מכונת קריאה - שלום וסליחה על אי הנוחות הזמנית

בבל , , 21/3/2010

ארנה קזין שלום וסליחה על אי הנוחות הזמנית

מתוך על הנוחות

זהו חיבור על נוֹחוּת. לא על נחת הרוח, אלא על מה שמניח את הדעת. על המאמצים האדירים שמשקיע האדם כדי להרגיש נוח.

גיבוריו של החיבור הם בני המעמד הנינוח שבינינו, שחותרים בלא לאות לשכלל תרבות עתיקת יומין המושתתת על יחסי אדון ועבד – בין תאבי הנוחות שיכולים להרשות אותה לעצמם ובין אלה שעמלים למענם כדי לעשות להם את החיים נוחים. וכיוון שבנוחות עסקינן, זהו גם חיבור על גוף האדם, משכנה של הנוחות, הסיסמוגרף שלה; הגוף שבאופן פרדוקסלי מוקף כל העת מסרים שמטרתם לגרום לנו להרגיש לא בנוח בו ואיתו.

קל לשרטט את הקדמה האנושית במונחים של נוחות: משחר ההיסטוריה לא חדל האדם מניסיונותיו להשתלט על הטבע כדי להכניעו לצרכיו ולשיפור חייו, וככל שהציוויליזציה מתפתחת, כך החיים נוחים יותר. אנחנו מבקשים ללא הרף להשקיט את אי-הנחת הקיומית – זה הדחף שמניע אותנו, זהו טעם החיים, אבל את אי-הנחת משקיט רק המוות. הנה הפרדוקס שבנוחות: האדם שמכניע את הטבע מכניע בו-בזמן גם את עצמו.

"אני אנוח בקבר", אמרה פעם בצדק האם "הפולנייה", שלא ידעה מנוח לנפשה; אלא שאנחנו, לעומתה, רוצים את המנוחה עכשיו – מנוחת הגוף והנפש – וכבר לא מתביישים בכך. הזרם המרכזי בתרבות הישראלית אינו תובע עוד מגיבוריו להיות חלוצים, חרוצים, פורצי דרך, בוני אומות, מחפשי אוצרות, ממציאי המצאות או מתקני עוולות חסרי מנוח. אנחנו נדרשים להיות צרכנים פעילים ושמחים ותו לא. אנחנו רוצים להשקיט עכשיו את נפשנו ואת מצפוננו, לעשות לנו חיים קלים ונעימים. לא להתאמץ ולא להתייסר, להתיישב באתר המנוחות עוד בעולם הזה. וכך אנחנו מתים, או לפחות נרדמים, בעיצומם של חיים.
"אני מכיר את מבקשי המנוחה", כתב ניטשה, "על פי העצמים האפלים המרובים, שהם מציבים סביבם: הרוצה לישון מאפיל את חדרו, או זוחל לתוך מערה." [1]

בהאפלה הזאת של החדר ושל המערה עוסק החיבור שלפניכם.

הערה:
[1] המדע העליז, בתרגום ד"ר ישראל אלדד, שוקן 1985.

במרחק הליכה

הקניון ותעשיית השימוש החד פעמי הם שניים מיסודותיה של תרבות הצריכה. תמורת הנוחות הרבה שהם מעניקים לנו אנחנו משלמים מחיר גבוה, נסתר מהעין: תרבות הצריכה מגבירה ניכור, פוגעת בחירות, מצמצמת אופקים, מדלדלת את הרוח ומקלקלת את המוסר. >>>

אוספת בקבוקים

ספרתי: 78 בקבוקי בירה ריקים בפינת המטבח. הם עומדים כאן, מעיקים, עד שאחליט מה לעשות בהם.
לכאורה, התשובה פשוטה: עלי להוציא אותם מהבית ולהשליכם בפח הירוק שבפינת הרחוב. זהו פתרון קל ומסודר, שמבטא התחשבות נאותה בסביבה. ממילא זו אינה פסולת מזיקה. >>>

גי דבור חברת הראווה

"כאשר הצורך נחלם בחברה, החלום הופך לצורך.
הראווה היא חלום הבלהות של החברה המודרנית הכבולה, שאינו מבטא בסופו של דבר, אלא את תשוקתה לישון. הראווה היא שומר הסף של השינה."

הראווה היא התוצאה והפרוייקט של תנאי הייצור המודרניים. >>>

אנדרה שיפרין עסקי ספרים

"...לרוע המזל, קיימים רק מעט מאוד מחקרים כלליים על תולדות המו"לות באמריקה, ולמעשה מדובר בדרך כלל בסקרים רחבים. גם ספרי הזיכרונות מעטים להפתיע – יש קומץ ביוגרפיות של מו"לים אמריקנים ובריטים מפורסמים, וכמה ספרים על תולדות התאגידים. >>>

יוסף אליהו שלוש פתח דבר

"התאמצתי כפי יכולתי לרשום את זיכרונותי למען יישארו לבני משפחתי אחרי, וגם להמעוניינים בתולדות ובהתפתחות היישוב העברי ביפו, ועל היחסים הטובים ששררו בינינו ובין שכנינו הערבים במשך תקופה של עשרות שנים עד בואם של 'גואלי' ארצנו האנגלים. >>>

צבי אלחייני "קו" וההיסטוריה של הכתיבה על אדריכלות בישראל (טיוטה לקראת מחקר)

באמצע המיתון של שנות ה- 1960, אולי בגללו, התרחבה באופן משמעותי זירת השיח על אדריכלות בישראל. בתוך שנה הופיעו בסמיכות שלושה כתבי-עת חדשים – קו, ארכיטקטורה, תוי – שעסקו, כל אחד בדרכו, באדריכלות, אמנות ומה שביניהן. >>>

גירסה להדפסה