מתוך כלנית וסר-אוחיון מקום לאהבה אחת

הסיפור הזה היה בחדשות לא מזמן. קראתי במקומון בפיצוצייה.
היה ילד אחד באנגליה, ילד בן איזה שמונה או תשע, שהיה בולע לגו.
ההורים שלו לא ידעו מזה שום דבר. הוא העדיף לא להדאיג אותם, אז הוא לא סיפר להם כלום. אבל הילדים שלמדו איתו בכיתה ידעו טוב מאוד מה הוא עושה. הוא אהב לבלוע את הלגו שלו בין השיעורים, בהפסקות.
כששאלו אותו למה הוא עושה את זה, הוא היה מסביר להם שחסר לו משהו בגוף. שהוא מנסה לבנות איזה חלק שהוא מרגיש שחסר לו בתוך הגוף. לבנות אותו מלגו.
אז כל הילדים מהכיתה שלו חשבו שהוא קצת לא בסדר בראש. מצד שני, הם גם לא ממש טרחו לספר לאבא ולאמא שלו, שהילד הקוּקוּ שלהם בולע לגו. גם למורה שלהם הם לא טרחו לספר שום דבר.
וככה הוא המשיך לבלוע לגו. המשיך והמשיך לבלוע לגו.
ואז יום אחד זה התפוצץ. יום אחד הוא התחיל להשפריץ דם מהפה באמצע השיעור, והמורה עזבה את הכיתה ורצה למזכירות להתקשר להורים שלו, והמנהלת הזמינה לו אמבולנס, והאמבולנס הטיס אותו לבית חולים, ובבית חולים הכניסו אותו לטיפול נמרץ, ובטיפול נמרץ פתחו לו את הבטן בניתוח, וכשפתחו לו את הבטן, גילו פתאום שלילד חסרה כליה. שלילד הזה יש רק כליה אחת.
רק שחוץ מהכליה החסרה, הרופאים מצאו בפנים עוד משהו. חוץ מהכליה החסרה, הם גם מצאו בפנים את כל החלקים של הלגו, את כל החלקים שהוא בלע, מרוכזים בגוש אחד. ולגוש הזה גם היתה צורה יוצאת דופן. כי בעיניים של הרופאים, בעיניים של מי שקצת מבין עניין, אם היית מסתכל טוב טוב על הגוש הזה, אם היית קצת מפעיל את הדמיון, אולי היית יכול לראות בזה כליה.
אז כולם אולי חשבו שהוא קצת קוקו, אבל לילד הזה היתה סיבה לבלוע לגו. היתה לו סיבה הגיונית.
סיבה הגיונית זה לא אומר שאתם צריכים להבין את ההיגיון שלה. אף אחד לא מבקש מכם להבין את ההיגיון. סיבה הגיונית זה אומר שהוא הבין את ההיגיון.
זה מספיק.

אם שאלתם את עצמכם מה אני מנסה להגיד פה, אז זה מה שאני מנסה להגיד: לא כל דבר חייבים להבין. זאת אומרת, גם להגיד שפעם כולנו היינו קופים נשמע מוזר, באמת נשמע מוזר מאוד, ובכל זאת אף פעם לא תתפסו אותי מנסה להתווכח עם זה. לא כל דבר כולם חייבים להבין. איפה בדיוק כתוב שכולם צריכים להבין הכול? עד כמה שידוע לי, זה לא כתוב בשום מקום.
בעצם, לא זה מה שאני מנסה להגיד.
מה שאני מנסה להגיד זה, שגם אם אתם לא מבינים משהו שמישהו עושה, זה עדיין לא עושה אותו קוקו. זה שמישהו בולע לגו, עדיין לא עושה אותו קוקו. זה עושה אותו חריג אולי, גם קצת טמבל אפילו, אבל זה לא בהכרח אומר שהוא קוקו.
מה שבעצם אני מנסה להגיד, זה שגם האישה הזאת שתיכף אדבר עליה, גם האישה הזאת לא קוקו. וגם אם ההתנהגות שלה נשמעת מוזרה, גם אם היא לא נשמעת לכם הכי הגיונית שבעולם, זה עדיין לא אומר.
זה עדיין לא אומר שום דבר.
אז נכון שהיא נראית קצת לא נורמלית. זאת אומרת, איזה בנאדם נורמלי עוזב פתאום ביום בהיר אחד הכול? איזה בנאדם נורמלי לא משאיר לעצמו כלום, ממש כלום: לא משפחה לא חברים לא עבודה לא חלומות לא לבשל בטח לא מסעדות לא מכונת כביסה לא טלוויזיה לא עיתונים לא מנוי לספרייה לא טלפון לא אינטרנט מהיר לא לוח שנה לא ביטוח בריאות לא כסף לא כרטיס אשראי לא חשבון בנק לא כלום, איזה בנאדם עוזב הכול ככה, איזה מין בנאדם מתנתק ככה מהמציאות ומתמסר לאיזה אובססיה דפוקה? אובססיה דבילית אחת: הליכה על השוליים של הכביש. זהו זה. הליכה בשולי הכביש. איזה בנאדם נורמלי עושה דבר כזה?
כי אם מסתכלים על זה ככה, זה באמת נראה קצת לא שפוי.
האישה הזאת עזבה חיים שלמים כדי ללכת כל יום את כל כביש עכו-חיפה. כל יום, הלוך חזור. חוץ מהדבר הזה היא לא עושה כלום. רק את הכביש הזה של עכו-חיפה כל יום הלוך חזור. יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום אחרי יום. הלוך חזור הלוך חזור הלוך חזור.
זהו זה. זה הכול.
זה כל מה שהיא עושה.
אז בשביל מי שמסתכל מבחוץ, היא באמת נראית כמו איזה פסיכית זקנה שמישהו שכח לאשפז. פסיכית חסינה לזיהום אוויר. פסיכית עם נעליים קרועות וכושר קרבי. פסיכית עם שיטה סופר-מוזרה להרוג זמן. אבל זה שלכם אין הסבר למה שהיא עושה, עדיין לא אומר שהאישה הזאת קוקו. מה שבעצם אני מנסה להגיד פה, זה שלפעמים אנשים עושים דברים שאי אפשר להבין. דברים שאין להם הסבר. דברים שלא משנה כמה עמוק תחטטו בתוך הראש שלכם, עדיין אין להם שום הסבר.
אבל זה שלכם אין שום הסבר, עוד לא עושה את האנשים האלה קוקו.
זה מה שאני מנסה להגיד.

גירסה להדפסה