בית

בבל , הודפס ב, 15/9/2019

זלי גורביץ' קהלת מלשון מה?

מתוך חשבונו של קהלת


הבנת קהלת אינה תלויה בפרטים ביוגרפיים. הוא דמות מלאה, שלמה, מקורית, החיה בדמיונם של קוראים והוגים כבר כמאה דורות, גם בלי שנדע מי היה. דור הולך ודור בא ועדיין קוראים קהלת, ועדיין נשמע לא-נשמע קולו בהגותו את צמד המילים שקשה לדמיין את השפה העברית בלעדיו: "הֲבֵל הֲבָלִים". עם זאת, שמו של המחבר וגיבור הספר – קהלת – מעורר השתאות.
 
קהלת מלשון מה? קהל? קול? קהילה? מקהלה? בתרגום ליוונית מפורש שמו באופן חד-משמעי, Ecclesiastes, האיש הנושא דברים באוזני צאן מרעיתו, הנואם לקהל שהתכנס ובא לשמוע, ובקיצור – המטיף. מדרש-התרגום הזה של השם, שעבר מן התרגום היווני והתקבע גם בשפות אחרות, מדגיש את התפקיד החברתי, את אופן הפנייה, את הקתדרה עליה ניצב המדבר או המורה שתלמידיו הישובים לרגליו אוספים מפיו את הדברים, רושמים אותם ומקבצים אותם; הם בעלי האסופות אשר כמצוין בסוף הספר ניתנו מרועה אחד, הוא קהלת. יש סוברים כי השם "קהלת" הוצמד למלך שלמה כאזכור לשני פסוקים המתארים את שלמה המלך מקהיל את מנהיגי ישראל, זקניו ונשיאיו אליו לירושלים:
אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהֹוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן: וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל... (מלכים א' ח א-ב).
 
גם אם זהו המקור, הרי השם "קהלת" לא בהכרח מצטמצם למשמעות הזאת, ורומז לא רק על היותו מקהיל קהלים בדברו, אלא גם על היותו עצמו יותר מאחד – אחד ובכל זאת יותר; לא סתם הוא אומר כי טובים השניים מן האחד, והשלושה יותר מן השניים; בקולו, בקהלו, הוא קהילה של אחד, a party of one כמו שמכריז אדם הנכנס בארצות הברית לבדו למסעדה בפני מי שמקבל את פניו בכניסה ומחפש מקום להושיבו. קהלת עצמו הוא יותר מאחד, וגם דבריו הם יותר מאחד – כלומר לא תמיד ניתן לכנסם לשורה תחתונה – הם דברים רבים, והדבר נאמר במפורש בפסוקים האחרונים של הספר, בהם מדובר על אסופות של דברים ועל "דברים הרבה" (למרות המלצתו העקרונית של קהלת לדבר "דברים מעטים").
 
גם הצגת הכותב במשפט הפותח את הספר כבן דוד אומרת עליו שהוא חוליה בשלשלת הדורות (שגם היא ככל השלשלות דינה שִכחה), ומתמלא לא רק מעצמו אלא מקודמיו ומסביבתו; בלעדי ה"רקע" אין לו קיום כחוליה, אין לו דיבור, כאמור גם אם במשמעות שונה (במסכת ברכות): "...אין הבור מתמלא מחולייתו", הוא מתמלא ממקורות חיצוניים, מתעלות ומערוצים המנקזים את השפע אל בור היחיד שלו.
 
עם זאת, ההשפעות החיצוניות, קרובות כרחוקות, אינן קורצות לו להרחיק למקומות אחרים, ללכת לו; הן מתקיימות בו ובמחשבתו תוך התמדה והישארות במקום. יש בו פתיחות החוּצה ומקומיוּת גם יחד; קהלת לא נסע לחוצלארץ לאסוף ידע עלום, אבל ידע כזה ודאי הגיע אליו ממקורותיהם של עמים עתיקים בסביבה, מתורת יוון ואולי מתורת פרס, ומי יודע, אולי שֵׁמע הודו מצא דרך לאוזניו. כל זאת בנוסף, כמובן, לחוכמתו ולידע העמוק שיש לו בתורה העברית ובתורת העברית, כלומר בתורת הדורות שקדמו לו במקומותיו. קהלת על כל ריבויו הוא איש המקום, ירושלמי. גם החוכמה שלו היא מקומית. יש בה משום עדות לכך שמקומיות היא עולמית, שאוניברסליות מושגת דווקא מתוך דיוק מקומי; בַּמקום עצמו ניתן לצאת למרחקים כדי לשוב עם הידע הנסתר, ולוּ זה של ראייה ממרחק של הקרוב ביותר, של הסביבה המיידית.
 
במקום הזה, בירושלים, קהלת מצא או לפחות חיפש את האמצע, או להפך, את הקצוות, את הניגודים היסודיים, את הכרומוזומים הכפולים של רוח האדם – טוב/רע, צדיק/רשע, חיים/מוות, אדם/בהמה, חכם/כסיל, גבר/אישה, סבל/שמחה, צעירות/זקנה, אור/חשך, תחת/על, ארץ/שמים, כעס/נחת. יכולתו להחזיק את הקצוות האלה יחד, לעתים בסתירה, נעוצה בקודקוד שיצר, מעין קודקוד-אמצע, הנמצא בין לבין. מצב הביניים הזה אומר תנועה מתמדת בין הקצוות, מצבי רוח, דבר והיפוכו; לעתים, במצב מתון יותר, אמצע אומר דווקא איזון, ניידות רוחנית, משוט לכל העברים, לאתרי האדם ושיבה לאיזון, נקודת משען להניח עליה את החשבון. החשבון, שעוד נגיע אליו, הוא שקילה, שאלה, נדנוד. איך שלא נבחן את זה, קהלת הוא בין לבין – בין אפס לאחד, בין אחד לשניים, בין יחיד לרבים. באמצע, בין ההתחלה לסוף, לא רק של החיים אלא גם של הספר.


Kohelet Front Cover

עוד מתוך חשבונו של קהלת

זלי גורביץ' חשבונו של קהלת: פתיחה

הדמות המסתורית הזאת – קהלת – מי הוא היה? מתי חי? מה קרא? מה שמעו אוזניו? עם מי הוא התרועע? אין יודע. הידיעה עליו ועל נסיבות חיבורו של ספר קהלת נמוגה עם השנים ואבדה לעד. >>>

 

ספרים מאת זלי גורביץ'

קוֹל דֹּדִים

מגילת שיר השירים היא מפלאי הלשון העברית. היא נכתבה לפני מאה דורות ויותר, והיא עדיין מדלגת על הדף ברעננות שלא נס ליחהּ. >>>

שיחה

מה העניין בשיחה? האם יש לה ערך בפני עצמה או שהיא אמצעי בלבד ליצירת שיתוף פעולה? האם אנחנו משוחחים כדי לגלות משמעות? כדי לזכות בהכרה? כדי לא להישאר לבד? האם רעיונות מוצאם בשיחה? האם תרבות, אמנות ומחשבה אינן אלא שיחות? השאלה נוגעת לכל תחום פעילות שכרוך בו >>>

 

חומרים מאת זלי גורביץ'

הקדמה

"שיר השירים" הוא שם פשוט ומצטלצל, כמו ספר הספרים, מלך המלכים, קודש הקודשים. >>>

פתיחה

וַיהי האדם לנפש חיה.
תרגום אונקלוס: לרוח מְמַלְלָא

אני מדבר/ת
את/ה נוכח/ת
הוא/היא נסתר/ת

אני מוצא שמעשה השיחה הוא הפעילות המענגת ביותר בחיינו.
אם היה עלי עכשיו לבחור, הייתי מעדיף לאבד את ראייתי 
מאשר לוותר על כושר הדיבור והשמיעה. >>>

גם ככה וגם ככה

אם התגלגלְתָּ ימינה
תהיה יְמָנִי
אם התגלגלְתָּ שְׂמֹאלָה
תהיה שְׂמָאלִי >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/books/1226561395/1226561871