בית

בבל , , 22/8/2019

                           

 

אסף שור מוטי (12)

מתוך מוטי


כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. רק שיהיה לנו מכווין ומנווט, בוחן כליות ולב, בעל כורחנו עוד ניתן בפניו דין וחשבון. כי העולם דוהר מהר, דוהר בירידה, הצילו, הכל בלתי הפיך, אתם שומעים? בלתי הפיך. ואיך זה ייתכן שכל הדרך עד לראש הפירמידה כולם רק אנשים כמונו, שמהדסים באי-נוחות מבעד לימים וללילות, תופרים את עלילות חיינו טלאי על טלאי, ורק חשש אחד גדול אצלנו גם יותר מן החשש להיתפס, והוא החשש לא להיתפס, ליפול באין מציל, כל הדרך למטה ואין קרקעית.
 
לכן אנחנו ממציאים את הגבולות. לכן אנחנו דוחקים בהם ומייחלים ליד נחרצת שתחזיק ברצועה, וגם אם ניחנק קצת פה ושם, וגם אם לא נדע לפרש כהלכה כל הנחיה וכל פקודה, גם אם ניענש על כך, עדיין הרצועה מוחזקת בתקיפות, שלא נרוץ לכביש בלי לשים לב, משאיות ענק שורצות שם, ריבוא של גלגלים ששועטים בעיוורון קדימה.
 
לכן צריך כל אדם בר דעת לישון עם מפה מתחת לכרית. אוגדן מפות, אפילו. וכל לילה, לפני השינה, לנשק את המפה הזו. לומר, תודה, תודה לך, מפה יקרה. ולא על הדרכים להודות. על סוף הדרכים. על כך שאי-אפשר יותר ללכת וללכת עד בלי די. בסוף יבוא הים. אחר כך דרקונים. אך לא מפה של היקום. זה לא נגמר. הלאה והלאה זה ממשיך, תמיד יהיה לאן ללכת עוד, ואז איפה נניח את הראש בלילה.

מוטי, אסף שור

אסף שור מוטי (הקדמה)

הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. >>>

 

סיגל

אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי הכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה. >>>

עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

 

אלמוות

זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. >>>

אהרן, סיפור ספציפי

סיפור קצר מאת אסף שור שהתפרסם לראשונה בגליון מס' 2 של כתב העת "מטעם". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית