בית

בבל , , 21/7/2018

                           

 

אסף שור מוטי (הקדמה)

מתוך מוטי

הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. אתם המבצעים והקהל גם יחד, וכל זה כבר יצא משליטתי. לכן אני יכול רק לבקש לקרוא בשימת לב, ולפחות רק לא באדישות מוחלטת. אפילו בחדווה בפסקאות הראויות לכך. מבחינתי עכשיו זה היינו הך. את רובכם בין כה וכה איני מכיר ולא אכיר אף פעם, ואם תמותו (ואפילו באמצע פרק) לא אדע מזה בכלל.
כן. ככה זה. בעינינו אנחנו חשובים מאוד, אך בשביל רוב האחרים מותנו לא יהיה אפילו ידיעה שולית במקומון. יש אנשים שפעם בשבוע לפחות חלפנו זה על פני זה ברחוב. כמה מהם כבר מתו, זה בטוח, ואנחנו כלל לא שמנו לב. וככה גם אנחנו, יום אחד, והיעדרנו לא מורגש אצל הנשארים ללכת ברחוב בערב, בטיול עם כלב או בדרך אל פח הזבל עם שקית גדולה.

ומשום כך הפשטות. משום כך. לכן כמעט אין משחקים כאן, לא הטעיות, שום ערמומיות אין בספר הזה. אני לא מתמרן. הכל פשוט-פשוט. הכל על השולחן. הקלפים על השולחן, המפה על השולחן, הכל על השולחן, תפתחו את המקרר, לא נשאר שם כלום, הכל על השולחן, הכל, תסתכלו מתחתיו, גם שם אין כלום, הכל על השולחן והשולחן באוויר עומד.

leika1.jpg

לייקה (1957-1954), כלבת הרחוב המוסקבאית שנשלחה לחלל בלוויין הסובייטי ספוטניק 2 ב- 3 בנובמבר 1957.

אסף שור מוטי (12)

כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. >>>

 

סיגל

אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי הכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה. >>>

עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

 

אלמוות

זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. >>>

אהרן, סיפור ספציפי

סיפור קצר מאת אסף שור שהתפרסם לראשונה בגליון מס' 2 של כתב העת "מטעם". >>>

 

מישל וולבק אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

בן ורד כלבי קיץ

קיץ אחד באמצע שנות התשעים. עולם קטן בשולי הכרך, תחום בין כבישים סואנים, לרגלי הר זבל, בצל מטוסים שממריאים ונוחתים.
סְקַרְזִ'יסְקוֹ קַמְיַאנָה ערירי תמהוני, כבר חמישים שנה בארץ, אבל העברית בפיו עדיין שבורה. ילדי הרחוב העניקו לו את הכינוי "מַסֵּכוֹנֶת". >>>

ג'נט פאריס דבי הדייקית ומאט המשוגע

דבי הדייקית ומאט המשוגע, אנימצית מחשב מתוך התערוכה I Hate You In June משכן לאמנות עין-חרוד. >>>

ר.ק. נראיין לחכות למהאטמה - פרק ראשון

אמו, שמתה בשעה שילדה אותו, ואביו, שנהרג במסופוטמיה, יכולים היו להיות מבחינת שְרִירַאם דמויות מן האגדות. מכל מקום, לקיומה של אמו היתה לו ראיה מוחשית בדמות תצלום נתון במסגרת, שבמשך שנים התנוסס על הקיר במקום גבוה מדי, כך שנבצר ממנו לראותו. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית