בית

בבל , , 25/8/2019

                           

 

עמוס גיתאי שיר ערש לאבי

מתוך ריצ'רד אינגרסול מוניו גיתאי-וינרויב

מוניו אבי
כמו בני דורו
התעניין ויישם באדריכלות שלו
מימד של פניות, של איפוק
ושל התמסרות לפרויקט הקולקטיבי
וזה גם מסורת הבאוהאוס
לא רק בתים אורתוגונאליים.

נאמר שהייתי מפתח פרויקט של סרט
שנשען על הביוגרפיה שלו
וגם על הגיאוגרפיה
וגם על הגיאומטריה האדריכלית
הייתי מנסה לשזור את התנועות
ההסטוריות - הפוליטיות שיצרו ועיצבו
את השפה המינימאליסטית עניינית.
השלכות של רציונוליזציה של העצוב
והמהפכה הטכנולוגית
שעברה לעיר כמו ברלין
עד תחילת המאה העשרים
שבה אנחנו עוסקים
מן האגלומרט פרוסי של עיירות
ושהיתה זקוקה לסגנון מאחד
בעל רציונאל תעשייתי
וגם את תחילתה של המחשבה של
דיור להמונים
בתוך תרבות ההמונית
לפי mass culture
של בנימין אדורנו, מרקוזה
בעיר אחרת פרנקפורט
אבל באותה תקופה
יצירה של תאוריה
והאיקונוגרפיה הארכיטקטונית שלה

בשפה הארכיטקטונית
זה נקרא
הילדרסהימר והאנס מאייר
זה האחרון יחד עם וולטר גרופיוס
שלח את מוניו בן השמונה עשרה
זה שהגיע מהעיירה השלזית פולנית גרמנית
בילסקו ביאלו או ביליץ
כמו במקומותינו תלוי מי סופר את
הטריטוריה לצד הפולני או הגרמני או אוסטרו הונגרי
ואז האנס מאייר קבל לשיחה את מוניו הצעיר
והמליץ לו לפני קבלתו לבאוהאוס בדסאו
ללמוד נגרות ב-Hochsehulle ונגרות ניאו קלאסית
כלומר בית ספר מהאידיאולוגיה הייצוגית ההפוכה
אבל מתוך הכרה שאלו השמרנים יידעו איך להשתמש בעץ
ואחרי אותה שנה של התמחות בסלסולים נאו קלאסיים
קבלו אותו לבאוהאוס ושם לפי מיטב הדיאלקטיקה
יישמו את הידע הטכנולוגי אבל מתוך שינוי האידיאולוגיה
הייצוגית.

והסרט ישאל גם על כך שאלות של מאקו
איך התגלגל מוניו הצעיר
מביליץ דרך דסאו
למשרדו של מנהלו האחרון של הבאוהאוס האגדי
מיס ואן דר רוהה
ואיך עבד על התערוכה האחרונה לפני היטלר
באלף תשע מאות שלושים ושתיים
ואיך גורשו יהודים וסוציוליסטים מהבאוהאוס בתקופה
שמיס ואן דר רוהה
חשב שיוכל לפייס את הנאצים
על ידי פיטורם ושליחתם של חלק מהסטודנטים
הרדיקאלים או היהודים או היהודים הרדיקאליים
ואיך לא עלה הדבר בידו
של מיס ואן דר רוהה
והנאצים לא קיבלו את הצעתו לתכנן את מרכז
המפלגה שלהם במינכן
כלומר מיס ניצל לטובת ההיסטוריה
על ידי הטעם הרע הקיטשי והמונומנטלי
של הנאצים
לגבי מוניו
הוא נאסר והוכה ושברו לו שיניים
נאבק ושוחרר על ידי אביה של אהובתו הלא יהודיה
והוברח על ידי חבריו מעבר לגבול
אל שוויץ
אל בזל
איפה שהרצל שם את הקונגרס הציוני הראשון
אבל זה היה קודם באלף שמונה מאות תשעים ושבע.
שם, בבאזל דיבר הרצל
על הקמת יודנשטאט מדינה יהודית
מודרנית וחילונית
ופנטז על חיפה כעיר נמל גדולה
ללא רבנים וקציני צבא אבל עם תעשיה
עיר מודרנית
כזאת שמוניו ינסה לעצב
ארבעים שנה אחר כך
אחרי שברח על סיפון אוניה מאירופה
בערך בתקופה שהשוויצרים התחילו להחזיר את יהודי גרמניה
לגרמניה
והוא חשב שזה הזמן הנכון לפנות מזרחה
ולנסות משהו אחר:
לבנות תעשיה במפרץ חיפה
זה של הרצל
וגם תוכניות בינוי עיר לקיבוצים
וחדרי ילדים לחינוך הקולקטיבי
זה שרצה ליצור אדם חדש
כמעט ריאליזם סוציאליסטי
וגם לתכנן שיכונים לאלו
שעוד מעט ימלטו מאירופה וגם מצפון אפריקה.

עומד מוניו עם מגבעת לבד רכה
עם חליפה פשוטה ועניבה בגוון המתאים לחליפה
בחום הארץ ישראלי
כמו אימגרנט שברור שהוא בא ממקום אחר
ומרצה למי?    לפועלי בנין על העקרונות
של המודרניזם, ועל הלבנה כמודול.
ואח"כ נוסע בעמק יזרעאל
ועמק הירדן
לתכנן חדרי אוכל קולקטיבים
לקיבוצי השומר הצעיר.

הקיבוצניקים שבתחומים רבים היו חדשנים ונועזים
היו מאד שמרנים בטעם הארכיטקטוני
הם לא אוהבים את הארכיטקטורה האורטוגונאלית
עם הגגות השטוחים
משום מה היא מזכירה להם כפרים ערביים
וזה הרי דבר נחות
והם מעדיפים את הדימוי הפסטורלי
של עיירות קטנות ושטטלים עם גגות רעפים.

איך יפעל האדריכל החדשן בתוך קונטקסט מהפכני שמרני?
חידה.
אבל מוניו ובני דורו הצליחו חלקית
ולכן האיקונוגרפיה הארכיטקטונית של תקופה זו היא מודרנית
זה דבר שנחרת ומעצב את הזכרון הקולקטיבי.
הפשטות העניניות של העיצוב ללא קישוטים
ללא מחשבה השוררת עכשיו במקומותינו
של אנשים נשים וטף
שבנין יהודי זקוק לכיפה על ראשו
ומי בכלל אמר שכיפה היא מוטיב יהודי?
אבל היום, ובעיקר בירושלים
מתרבות הכיפות ויותר מתרתי משמע. 
וקמה בארבעים ושמונה מדינת ישראל
אירוע גדול שמעצב גבולות חדשים
גם של התודעה
וגם הרבה פליטים פלשתינאים
אבל זה ענין אחר שימשיך וראוי שימשיך
להעסיק אותנו עד היום.
המדינה החדשה מקימה משרד בינוי בראשותה של גולדה מאיר
וזאת ממנה את מוניו לראש המחלקה לארכיטקטורה
של המדינה החדשה
למרות שהיא נוזפת בו על זה שאין לו כרטיס מפלגה.
כך היה נהוג
וגם במקומות רבים נהוג היום.
ומוניו ובני דורו מתווים את הקריטריונים
האורבאניים וארכיטקטוניים של המדינה החדשה.
זה הזמן גם להמשיך ולתכנן את יד ושם
והאוניברסיטה העברית בגבעת רם
ולעצב את האוניות של הנוסעים
שישראל מקבלת כפיצוי מסויים מהגרמנים.
וגם את קרית הממשלה בירושלים. באותה שנה שנולדתי אני.
לא כל התוכניות יוגשמו
ורוב הבנינים של התקופה הזאת
לא ישמרו
כי הענין יימשך עד אלף תשע מאות שישים ושבע
שנה שבתודעה נמשכה שישה ימים בלבד
כי זה שם המלחמה שמוקמה בחודש יוני
במרכזה של שנה זו.

כאן נותרו למוניו רק שלוש שנים לחיות
התגלה אצלו סרטן דם בצורה נדירה של לוקמיה
הוא מחליט לעברת את שמו לגיתאי
משורש גת ובמשקל בנאי
כלומר הפועל שיקח ענבים לגת ויעשה מהם יין
או הפועל שיקח זיתים לגת לשמן זית זך
כמובן שזהו תהליך שיש בו לחיצה
על הזית או העינב
כדי שאלו יהפכו לנוזל זך ומיוחד.

אבל בשנה זו משתנות גם פני הארכיטקטורה הישראלית
בעקבות האימפריה החדשה שזה עתה נכבשה
האדריכלים הישראלים מאמצים
סגנון שהבריטים קוראים לו
וזה השם המקצועי
ארכיטקטורה ברוטאלית
ואז מוקמות המצודות בגדה המערבית
ארכיטקטורה ברוטאלית היא בטון חשוף ומזויין
הבון טון של תקופה זאת הוא גם של
זלזול באדריכלות הפריכה המינימליסטית יותר
ששררה עד אז.

מלאך המוות משחרר את מוניו מיסוריו
וגם מהצורך לשתף פעולה, כן לשתף פעולה
עם האדריכלות הדורסנית החדשה.

על החתום בנו הצעיר.  עמוס.

MGW041-s.jpg

וינרויב בסדנת הנגרות של Tisclerscule, 1928

ריצ'רד אינגרסול מוניו גיתאי ותרבות הפרטים

מוניו גיתאי-וינרויב (1970-1901) היה ארכיטקט רב-זכויות, אך לרוע המזל עבודתו לא זכתה להכרה לה היא ראויה. מבין הארכיטקטים הישראלים הבודדים שלמדו בבאוהאוס, הוא לבדו יישם את האידיאל הבאוהאוסי של עיצוב דברים תוך מחשבה על אופן ייצורם. >>>

שרון רוטברד פתח דבר

ספרו של ריצ'רד אינגרסול מוניו גיתאי-וינרויב: ארכיטקט באוהאוס בארץ-ישראל, אחת מהמונוגרפיות הטובות ביותר שנכתבו על אדריכל בישראל, ראה אור לראשונה באנגלית ב-1994 בהוצאת Electa האיטלקית. >>>

מוניו גיתאי-וינרויב מחשבות בהתקדמותן: הפרט

הדרך הנכונה והיחידה לחשוב על הפרט היא במסגרת תהליך התכנון והדימוי של בניין, במיוחד כשמדובר בבניין בן-זמננו. הפרט הוא ביטוי חיצוני, נראה לעין, של תהליך התכנון והדימוי, ולכן אין ערך רב ללמוד אותו בצורה מופשטת. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית