בית

בבל , , 21/9/2019

                           

 

אריק לארסון פתח דבר: על סיפונה של אולימפיק

מתוך השטן בעיר הלבנה


מוטב שלא תהרהרו בתוכניות קטנות; חסר בהן הקסם הנחוץ להתססת הדם.
דניאל ה' ברנהם
מנהל העבודות
התערוכה הקולומביאנית העולמית, 1893

נולדתי והשטן בתוכי. לא יכולתי אלא להפוך לרוצח, כמשורר הנכנע להשראה המביאה עליו את שירתו.
ד"ר ה'ה' הולמס
הודאה
1896


פתח דבר: על סיפונה של אולימפיק

14 באפריל 1912 היה יום מר בדברי ימי הספנות, אף שהאיש שישב בסוויטה 65-63 , סיפון C, טרם ידע זאת, כמובן. הוא היה מודע רק לכאב החריף שבכף רגלו, כאב שהיה עז יותר מהצפוי. בן 65 היה, כבד גוף ממשא השנים. שׂערו האפיר, שפמו הלבין כמעט לגמרי, אבל עיניו נותרו כחולות כשהיו; כאן, סמוך לפני הים, היו כחולות אף יותר. הרגל אילצה אותו לדחות את הנסיעה ועתה גם ריתקה אותו לחדרו, בעוד שאר הנוסעים במחלקה הראשונה, ואשתו ביניהם, היו עסוקים בחקירת המחוזות המסעירים יותר של הספינה — דבר שהיה אף הוא שמח לעשות. הוא אהב את העושר שגדש את הספינה, כפי שאהב קרונות רכבת מתוצרת פּוּלמַן או קמיני ענק, אבל הרגל החולה העיבה על הנאתו. הוא הבין שהמחלה הרב–מערכתית שהולידה את הכאבים נובעת, בין השאר, גם מסירובו ארוך השנים לרסן את חיבתו ליינות, למאכלים ולסיגרים מובחרים. הכאב חזר והזכיר לו, מדי יום ביומו, שימיו על האדמה קרבים לקצם. ממש לפני הנסיעה אמר לחבר, "ההתארכות הזאת של החיים לא מעניינת, אם כבר עשית את שלך והיית מוצלח למדי במה שעשית."

דָניאֵל הַדסוֹן בֵּרנהַם ( Burnham ), זה היה שמו. באותם ימים, כבר היה לשם דבר בכל קצוות תבל. ברנהם היה אדריכל מצליח שבנה בשיקגו, בניו יורק, בוושינגטון, בסן פרנסיסקו, במנילה ובערים רבות נוספות. הוא ואשתו מרגרט הפליגו לאירופה בלוויית בתם ובעלה למסע ארוך שאמור היה להימשך עד סוף הקיץ. ברנהם בחר בספינה — ספינת הדואר המלכותית אולימפּיק של חברת הספנות וַייט סטאר — משום שהיתה חדשה, מפוארת וגדולה. בזמן שרכש את כרטיסי ההפלגה היתה אולימפיק הספינה הגדולה ביותר ששייטה בקו, אבל שלושה ימים בלבד לפני היציאה גזלה את הבכורה ספינה–אחות — תאומה כמעט זהה, ארוכה מעט יותר — שיצאה למסעה הראשון. ברנהם ידע שבספינה התאומה מפליג באותן שעות ממש ובאותו ים, אם כי בכיוון ההפוך, אחד מחבריו הקרובים ביותר, הצייר פרנסיס מילֵה.

בשעה שקרני השמש האחרונות של היום שטפו את חדרם, יצאו ברנהם ומרגרט לכיוון חדר האוכל של המחלקה הראשונה, שהיה ממוקם בסיפון שמתחתם. הם ירדו במעלית כדי לחסוך מברנהם את כאבי הירידה בגרם המדרגות הגדול, אבל הוא הסכים לכך בחוסר רצון מופגן, משום שהעריץ את המיומנות האמנותית שניכרה בעיטורי הברזל של המעקה ובכיפה הענקית, העשויה ברזל וזכוכית, שמילאה את לב הספינה באור טבעי. כף הרגל הכואבת הגבילה יותר ויותר את כושר התנועה שלו. שבוע קודם לכן מצא את עצמו במצב משפיל, כאשר הובל בכיסא גלגלים לאורכה של תחנת יוניון בוושינגטון הבירה, אותה
תחנה שתכנן במו ידיו. בני הזוג ברנהם סעדו בגפם בטרקלין המחלקה הראשונה של אולימפיק ואז שבו לחדרם. מסיבה לא ברורה, נדדו מחשבותיו של ברנהם בחזרה אל פרנק מילה. בו במקום החליט לשגר למילה איחולי נסיעה לבביים מלב ים, באמצעות מכשיר האלחוט רב–העוצמה שעל אולימפיק, מתוצרת מַרקוֹני.

ברנהם קרא לאחד הדיילים. גבר בגיל העמידה, בבגדים לבנים מעומלנים, נטל את ההודעה וטיפס שלושה סיפונים עד שהגיע לחדר האלחוט של מרקוני הצמוד לסיפון ההליכה של הקצינים. הוא שב כמה רגעים לאחר מכן, וכשההודעה עדיין בידיו אמר לברנהם שהמרכזן סירב לקבלה.

ברנהם, שהכאב ברגלו המשיך להציק לו והעכיר את רוחו, דרש מהדייל לשוב לחדר האלחוט ולקבל הסבר לכך.

*

מילה לא נעדר מעולם ממחשבותיו של ברנהם, כמו גם האירוע שהפגיש ביניהם — היריד העולמי הגדול של שנת 1893 שהתקיים בשיקגו.

מילה היה אחד מבעלי בריתו הקרובים של ברנהם במאבק הארוך והמריר שהוביל להקמת היריד. שמו הרשמי של היריד היה "התערוכה הקולומביאנית העולמית". הסיבה הרשמית לעריכתו היתה יובל ה -400 לגילוי אמריקה בידי קולומבוס, אבל תחת שרביטו של ברנהם, שהיה האחראי הראשי לעבודות ההקמה, הפך היריד לאתר קסום שנודע בכל רחבי העולם בכינוי "העיר הלבנה".

היריד נמשך שישה חודשים בלבד, אולם הספיקו לבקר בו 27 מיליון וחצי איש; אוכלוסיית ארצות הברית מנתה באותם ימים 65 מיליון. זרם המבקרים הגיע ביום השיא של היריד ליותר מ 700,000 איש. הקמתו של היריד עצמו היתה בגדר נס. כדי לעמוד במשימה נאלץ ברנהם להתמודד עם מספר עצום של מכשולים, שכל אחד מהם יכול היה — ליתר דיוק, צריך היה — לחסל את היריד זמן רב קודם הפתיחה. ברנהם והאדריכלים שלצדו בראו עיר חלומות מפוארת ויפהפייה שעלתה על כל דמיון. המבקרים ביריד באו ליריד לבושים במיטב מחלצותיהם ועוטים ארשת רצינות עמוקה, כמי שמבקרים בבית תפילה אדיר.

היו מי שהזילו דמעה למראה היופי שסבב אותם. בשטח היריד אפשר היה לטעום חטיף חדש בשם "קרקֶר גֵ'ק" או "שרדֶד ויט" — מרכיב חדש בתפריט ארוחת הבוקר. כפרים שלמים יובאו על יושביהם ממצרים, מאלג'יריה, מדָהוֹמיי וממקומות שכוחי–אל אחרים. תערוכת "הרחוב הקהירי" לבדה העסיקה כמעט 200 מצרים והכילה 25 בניינים נפרדים, ביניהם אולם מופעים ל 1,500 צופים שבו נחשפה אמריקה לסוג חדש ושערורייתי של בידור. היריד היה מסעיר ומעל לכול — עצום ממדים.

הוא השתרע על שטח של יותר מ 2,250 דונם ונבנו בו יותר מ 200 בניינים. אחד מאולמות התצוגה היה גדול דיו להכיל, בעת ובעונה אחת, את בניין הקונגרס האמריקאי, את הפירמידה הגדולה של גיזהָ, את קתדרלת וינצֶ'סטֵר, את מֵדיסוֹן סקוֵור גַרדֶן ואת קתדרלת סנט פּוֹל.

מתקן אחד, שנפסל תחילה בשל גודלו ה"מפלצתי", הפך לסמלו של היריד. היתה זו מכונה עצומה ומעוררת יראה, שהאפילה מיד על המגדל של אלכסנדר אייפֵל, אותו מגדל שפצע את גאוותה של אמריקה.

מעולם קודם לכן לא התקבצו במקום אחד ובאותו זמן מספר רב כל כך של דמויות היסטוריות חשובות כל כך. בין השאר ביקרו בו בּאפָלוֹ בּיל, תֵאוֹדוֹר דרייזרֶ, סוּזןַ ב' אַנתוֹני, גֵ'יין אָדַמס, קלַרנס דארוֹ, ג'וֹרג' וֶסטינגהָאוּז, תוֹמַס אֵדיסוֹן, הֵנרי אָדַמס, הארכידוכס פרנץ פֶרדינַנד, ניקוֹלָא טֶסלָה, איגנָצי פָּדֵרבסקי, פיליפּ אַרמוֹר ומַרשַל פילד. ריצַ'רד הַרדינג דֵייוויס כינה את התערוכה "האירוע הגדול ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית מאז מלחמת האזרחים".

ללא ספק קרה משהו קסום בקיץ של היריד העולמי, אבל לאירוע הגדול היו גם צדדים אפלים. עשרות פועלים נפצעו או נהרגו בעודם עוסקים בהקמת החלום — והותירו את משפחותיהם בחוסר כול. 15
אנשים נוספים קיפחו את חייהם בדלֵקה, ומתנקש הפך את טקס הסיום, שהיה אמור להיות החגיגה הגדולה ביותר באותה מאה, להלוויה מרובת משתתפים. קרו גם דברים גרועים מאלה, שהלכו ונחשפו בהדרגה. בין היצירות היפהפיות שהקים ברנהם שוטט רוצח. נשים צעירות, שנמשכו לשיקגו בגלל היריד, מקוות לנהל בה חיים עצמאיים, נעלמו, לא לפני שנראו בבניין הארוך שהקים הרוצח, בניין ששם ללעג את כל הערכים שהיו קרובים ללבם של העוסקים באדריכלות. רק לאחר היריד נודע לברנהם ולשותפיו על המכתבים המיוסרים, שגוללו את סיפורן של נשים צעירות שהגיעו אל העיר ואבדו ללא שוב. העיתונים העריכו שעשרות מבקרים ומבקרות ביריד נעלמו באותו בניין. אפילו החברים הקשוחים במועדון וַייטצָ'פֶּל בשיקגו, המועדון שנקרא על שם זירת הפעולה הלונדונית של גֵ'ק המרטש, התחלחלו כשנחשפו, בסופו של דבר, למה שגילו הבלשים בבניין וכשהבינו כי האירועים המחרידים נמשכו זמן רב כל כך מבלי שהתגלו. ההסבר הרציונלי ייחס את המאורעות לתמורות שזעזעו את שיקגו באותם ימים. סביר היה להניח כי בתוך הטלטלה יישארו מעשים מהסוג שביצע הרופא הצעיר והנאה נסתרים מעין. עם זאת, כעבור זמן מה, החלו גם גברים ונשים מיושבים בדעתם לחשוב על הרופא במושגים רציונליים פחות. הוא תיאר את עצמו כשטן וטען כי חלו שינויים בדמותו הגופנית. הדבר נשמע סביר כמעט לגמרי לנוכח האירועים המוזרים שקרו למי שדאגו להביאו לדין.

בעיני מי שמלכתחילה נטו לאמץ הסברים על–טבעיים, היה מותו של ראש חבר המושבעים הוכחה מספקת לדבריו של הרוצח.

*

כף רגלו של ברנהם כאבה. קרשי הסיפון רעדו. בכל פינה אפשר היה לחוש ברטט הקבוע שהעבירו בגוף הספינה 29 הדוודים של אולימפיק. תחושה זו היתה עדות קבועה לכך שחדרי השינה, אולמות האוכל ופינות העישון, למרות המאמצים הניכרים שהושקעו כדי שייראו כאילו נלקחו היישר מארמון ורסאי או מבית אחוזה יעקוביני, היו חלק מספינה שהפליגה הרחק אל האופק הכחול של האוקיינוס.

ברנהם ומילה היו בין החברים האחרונים מצוות ההקמה של היריד שנותרו עדיין בחיים. רבים אחרים כבר הלכו לעולמם — אולמסטד וקוֹדמַן ( Codman ). מק'קים ( McKim ). האנט ( Hunt ). אַטווּד (Atwood) — בנסיבות מסתוריות. והיה גם האובדן הראשון, אותו אובדן שברנהם התקשה עדיין להכיל. בתוך שנים ספורות ייעלמו כולם, והיריד יחדל להתקיים כזיכרון חי.

מלבד מילה, האם נותרה עוד בחיים אחת מהדמויות המרכזיות? רק לוּאי סָליוַון: מריר, אפוף אדי אלכוהול, בז לכול, גם אם במידה שלא מנעה ממנו לבקר במשרדו של ברנהם, לבקש הלוואה או למכור ציור או שרטוט מזדמן.

פרנק מילה — לפחות פרנק מילה — נראה היה עדיין חזק ובריא ומלא שמחת חיים, אותה שמחת חיים פשוטה וטובה שתרמה כל כך להחייאת הלילות הארוכים בזמן הקמת היריד.

הדייל שב. ההבעה שבעיניו היתה שונה. הוא התנצל. עדיין לא הצליח לשלוח את ההודעה, כך אמר, אבל כעת, לפחות, יש בידיו הסבר. תאונה קרתה לספינה של מילה. למעשה, הוא אמר, אולימפיק נעה עכשיו במהירות שיא צפונה כדי להיחלץ לעזרתה, עם הנחיות להעלות את הנוסעים שנפגעו על הסיפון ולטפל בהם. הוא לא ידע יותר מכך.

ברנהם הניע את רגלו, התכווץ בכאב וחיכה לידיעות נוספות. הוא קיווה שכאשר תגיע אולימפיק למקום התאונה יוכל לאתר את מילה ולשמוע ממנו מעשייה עסיסית על ההפלגה. מוקף בשקט ששרר בתא, פתח ברנהם את יומנו.

בלילה ההוא עלה היריד בזיכרונו בבהירות יתרה.

Devil In the White City

האדריכלים (משמאל לימין): דניאל ברנהם, ג'ורג' פוסט, מ'ב' פיקט, הנרי ון ברנט, מייטלנד ארמסטרונג, קולונל אדמונד רייס, אוגוסטוס סנט גודנס, הנרי סרג'נט קודמן, ג'ורג' ו' מיינרד, צ'רלס מק'קים, ארנסט גרהם, דיון ג'רלדין / מתוך השטן בעיר הלבנה

אריק לארסון רוע ממשמש ובא (הערה)

בשיקגו, לקראת סוף המאה ה-19 , אפופים בעשן המפעלים ובשאון הרכבות, חיו שני גברים. שניהם היו נאים, כחולי עיניים ומוכשרים באופן בלתי רגיל בתחום שבו בחרו לעסוק. כל אחד מהם גילם בדרכו הוא את הנמרצות האדירה שאפיינה את דהרתה של אמריקה אל המאה ה-20. >>>

 

בגן חיות הטרף

ברלין, 1933 .
ויליאם א' דוד, פרופסור להיסטוריה משיקגו, איש צנוע ונעים הליכות המתמחה בהיסטוריה של מדינות הדרום, מתמנה במפתיע לתפקיד שגריר ארצות הברית בגרמניה, שזה עתה הפכה לגרמניה הנאצית. >>>

 

האיש מאחורי הפרגוד

אזרחים אמריקאים תושבי גרמניה פקדו את הקונסוליה האמריקאית בברלין דרך שגרה, אבל מעטים מהם נראו כמו האיש שבא לשם ביום חמישי, 29 ביוני 1933. האיש היה ג'וזף שאכנוֹ, רופא בן שלושים ואחת מניו יורק שעד לאחרונה עסק במקצועו באחד מפרברי ברלין. >>>

 

אסף שור עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

ברנאר-אנרי לוי מי הרג את דניאל פרל?

דניאל פרל, כתב הוול סטריט ג'ורנל, נרצח באכזריות ב- 31 בינואר 2002 לאחר שנחטף שמונה ימים קודם לכן על ידי קבוצת "מטורפי אל" בקראצ'י. ברנאר-אנרי לוי, האינטלקטואל הצרפתי-יהודי הנודע חקר את הפרשה תוך שהוא צועד בעקססבותיהם של פרל ושל רוצחו, עומר שייח'. >>>

גדעון לוי הסובארו האחרונה של עוואד

כל מה שנותר לעוואד חינדאש לעשות לפני שיפתח בחיים חדשים בקליפורניה היה לסיים את עבודת הפחחות והצבע על הסובארו, ולהיפרד ממשפחתו. >>>

יגאל שם טוב מוצג מספר 1

יגאל שם טוב מתוך התערוכה "לפני שבוע ביום שני אתמול" בנושא אלימות נגד נשים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית