בית

בבל , הודפס ב, 20/11/2019

ארנה קזין שלום וסליחה על אי הנוחות הזמנית

מתוך על הנוחות


זהו חיבור על נוֹחוּת. לא על נחת הרוח, אלא על מה שמניח את הדעת. על המאמצים האדירים שמשקיע האדם כדי להרגיש נוח.
 
גיבוריו של החיבור הם בני המעמד הנינוח שבינינו, שחותרים בלא לאות לשכלל תרבות עתיקת יומין המושתתת על יחסי אדון ועבד – בין תאבי הנוחות שיכולים להרשות אותה לעצמם ובין אלה שעמלים למענם כדי לעשות להם את החיים נוחים. וכיוון שבנוחות עסקינן, זהו גם חיבור על גוף האדם, משכנה של הנוחות, הסיסמוגרף שלה; הגוף שבאופן פרדוקסלי מוקף כל העת מסרים שמטרתם לגרום לנו להרגיש לא בנוח בו ואיתו.
 
קל לשרטט את הקדמה האנושית במונחים של נוחות: משחר ההיסטוריה לא חדל האדם מניסיונותיו להשתלט על הטבע כדי להכניעו לצרכיו ולשיפור חייו, וככל שהציוויליזציה מתפתחת, כך החיים נוחים יותר. אנחנו מבקשים ללא הרף להשקיט את אי-הנחת הקיומית – זה הדחף שמניע אותנו, זהו טעם החיים, אבל את אי-הנחת משקיט רק המוות. הנה הפרדוקס שבנוחות: האדם שמכניע את הטבע מכניע בו-בזמן גם את עצמו.
 
"אני אנוח בקבר", אמרה פעם בצדק האם "הפולנייה", שלא ידעה מנוח לנפשה; אלא שאנחנו, לעומתה, רוצים את המנוחה עכשיו – מנוחת הגוף והנפש – וכבר לא מתביישים בכך. הזרם המרכזי בתרבות הישראלית אינו תובע עוד מגיבוריו להיות חלוצים, חרוצים, פורצי דרך, בוני אומות, מחפשי אוצרות, ממציאי המצאות או מתקני עוולות חסרי מנוח. אנחנו נדרשים להיות צרכנים פעילים ושמחים ותו לא. אנחנו רוצים להשקיט עכשיו את נפשנו ואת מצפוננו, לעשות לנו חיים קלים ונעימים. לא להתאמץ ולא להתייסר, להתיישב באתר המנוחות עוד בעולם הזה. וכך אנחנו מתים, או לפחות נרדמים, בעיצומם של חיים.
"אני מכיר את מבקשי המנוחה", כתב ניטשה, "על פי העצמים האפלים המרובים, שהם מציבים סביבם: הרוצה לישון מאפיל את חדרו, או זוחל לתוך מערה." [1]
 
בהאפלה הזאת של החדר ושל המערה עוסק החיבור שלפניכם.
 
 
 
 
הערה:
[1] המדע העליז, בתרגום ד"ר ישראל אלדד, שוקן 1985.

Orna Coussin, On Comfort

ספרים מאת ארנה קזין

במרחק הליכה

הקניון ותעשיית השימוש החד פעמי הם שניים מיסודותיה של תרבות הצריכה. תמורת הנוחות הרבה שהם מעניקים לנו אנחנו משלמים מחיר גבוה, נסתר מהעין: תרבות הצריכה מגבירה ניכור, פוגעת בחירות, מצמצמת אופקים, מדלדלת את הרוח ומקלקלת את המוסר. >>>

 

חומרים מאת ארנה קזין

אוספת בקבוקים

ספרתי: 78 בקבוקי בירה ריקים בפינת המטבח. הם עומדים כאן, מעיקים, עד שאחליט מה לעשות בהם.
לכאורה, התשובה פשוטה: עלי להוציא אותם מהבית ולהשליכם בפח הירוק שבפינת הרחוב. זהו פתרון קל ומסודר, שמבטא התחשבות נאותה בסביבה. ממילא זו אינה פסולת מזיקה. >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/books/1211957496/1211958878