פיירו (ז'יל), 1718-1719 / ז'אן-אנטואן ואטו

מוטי

הוא ישכב על גבו במיטתם, שהיא המיטה שלהם, והיא תיטול את העט העבה שינוח על השולחן הסמוך למיטה, והיא תגיד לו, תתהפך. ואז ישכב על בטנו במיטתם, במיטה שלהם, והיא תכתוב על גבו, בעט העבה, שייך לאריאלה. מוטי זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה. >>>

עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

מוטי (12)

כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. >>>

מוטי (הקדמה)

הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. >>>

אהרן, סיפור ספציפי

סיפור קצר מאת אסף שור שהתפרסם לראשונה בגליון מס' 2 של כתב העת "מטעם". >>>

הקדמה

בלילה סחפה הגאות את צב הים אל החוף.
המים זלגו אל החול. בבוקר התייבש הכול. רק המלח נשאר.
תחילה החל עורו לעקצץ, אז לגרד, בסוף לבעור כמעט.
זו היתה לפחות התחושה.
ודאי ייחל לשוב אל המים. אלא שלא עשה דבר.
למה?
לא יודע. >>>

אלמוות

זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. >>>

סטירת לחי לעמרם ולמוטי

"במרכז ספרו השלישי של אסף שור, 'סיגל', עומדות סוף סוף נשים. שור טוען שהן דומות לו יותר מהגברים שכיכבו בספריו הקודמים. ראיון עם סופר ומבקר, שמנסה לא פעם לברוח ממלים."
מיה סלע משוחחת עם אסף שור על ספרו "סיגל", הארץ גלריה >>>

סופר ממין אחר

"ספר שבהחלט העמיד אותי מול סימן שאלה. הוא שונה לחלוטין מספרים אחרים. די אהבתי את הספר ואת הכתיבה. כתיבה שהיא לא ממש תרגיל כתיבה אלא כתיבה שלעצמה. אסף שור אוהב מלים. הוא אוהב את השפה על כל הרמות שלה. יש אולי משהו מתנשא אם אגיד שזה לא ספר לכל אחד. אבל זה באמת לא ספר לכל אחד. מצד שני, מאם אני נהניתי בדרכי, למה שכולם לא ייהנו. כבר אמרתי, ספר מיוחד."
דן לחמן על ספרו של אסף שור "סיגל", אימגו >>>

הקרקס האנושי

"קרקס אנושי, מעוצב לעילא, מפואר בנלעגותו, שהמחבר, אסף שור, מציץ בו מן הצד בעיניו של מי שכבר ראה הכל, בלי סקרנות מיוחדת אבל גם בלי חמלה יתרה, קצת חמלה, שהיתה עשויה לשנות - לא את התמונה אבל אולי את הפרופורציות שלה."
תמר מרין על ספרו של אסף שור "סיגל", הארץ ספרים >>>

סיפור כיסוי

"יש בה, בשפתו הקולחת של שור, יסוד מענג ומטשטש גם יחד, המוליך את הקורא יד ביד כנוכל ערמומי המרוקן את כיסיו אחד אחרי השני תוך כדי שיחה, ואולי לא רק את כיסיו אלא גם את נפשו מרוקן, טיפה אחר טיפה, ביס אחר ביס, וכל זאת כמו בהיסח הדעת, ברצף משפטים המופרע רק מדי פעם. וכשמגיע פתאום בום גדול, הוא כמו תופס את הקורא בסיבוב, או ליתר דיוק אחרי הסיבוב, שכן הבום כמעט ולא נשמע ברגע התרחשותו, ולכן רק כעבור כמה פסיעות מסתובב הקורא ומגלה את הריק מאחוריו, ותוך כדי כך מבין שריק זה אינו תוצאת הבום עצמו, ושלמעשה העולם התרוקן מרגשותיו עוד לפני כן, בשעת השיחה. הפיצוץ, אם כן, הוא פיצוץ של הכרה ולא של החרבה, כי הכל קרס כבר מזמן, אולי בזמן שהיינו שקועים בקריאת סיפור."
יונתן אמיר על ספרו של אסף שור "סיגל", בלוג "חוסר סדר מאורגן", אתר רשימות >>>

חמדתי סיגל

"אסף שור אוהב לקרוא לספרים שלו בשמות של אנשים, מאמין שכל ספר הוא סטירת לחי לזה שקדם לו, לא יכול להרפות מהדמויות שיצר ומנסה להכעיס את עצמו בכוונה בעת הכתיבה."
ורד לי שואלת את אסף שור חמש שאלות על ספרו "סיגל", הארץ ספרים >>>

עזבו אתכם מדיבורים על העולם, בואו נחזור למה שבאמת מעניין אינטלקטואלים

"כמו בספרו הקודם, "מוטי", מתעקש שור לשרבט סקיצות של דמויות על הדף ולהניע אותן במרחב רק כדי לזכות בהזדמנות נוספת ללבן דברים שבין אדם לבין התיאוריה הספרותית שלו. שור, שכאמור יודע ספרות, ודאי גם יודע שיכולת הקמתו של הספר לחיים נותרת לנצח בידי הקוראת. והקוראת הזו בוחרת לסגור את הספר בעייפות גדולה, ולהיזכר בנוסטלגיה בעולם אחר, שבו סיפור היה סיפור ודמויות היו ייצוג ייחודי של השקפת עולמו של המחבר על העולם ועל האנשים המורכבים שחיים ופועלים בו. או במילותיו של שור עצמו: 'עובדה: הנה, אדם אחד, אב, בביתו. ביצייה במחבת, עגבנייה, מעט מלח, מעט מאד, כי לחץ הדם. אחר אינו בביתו, גם הוא אב, אלא שנגמר הבית, אין יותר, מי גר שם, זרים… אלא שאין זה סיפורם. זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר, וגם זה שקר. הנה, כך'."
מיטל שרון על ספרו של אסף שור "סיגל", הסיפור האמיתי והמזעזע של >>>

שורו הביטו ואל תקראו

"הסיפור של האישה המשעממת סיגל והצ'ילבה מהעבודה שלה נעמה הוא בנאלי, צפוי ונטול ערך סגולי. כל משפט חוזר אצלו כמה פעמים בפסקה ואת הטריקים והשטיקים אפשר לראות מקילומטר. כך לא יוצרים כתיבה רגשית."
רן יגיל על ספרו של אסף שור "סיגל", NRG >>>

"סיגל" לא מצדיק את סך חלקיו

"רומן של אסף שור מחולק במכוון לשניים: סיפור "רגיל" ותובנות והתפייטויות. על אף שהחיבור בין השניים נכון, התחושה היא שכל חלק בנפרד אינו מספק."
אריק גלסנר על ספרו של אסף שור "סיגל", תרבות מעריב >>>

ברברה ארנרייך וארלי ראסל הוכשילד (עורכות) האישה הגלובלית

כלות וייטנאמיות בהזמנה בדואר, אומנות מקסיקניות בקליפורניה, מטפלות מסרי לנקה ביוון, מנקות פיליפיניות בהונג קונג, עובדות מין דומיניקניות בגרמניה - "האישה הגלובלית" הוא קובץ מאמרים המתעד מגוון הולך וגדל של תופעות הקשורות לגלובליזציה של תפקידי האישה. >>>

אלפרידה ילינק המאהבות

"מה שקורה כאן לשנינו, אומרת בריגיטה, חדש ומפחיד יותר מכל דבר אחר שקרה לנו עד כה, חדש ואפילו מפחיד יותר מהתאונה שארעה במפעל בשנה שעברה, שבמהלכה איבד מישהו יד: זוהי האהבה".

"המאהבות" ספרה הראשון של כלת פרס נובל לספרות 2004 אלפרידה ילינק, יצא לאור ב- 1975. >>>

יודית שחר אלוהי המזכירות

אֱלוֹהַי הַמַזְכִּירוֹת אוֹהַב אותָן עוֹטוֹת
פְּני מַזְכִּירָה מוּל הַמַרְאָה
טוֹפְפוֹת עִם שַחֲרִית לְעֶבֶר הַתַחֲנָה >>>

נורית חג'אג' זהב לבן – עבודה שחורה

על סרטה של הבמאית טלי שמש. >>>

גירסה להדפסה