בית

בבל , , 25/8/2019

                           

 

חיים רבין שכונה מבקשת על נפשה

מתוך מוקי צור, שרון רוטברד (עורכים) לא ביפו ולא בתל אביב

שכונת שפירא: בפרדסים אלה נרצחו ברנר וחבריו ב-1920- הסתננו ב-1923 יהודים בודדים, אשר ביחודם להטו את להט שיבת ציון, ללא דפוסים חברותיים, ללא מתכנת ותכנית, נדכאים שכוחם בבדידות, אשר עולי חברה קשים עליהם, ואשר נאחזו בארץ למרות כל אלה ויהוו קנה – שרטון, מסביבו נתלכדו ובאו רבים בודדים, ותקום שכ' שפירא.
 מתחילה יחידים היו מובדלים מתל-אביב – גם היא אז שכונה – ע"י פרדסים סמיכים וכפרים ערבים.
כשאתה מאזין לשיחתם הצנועה על ימים ראשונים בצריפים "מחוסרי הבטנה" כלומר בעלי הקירות הבלתי כפולים, על רוחות לא טובות שהילכו בין חרכי לווחים, ועל לחשי המות בין פרדסים משופעי עלים ומזימות, על לילות ארוכים של הצטנפות בתוך המשפחה ברוכת הילדים, בעוד שעם אדות הים הרחוק נשאית אליך התרוננותה של עיר החולות השאננה, רבת האושר והקלות, עולה שאלה בלבך, מה הכח שניסך בהם? מה קסם הביאו אתם שעמד להם ולא נשברו? ולא נחרדו ולא נתקנאו לעזוב בדידות זו בלתי מרגעת לעבור להתרפק על החברה, מלוכדת מבוססת ומבטיחת חיים קלים?
פלא זה אם תרצה להסבירו תבא למסקנות חברותיות כבדות צל על עניי משמעת אלה שכל הויים הוא התקוממות עקרה לקובעי דפוס בישוב ונהיה אחרי רומנטיקה רובינזונית במהדורה ארצישראלית.
 אולם בכל מוסדות הישוב וצורות ההתישבות למיניהן שהתגשמו עם ראשית העליה הרביעית לא נמצאה אף מסגרת אחת שתותאם ליזמה בדולה זו, ותקבל אותה תחת חסות דאגתה, או תביא את בעיתה בפני מעצבי דמות הישוב ומגונניו. היחידים המעטים שיישבו סביבה זו והוו פרטים בעלי תוכן חלוצי סבוך במקצת, לא יכלו בשום פנים לגבש ולהוות חברה הדואגת ליחידיה, ומארגנת את חייהם הציבוריים.
מסתבר כי בתוך כל גלויי העצמות של כל פרט ופרט בצבור זה, לא נמצאו היסודות הציבוריים נושאי המעשה הכללי וחסרה האינטואיציה החברותית המכונת דרך יחידים משותפי גורל ומאוה.
ובמשך תקופה של 9-10 שנים היו למפגע להתנקשויות מצד שכניהם, ולהתנכלויות מתכנת מצד שלטון המנדט, אשר הפקיר אותם ליפו ומוסדותיה – פקידיה, סוחטי זכויות ובקשישים, מבלי רב ריבם ומבלי מוסד – ולו גם מקומי – הדן דינם בפני שלטונות חומסים.
 התנכלות השלטון המנדטורי רבתה ביחוד ב- 1929 כאשר בוצעה הפרצלציה הגדולה של ספסר הקרקעות גרצל שפירא, והחלה התישבות צפופה בשכונה שנקראה מתוך הרגל שכו' שפירא, שאז הפך שטח זה לנתח שמן בין נתחי הישוב אשר נועדו לדעת נוטרי הבית הלאומי לפצות בהם ראשי כנופיות ערביים מצטינים, ומוסדות חברה שלהם כושלים ופוגרים.
 מצב זה עם כל תוצאותיו החמורות נמשך ללא שינוי לטובה, עד שבשנת 1934 עם מינויו של הרב טכורש כרב דשפירא התלכדו סביבו מספר עסקנים ויוסד ביוזמתו ועד שכו' שפירא מורכב מבאי כח הדיירים ובעלי הבתים.

הועד המשותף בשכונת שפירא: עם הוסדו התרכזה פעולתו ביחוד בפקוח על הסחיטות שלא תרבינה, ובתביעות תמורה בעד המסים ששלמו, כ"כ בסדור מאור לרחובות שוק לקניות, תחבורה וכו'.
המאור סודר תודות למאמציו הארגוניים של הועד כשהפעולה כלה התנהלה בין מוסדות יהודים, ואפשר היה לחשוב שבאמת נמצאים הם בארץ שכולה יהודים, אולם משהגיעו לבעית השוק כאן נתקלו מבתחילה בעובדות, אשר הזכירו לכל עסקני שכו' שפירא, כי עליהם להביא בחשבון גם "גורמים אובייקטיבים" בדבר.

(מתוך: ח. רבין, "נדבך השכונות העבריות ומאבק עצמאותן". הוצאת ועד השכונות העבריות, תש"ח)

shapira-neighborhood-20s-co.jpg

שכונת שפירא, ימים ראשונים בשנות העשרים / צבי אורון (אורושקעס), הארכיון הציוני

מוקי צור הקדמה

גורל מיוחד יש לשכונות הדרום בתל אביב. הן נולדו ברגעי פיכחון; בימים של נסיגת החלום. בעת שהתגלו צרכים פשוטים יותר מאלו שנחרתו על הדגלים. >>>

יוסי גרנובסקי הספרייה של שכונת שפירא

כשוותיקי שכונת שפירא מחוג סיפורי השכונה נפגשים בספרייה, הם מספרים על ימים שבהם הסַּפָּר החליף את הרופא, וחופרי הג'ורות היו האנשים החשובים. לאנשים היו צריפים, אבל כולם חיו בחצר. >>>

שרון רוטברד שכונה גבולית (קטע)

מאיר גצל שפירא היה self made man אבל אהב לכנות את עצמו one man keren kayemet. >>>

פיני מזרחי נכנסו לפרדס

זהו סיפור על מעשה שהייתי עד לו לפני שנים רבות. הימים ימי מלחמת השחרור, אחרי כ"ט בנובמבר ולפני כיבוש יפו, בסביבות חודש מרץ של אותה שנה. >>>

 

שרון רוטברד עיר לבנה, עיר שחורה

לפעמים, כדי לשנות עיר, די לשנות את הסיפור של העיר. בתל אביב, שהיא אולי העיר היחידה בעולם שקרוייה על שם ספר, מזה זמן רב הסיפור של העיר נקרא "עיר לבנה". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית