אישה בקאבול, 2006 / פארזנה וואהידי, Getty Images / AFP

עפר ואפר

גשר, נהר חרב בנוף שומם, ביתן של שומר מדוכדך, דרך נעלמת באופק, בעל חנות שתוהה על העולם, זקן אחד, ילד קטן אחד. המתנה.
דבר אינו זז או כמעט אינו זז.
זוהי אפגניסטן בתקופת המלחמה נגד ברית המועצות. >>>

עפר ואפר, ההתחלה

"אני רעב." אתה מוציא תפוח מצרור גוֹלֶה סִיבּ אדום, ומתכוון לנקות אותו בכנף הכותונת המאובקת שלך. התפוח מתלכלך יותר. אתה מחזיר אותו אל הצרור ומוציא תפוח אחר, נקי יותר, ונותן אותו ליאסין נכדך היושב לידך, ראשו שעון על זרועך העייפה. >>>

אבן הסבלנות: הפתיחה

החדר קטן. מלבני. הוא מחניק למרות קירותיו הבהירים, התכולים, ושני וילונותיו המעוטרים בציפורים נודדות הקופאות במעופן בשמים צהובים וכחולים. הווילונות מחוררים פה ושם, וזה מאפשר לקרני השמש לחדור פנימה, עד שהן נעצרות על הפסים הדהויים של שטיח קילים. >>>

הלב והאבן

"הניסיון לניקיון, ללשון תיאורית חפה מכל שייר "רגשי", מתגבש במהרה והופך לטון מיופייף מאוד, רגשני(...)הנקודות הרבות במשפטים של עתיק רחימי מתגודדות, מתקבצות יחד והופכות לסימן קריאה מהבהב, מסנוור; אבל גם קלוש מאוד, חסר כל ממשות."
נעמה צאל על ספרו של עתיק רחימי "אבן הסבלנות", הארץ ספרים >>>

שמונה סיפרייא

"סגנונו של רחימי הוא איטי, תקצירי במידת מה, מדויק, לפעמים מדויק מדי, אבל כדאי להיות אבנים של סבלנות לקראת סופו; הסוף הוא כמו סלע בפרצוף. תוך כדי קריאה חשים שמשהו דרמטי הולך לקרות שם, רק לא ברור מה בדיוק, כל האופציות פתוחות, ועדיין, כשהספר נחתם - קשה להתמודד עם הטלטלה. רחימי, בעקבות ספר זה, עלול לסלול את דרכו להיות סלמן רושדי הבא."
עמיחי שלו על ספרו של עתיק רחימי "אבן הסבלנות", YNET >>>

לא רודף עפיפונים

"הוא ברח מאפגניסטאן, אבל לא מצליח להתנתק ממנה גם אחרי 20 שנה. בספרו החדש "אבן הסבלנות", הרואה אור בעברית, כותב עתיק רחימי על מולדתו מנקודת מבט מפתיעה."
מיה סלע בשיחה עם עתיק רחימי על ספרו "אבן הסבלנות". הארץ, גלריה >>>

עתיק רחימי זכה בפרס גונקור לשנת 2008

הסופר האפגני-צרפתי עתיק רחימי זכה בפרס גונקור לשנת 2008 עבור ספרו האחרון Singué Sabour (אבן הסבלנות). >>>

גירסה להדפסה