בית

בבל , , 21/1/2020

                           

 

ארנה קזין שלום וסליחה על אי הנוחות הזמנית

מתוך על הנוחות


זהו חיבור על נוֹחוּת. לא על נחת הרוח, אלא על מה שמניח את הדעת. על המאמצים האדירים שמשקיע האדם כדי להרגיש נוח.
 
גיבוריו של החיבור הם בני המעמד הנינוח שבינינו, שחותרים בלא לאות לשכלל תרבות עתיקת יומין המושתתת על יחסי אדון ועבד – בין תאבי הנוחות שיכולים להרשות אותה לעצמם ובין אלה שעמלים למענם כדי לעשות להם את החיים נוחים. וכיוון שבנוחות עסקינן, זהו גם חיבור על גוף האדם, משכנה של הנוחות, הסיסמוגרף שלה; הגוף שבאופן פרדוקסלי מוקף כל העת מסרים שמטרתם לגרום לנו להרגיש לא בנוח בו ואיתו.
 
קל לשרטט את הקדמה האנושית במונחים של נוחות: משחר ההיסטוריה לא חדל האדם מניסיונותיו להשתלט על הטבע כדי להכניעו לצרכיו ולשיפור חייו, וככל שהציוויליזציה מתפתחת, כך החיים נוחים יותר. אנחנו מבקשים ללא הרף להשקיט את אי-הנחת הקיומית – זה הדחף שמניע אותנו, זהו טעם החיים, אבל את אי-הנחת משקיט רק המוות. הנה הפרדוקס שבנוחות: האדם שמכניע את הטבע מכניע בו-בזמן גם את עצמו.
 
"אני אנוח בקבר", אמרה פעם בצדק האם "הפולנייה", שלא ידעה מנוח לנפשה; אלא שאנחנו, לעומתה, רוצים את המנוחה עכשיו – מנוחת הגוף והנפש – וכבר לא מתביישים בכך. הזרם המרכזי בתרבות הישראלית אינו תובע עוד מגיבוריו להיות חלוצים, חרוצים, פורצי דרך, בוני אומות, מחפשי אוצרות, ממציאי המצאות או מתקני עוולות חסרי מנוח. אנחנו נדרשים להיות צרכנים פעילים ושמחים ותו לא. אנחנו רוצים להשקיט עכשיו את נפשנו ואת מצפוננו, לעשות לנו חיים קלים ונעימים. לא להתאמץ ולא להתייסר, להתיישב באתר המנוחות עוד בעולם הזה. וכך אנחנו מתים, או לפחות נרדמים, בעיצומם של חיים.
"אני מכיר את מבקשי המנוחה", כתב ניטשה, "על פי העצמים האפלים המרובים, שהם מציבים סביבם: הרוצה לישון מאפיל את חדרו, או זוחל לתוך מערה." [1]
 
בהאפלה הזאת של החדר ושל המערה עוסק החיבור שלפניכם.
 
 
 
 
הערה:
[1] המדע העליז, בתרגום ד"ר ישראל אלדד, שוקן 1985.
Orna Coussin, On Comfort

במרחק הליכה

הקניון ותעשיית השימוש החד פעמי הם שניים מיסודותיה של תרבות הצריכה. תמורת הנוחות הרבה שהם מעניקים לנו אנחנו משלמים מחיר גבוה, נסתר מהעין: תרבות הצריכה מגבירה ניכור, פוגעת בחירות, מצמצמת אופקים, מדלדלת את הרוח ומקלקלת את המוסר. >>>

 

אוספת בקבוקים

ספרתי: 78 בקבוקי בירה ריקים בפינת המטבח. הם עומדים כאן, מעיקים, עד שאחליט מה לעשות בהם.
לכאורה, התשובה פשוטה: עלי להוציא אותם מהבית ולהשליכם בפח הירוק שבפינת הרחוב. זהו פתרון קל ומסודר, שמבטא התחשבות נאותה בסביבה. ממילא זו אינה פסולת מזיקה. >>>

 

יגאל נזרי (עריכה) חזות מזרחית / שפת אם

יהיו מי שיאמרו כי ישראל של ימינו הפכה למעין מילה נרדפת למזרחים, עד כי נדמה שאין מרחב שאין בו נוכחות מזרחית, הגם אם זו רק גודשת את רוחב העין או מוזמנת לייצוב דופן התרבות. >>>

שולמית הראבן ימים רבים, אוטוביוגרפיה

הספר ימים רבים, אוטוביוגרפיה הוא רטרוספקטיבה של יצירות המספרות על חיי המחברת. האוטוביוגרפיה של הראבן היא מופת הן לחיים בלתי-שגרתיים והן למעשה אמנות. >>>

השנה השלושים ושלוש מניפסט השנה השלושים ושלוש

אמנים נגד "היד החזקה". מניפסט מאת תמר גטר, רועי רוזן וחיים דעואלוסקי לרגל תערוכה ב"בית העם". >>>

יוסף אליהו שלוש פתח דבר

"התאמצתי כפי יכולתי לרשום את זיכרונותי למען יישארו לבני משפחתי אחרי, וגם להמעוניינים בתולדות ובהתפתחות היישוב העברי ביפו, ועל היחסים הטובים ששררו בינינו ובין שכנינו הערבים במשך תקופה של עשרות שנים עד בואם של 'גואלי' ארצנו האנגלים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית