לייקה (1954-1957), כלבת הרחוב המוסקבאית שנשלחה לחלל בלווין הסובייטי ספוטניק 2 ב-3 בנובמבר 1957

סיגל

אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי הכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה. >>>

עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

אלמוות

זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. >>>

אהרן, סיפור ספציפי

סיפור קצר מאת אסף שור שהתפרסם לראשונה בגליון מס' 2 של כתב העת "מטעם". >>>

מוטי (הקדמה)

הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. >>>

מוטי (12)

כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. >>>

פותחים את מוטי

"מוטי אהב את מנחם כמו אח. כלומר, בעל כורחו.
אפשר שנפגשו בצבא, למשל. זה לא דבר בלתי נהוג אצל ישראלים. אפשר שנפגשו קודם לכן, בבית הספר. יכול להיות שאפילו באוניברסיטה. אלא שמלכתחילה היה מאזן הכוחות ברור: ידו של מנחם, הגם שהיא טופחת על השכם בידידותיות, על העליונה."
מוסף הספרים של הארץ פותח את ספרו של אסף שור "מוטי" >>>

עסק מפוקפק, טוויית סיפורים

"הרומן היפה של אסף שור מפר כל מהלך תקין של עלילה, חושף את גלגלי השיניים של המכונה המניעה אותו, ומזכיר שוב ושוב שדמויותיו הן לא יותר מיצירי דמיון. אך דווקא מנגנוני השיבוש הללו הם שמושכים, שמזמינים פנימה אל תוך הסיפור". שירה סתיו על ספרו של אסף שור "מוטי". הארץ, ספרים >>>

הגאולה שבסיפור

""מוטי" הוא ספר יפהפה, ספק רומאן, ספק נובלה, אולי אפילו סיפור קצר, המשתף את קוראיו בעמידה על טיבו של הסיפור, על שני משתתפיו הראשיים, ועל טיבו של סיפור בכלל, עניין בכלל לא מובן-מאליו: תמיד רצוף מעשה הסיפור הכרעות, בחירות והימנעויות. תמיד הכל מתחיל מלא-כלום ונגמר במשהו או מגיע אל הלא-כלום." יצחק לאור על "מוטי", ספרו של אסף שור. הארץ, תרבות וספרות >>>

חדווה צנועה

"מוטי. זה השם האפרפר שבחר, בהברקת ליהוק, אסף שור לגיבור הרומן השני שלו (הקודם, "עמרם", זכה בפרס ברנשטיין) . אחד, מוטי. מוטי זה הוא מורה, לא צעיר ולא זקן, לא עשיר ולא עני. ולמוטי יש חבר. מנחם. מנחם הוא איש המעשה, חסר המודעות, המוחצן, ואילו מוטי הוא הפנטזיונר, הרפלקסיבי, המופנם." אריק גלסנר על "מוטי", ספרו של אסף שור. מעריב, ספרות וספרים ובבלוג "מבקר חופשי" >>>

מתחבאים על המדף

"לכבוד שבוע הספר וחגיגת הקניות שמלווה אותו בחרה מיה סלע את הספרים שדווקא לא יגיעו לרשימות רבי המכר, ולמרות זאת - ואולי לכן - כדאי לכם לקרוא אותם."
מיה סלע ממליצה על ספרו של אסף שור "מוטי" ועל ספרה של סימון דה בובואר "המין השני", ידיעות תל אביב >>>

על אפשרויות השימוש במרפק נגד משוררים

דרור בורשטיין בשיחה עם אסף שור לרגל צאת ספרו השני, "מוטי". השיחה תערך בחנות "סיפור פשוט", שבזי 36, נווה צדק, תל אביב, 2.6.08 בשעה 19:30. הכניסה ללא תשלום. >>>

טוב מוטי מחיי

"נפתח בקביעה: 'מוטי', ספרו השני של אסף שור, הוא הספר שיחזיר את אמונכם בספרות מקור. לאחר אמירה החלטית שכזו, אפשר בהחלט להמשיך ולתאר את העלילה, לנהל דיון ספרותי מעמיק או לפזר סופרלטיבים מיותרים, אבל לפעמים חבל על המילים. לפעמים כל שביקורת ספרים צריכה לומר הוא: לכו לקרוא." צופיה ב' לאופר על ספרו של אסף שור "מוטי". מקור ראשון >>>

שור בלי תחתית

"'מוטי', ספרו השני של אסף שור, מסמן אותו כאחד מהסופרים הכי חכמים ומקוריים שצמחו בישראל בשנים האחרונות. שיחה על צמחונות (וילדים קטנים שאוכלים גוויות), על לייקה כלבת החלל הרוסית (ומותה האכזרי), על מישל וולבק (שגורם לבנאדם לרצות למות) ועל היותו מספר מעורב וכל יכול (שבסך הכל נורא חרד לגורל ספרו)" אסף שור משוחח עם דנה שוופי. TimeOut >>>

שני חברים הלכו בדרך

"המתח הזה בין דמיון אינסופי למציאות עם סוף ברור, בין האפרוריות והסתמיות של החיים לבין המבנים המקוריים ומלאי החן של הכתיבה, בין האין-עלילה לבין השפע של היכולת הסיפורית - אלו היסודות שהופכים את הספר הקטן והלכאורה פשוט הזה, לכל-כך שונה בשדה הספרותי הישראלי של השנים האחרונות. אסף שור, בדרך מינורית ומלאת הומור מוכיח שאמנות יכולה להיות עשויה מחומרים פשוטים, והיא בהחלט יכולה להיבנות מהבנאליה."
אסתי סגל על ספרו של אסף שור "מוטי", גלובס >>>

אליפלט שכזה

"אין זה עולם לחולמים, אומר לנו הספר הזה, אבל זה לא עושה את החלומות ליפים פחות."
חיותה דויטש על ספרו של אסף שור "מוטי", הצופה >>>

חירותי, אחריותי

"ספר מיוחד במינו, אינטליגנטי מאוד, שמצליח לטפל בנושא המוות ברצינות נטולת פאתוס. כמה ממשפטיו ומפסקאותיו הם פנינים של ממש. הישגו הגדול נעוץ בכך שלמרות עומקו, חוויית הקריאה בו מרתקת ומענגת. הניחו מידיכם את העיתון, ורוצו לחנות הספרים."
אבי גרפינקל על ספרו של אסף שור "מוטי", עכבר העיר >>>

השלמת חסכים ליום כיפור

"אם גם אתם עייפתם מזמן מספרות הישראלית, וכבר קשה לכם להבדיל בין החדש של עמוס עוז לאחרון של יורם קניוק, 'מוטי' של אסף שור הוא הספר שיחזיר לכם את חדוות הקריאה."
עכבר העיר על ספרו של אסף שור "מוטי" >>>

דאצ'יה מריאני קולות

מיקלה קנובה, שדרנית רדיו, "פסיכולוגית" של קולות אנושיים, חוזרת מחופשה ומגלה ששכנתה היפה, נרצחה באכזריות בדירתה. במקביל, מחליט מנהל תחנת הרדיו בה היא עובדת ,לערוך סדרה על פשעים לא מפוענחים נגד נשים. השדרנית מוצאת עצמה מעורבת בעל כורחה בפרשיית הרצח. >>>

חוויאר מריאס לב לבן כל כך

"לב לבן כל כך" הוא הרבה יותר ממותחן פסיכולוגי. זהו רומן מבריק אודות נישואין ורצח, אהבה ואשמה, דיבור ושתיקה, שחוויאר מריאס מפליא לחקור בו את טבעה של התשוקה ואת השלכותיה הגורליות. >>>

שוש קורמוש בוטנים

מתוך סדרת עבודות, 1992-1993 >>>

עדי רוזנבלום ומרקוס מאנטיין עדי רוזנבלום ומרקוס מאנטיין - ללא כותרת

משמאל:

גירסה להדפסה