן המילה

שיחה עם חיים דעואל לוסקי לרגל צאת הספר "היה היה פעם: צילום בעקבות ולטר בנימין", הוצאת אוניברסיטת בר אילן. >>>

שפת אם, שפת אב

למיטב זיכרוני אבי מעולם לא דיבר על אלג'יר‮. ‬ובכלל מיעט לדבר‮. ‬אולי משום כך לא אותו שאלתי לפשר ההפרש בין צרפת לאלג'יר‮. ‬אמי השיבה כי בשעה שאבי הגיע לישראל ב–‮ 8491, ‬והדגישה במסגרת מח"ל‮ (‬מתנדבי חו"ל‮), ‬הוא נשאל למקום הולדתו‮. >>>

תצלום לא חתום

ה"היסטוריה הקטנה" היא היחידה מבין כתביו של בנימין המצהירה על עצמה כמסה שכתיבת היסטוריה היא עניינה המרכזי, ולמעשה זהו המקום היחיד בו ניתן לראות את מושג ההיסטוריה של בנימין בפעולה. >>>

מוטלת על כף המאזניים

האנטי-מיתולוגיה המודרנית הנשית של סיגלית לנדאו מאופיינת בתנועה מתמדת, בזרימה החומקת מכל קיבוע בהווה. >>>

חזרתו של המודחק

"להיות יהודי פירושו לשמור את היטלר בחיים..."(סטיינר) אריאלה אזולאי מתוך סטודיו 124 >>>

 

סטודיו - כתב עת לאמנות גליון 116

תמר גטר נגד תרבות החשיפה וייצוג הקורבן השותק. עבודת קיץ: תשבץ אמנות - רועי רוזן. הביינאלה לאדריכלות בוונציה. דוד הד על החיץ בין הצופה לאמנות בעבודות של מונה חאטום. . >>>

יגאל נזרי (עריכה) חזות מזרחית / שפת אם

יהיו מי שיאמרו כי ישראל של ימינו הפכה למעין מילה נרדפת למזרחים, עד כי נדמה שאין מרחב שאין בו נוכחות מזרחית, הגם אם זו רק גודשת את רוחב העין או מוזמנת לייצוב דופן התרבות. >>>

תמיר שר פתחים 4

תעתועי התת, אולי מחילה, מחילה זה טוב, בין כל שתי רגליים של כל אישה יש הדבר הזה הכהה, משולש מרובע, מחילה, רחם, רחמים, אפילו נשים בתור לבנק, תנוחה של גלגול מחילות, אגי משעול מתוך קטלוג התערוכה. >>>

תמיר שר הכל הולכים אל תוך החושך

מאמרה של איריס לעאל "הכל הולכים אל תוך החושך" מתוך קטלוג התערוכה "פתחים" של תמיר שר במוזיאון הרצליה לאמנות. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית