|
|
בבל , , 17/3/2010 |
|
|
|
יודית שחר
מופע
מתוך זו אני מדברת הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהַצִּיל אוֹתִי אֲנִי נִמְצֵאת אַרְבָּעָה עָשָׂר קִילוֹמֶטֶר קַו אֲוִירִי מִיָּם תֵּל אָבִיב עַל אֲדָמָה שֶׁקּוֹרְאִים פֶּתַח תִּקְוָה, הַאִם מִישֶׁהוּ יָכוֹל לְהַצִּיל קִילוֹמֶטְרִים וְעוֹד קִילוֹמֶטְרִים לֹא נִסְפָּרִים שֶׁל שְׁפִיּוּת, צַלָּחוֹת שֶׁהֵדַחְתִּי, שְׁנִיצְלִים שֶׁטִּגַּנְתִּי, חֻלְצוֹת שֶׁקִּפַּלְתִּי, נְיָרוֹת שֶׁאִרְגַּנְתִּי וְשִׁלַּמְתִּי אוֹ שֶׁשָּׁכַחְתִּי אֲבָל תָּמִיד בַּסּוֹף זָכַרְתִּי וְיָדַעְתִּי לְכַסּוֹת מֵעַצְמִי וּבְעִקָּר מֵאֲחֵרִים, הַאִם מִישֶׁהוּ יַצִּיל אוֹתִי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁאָמַרְתִּי, הַחִיּוּכִים שֶׁחִיַּכְתִּי וּמֵאֵלֶּה שֶׁהוֹסַפְתִּי, מֵהַחֲלוֹמוֹת שֶׁכָּבַשְׁתִּי הִדַּקְתִּי חָנַקְתִּי וּמֵאֵלֶּה שֶׁהִגְשַׁמְתִּי, הַאִם יַצִּיל מִכָּל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁנִּמְנַעְתִּי גְּוִיּוֹת רֵיקוֹת שׁוֹתְקוֹת אֶת מַה שֶּׁלֹּא אוּכַל לִלְמֹד, הַאִם יַצִּיל
אוֹתִי מֵהַמּוֹפָע שֶׁאֲנִי עוֹמֶדֶת לִהְיוֹת |
אֱלוֹהַי הַמַזְכִּירוֹת אוֹהַב אותָן עוֹטוֹת אנִי יוּדִית, נֶכְדָתוֹ שֶל רַבִּי יוּדָה
בַּבַּיִת שֶׁקָּרְאוּ לוֹ צְרִיף, בַּחֲדַר הַכְּבִיסָה דֻּבְדְּבָנִים חֲמוּצִים בְּסִירוֹפּ סֻכָּר הָיִיתִי
המסע של בודריאר מעביר את הקורא מהמרחבים הגדולים של אמריקה - מהשגב האנכי של ניו יורק, מהשגב האופקי של לוס אנג'לס ובעיקר מהמדבר, "שבו נס המכונית, הקרח והוויסקי מתרחש מדי יום" - לתובנות חודרות על מצבו של האדם המודרני ועל מצבה של המודרניות. >>> "כאשר הצורך נחלם בחברה, החלום הופך לצורך. אנחנו משתעממים בעיר, מקדש השמש אינו קיים יותר: בין רגלי עוברות האורח הדאדאיסטים חיפשו מפתח ברגים והסוריאליסטים גביע בדולח. >>> "אם יש להבין את כל הכוחות הטכניים של הכלכלה הקפיטליסטית כמחוללי הפרדות, במקרה של האורבניזם יש לנו עסק עם ציוד התשתית שלהם, עם הטיפול בקרקע לשם התאמתה להתפרשׂותם, עם הטכניקה של ההפרדה עצמה. >>>
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved