בית

בבל , , 15/8/2018

                           

 

ריצ'רד אינגרסול מוניו גיתאי-וינרויב: ארכיטקט באוהאוס בארץ-ישראל
munio-cover.jpg

מוניו גיתאי-וינרויב, חדר האוכל החדש של קיבוץ כפר מסריק, 1958-63 / גבריאלה בזיליקה

 

© Electa, Milan 1994
© אגב הפקות, בבל, משכל, 2009
דאנאקוד: 462-409
שם מקורי: Munio Gitai Weinraub: Bauhaus Architect in Eretz-Israel
מס' עמודים: 351
מחיר קטלוגי: 118
צילום: גבריאלה בזיליקו
תרגום מאנגלית: דפנה רז
ייעוץ מדעי: צבי אלחייני
עיצוב גרפי ועריכת דימויים: מיכאל גורדון
פתח דבר: שרון רוטברד

 

מוניו גיתאי וינרויב (1909 – 1970) נולד בשלזיה, התחנך בברלין ובבאוהאוס דסאו, היגר לארץ-ישראל ב- 1934 והתיישב בחיפה, שבה היה לאחד מחלוצי הארכיטקטורה המודרנית והתכנון העירוני והסביבתי בארץ, ומנציגיה הבולטים של מורשת הבאוהאוס בישראל.

לאורך 36 שנות קריירה פורה היה וינרויב אחראי (ברוב השנים יחד עם שותפו אל. מנספלד) לבניית שיכוני עובדים בני אלפי יחידות דיור, בתים פרטיים בחיפה וסביבותיה, קיבוצים, מבני תעשייה, מִבני ציבור ומוסדות חינוך; בין השאר לקח וינרויב חלק בתכנון הראשוני של קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת-רם ושל יד הזיכרון לשואה ולגבורה, יד ושם, בירושלים.

מאז הפרויקטים המוקדמים שלו, בתי קובייה זעירים לפועלים, ועד לפרויקטים הגדולים יותר של שנות ה-50 , ביקש וינרויב להגשים הלכה למעשה את הרעיונות שלמד ממוריו בבאוהאוס ולשלב בין ערכי התכנון החברתי של הנס מאייר ובין אמנות הבנייה הקפדנית של לודוויג מיס ואן דר רוהה. עבודותיו מצטיינות בארכיטקטורה "חסרת סגנון" כביכול - הן מתוכננות מתוך רגישות חברתית עמוקה ומתאפיינות בגיאומטריה מינימליסטית, בנוכחות פשוטה וצנועה, בתכנון פונקציונלי יעיל ובארגון חללים ענייני. בהשראת מורו מיס ואן דר רוהה, בחר וינרויב לוותר על "בעיות של צורה" כדי להתמסר ל"בעיות של בנייה", ולהתמקד במעשה הבנייה עצמו, בטיפול בחומר ובתשומת הלב לפרט הארכיטקטוני.

 

מוניו גיתאי ותרבות הפרטים

מוניו גיתאי-וינרויב (1970-1901) היה ארכיטקט רב-זכויות, אך לרוע המזל עבודתו לא זכתה להכרה לה היא ראויה. מבין הארכיטקטים הישראלים הבודדים שלמדו בבאוהאוס, הוא לבדו יישם את האידיאל הבאוהאוסי של עיצוב דברים תוך מחשבה על אופן ייצורם. >>>

שרון רוטברד פתח דבר

ספרו של ריצ'רד אינגרסול מוניו גיתאי-וינרויב: ארכיטקט באוהאוס בארץ-ישראל, אחת מהמונוגרפיות הטובות ביותר שנכתבו על אדריכל בישראל, ראה אור לראשונה באנגלית ב-1994 בהוצאת Electa האיטלקית. >>>

עמוס גיתאי שיר ערש לאבי

מוניו אבי
כמו בני דורו
התעניין ויישם באדריכלות שלו
מימד של פניות, של איפוק
ושל התמסרות לפרויקט הקולקטיבי
וזה גם מסורת הבאוהאוס
לא רק בתים אורתוגונאליים. >>>

מוניו גיתאי-וינרויב מחשבות בהתקדמותן: הפרט

הדרך הנכונה והיחידה לחשוב על הפרט היא במסגרת תהליך התכנון והדימוי של בניין, במיוחד כשמדובר בבניין בן-זמננו. הפרט הוא ביטוי חיצוני, נראה לעין, של תהליך התכנון והדימוי, ולכן אין ערך רב ללמוד אותו בצורה מופשטת. >>>

 

הקופסה הסטרילית הייתה הצגה על ניטראליות תרבותית, אולי היה צריך להיות פחות ניטראלי ויותר מתחשב ואנושי בכל הקשור לעולים החדשים ולבוני הארץ.

"אדריכל מוניו גיתאי וינרויב היה אדריכל שעשה הרבה אך התפרסם מעט. אופיו השקט ובנייניו המדודים שיצרו קומפוזיציות שקטות לא הגיעו לידי פרסום נרחב בארץ. ספרו של ההיסטוריון ריצ'רד אינגרסול, 'מוניו גיתאי וינרויב, ארכיטקט באוהאוס בישראל' שפורסם בשנת 1994 באנגלית עשה פה צדק."
יוסי מטלון על ספרו של ההיסטוריון ריצ'רד אינגרסול, "מוניו גיתאי וינרויב, ארכיטקט באוהאוס בארץ ישראל", בלוג רשמים ומחשבות, אתר רשימות >>>

מתון, תרבותי וקל לבנייה

ערן טמיר טאוויל על ספרו של ריצ'רד אינגרסול "מוניו גיתאי וינרויב, ארכיטקט באוהאוס בארץ ישראל", בלוג ערסיטקטורה, אתר רשימות >>>

 

ג'יין ג'ייקובס מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות

ב־1958 הביטה ג'יין ג'ייקובס מחלון דירתה ברחוב הדסון 555 בגריניץ' וילג' בניו יורק, וראתה שהעיר הנהדרת שבה בחרה לחיות הולכת ונעלמת. >>>

כלנית וסר-אוחיון מקום לאהבה אחת

הנעליים של נעמי כבר שחוקות מרוב הליכה, הלוך ושוב, בין הקריות לצ’ק–פוסט. לא אכפת לה שמציעים לה נדבה או זורקים לה סנדוויץ‘ מאוטובוס חולף: יום יום, כבר חמש–עשרה שנה, היא חורשת את הכביש, מחפשת הסבר לאסון שהחריב את חייה. >>>

דרור בורשטיין טִיטַנְיוּם

שלג קל ירד על בִּילְבָּאוֹ. ישבנו שם מתחת למוזיאון גוגנהיים וחיכינו לפתיחה. כמה מטרים מאיתנו עמד האדריכל הנודע פרנק גֶרִי והתבונן בעיון במבנה המפואר שתכנן ושהקנה לו תהילת עולם. >>>

צבי אלחייני הראשון בצמצום

האדריכלות הישראלית של העשורים האחרונים יכולה, אם לא חייבת, להיעזר בלוס כדי לנסח ואולי לתקן כמה מהבעיות העקרוניות של הפטפטת החזותית העודפת שלה. צבי אלחייני על אדולף לוס. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית