בית

בבל , הודפס ב, 21/9/2019

רם קולהאס הקדמה

מתוך הזיית ניו יורק

מניפסט
איך כותבים מניפסט - על צורה של אורבניזם שתתאים למה שנותר מהמאה העשרים - בעידן שסולד ממניפסטים? החולשה הקטלנית של מניפסטים נובעת מכך שמעצם טבעם הם אינם מבוססים על ראיות.
הבעיה של מנהטן הפוכה: מנהטן היא הר של ראיות ללא מניפסט.
ספר זה נכתב בנקודת המפגש שבין שתי האבחנות הללו: זהו מניפסט רטרואקטיבילמנהטן.
מנהטן היא אבן רוזטה של המאה העשרים.
לא רק שחלקים ניכרים מפני השטח של מנהטן מיושבים במוטציות ארכיטקטוניות (סנטרל פארק, גורד השחקים), במקטעים אוטופיים (מרכז רוקפלר, בניין האו"ם) ובתופעות אי-רציונליות (רדיו סיטי מיוזיק הול), אלא שבנוסף, כל בלוק מכוסה בכמה שכבות של ארכיטקטורת רפאים המופיעה בצורת בעלויות מן העבר, פרויקטים מבוטלים ופנטזיות פופולריות שמייצרים דימויים חלופיים לניו יורק הקיימת.
בין השנים 1890 ו-1940 במיוחד, תרבות חדשה (עידן המכונה?) בחרה לה את מנהטן כמעבדת ניסיונות: אי מיתולוגי שבו היה אפשר להתמסר להמצאת סגנון החיים המטרופוליני ולארכיטקטורה הנלווית אליו כניסוי קיבוצי שבו עיר שלמה הופכת למפעל של חוויה מעשה ידי אדם, מקום שבו הממשי והטבעי חדלו להתקיים.
הספר הזה מבקש לתת פרשנות למנהטן זו, שתעניק לאפיזודות המקוטעות לכאורה (והסותרות אפילו) בעברה מידה מסוימת של עקביות ולכידות. פרשנות זו מתכוונת לכונן את מנהטן כתוצר של תיאוריה לא-מנוסחת, מנהטניזם. הפרוגרמה שלה - להתקיים בעולם שהוא כולו מעשה ידי אדם,  או במילים אחרות, לחיות בתוך פנטזיה – היתה שאפתנית כל כך, שכדי להתממש, היא לא היתה יכולה להתנסח במפורש.

אקסטזה
אם מנהטן מחפשת עדיין תיאוריה, אותה תיאוריה, לכשתוגדר, צפויה להוליד נוסחה לארכיטקטורה שהיא שאפתנית ופופולרית בעת ובעונה אחת.
מנהטן הפיקה מתוכה ארכיטקטורה חסרת בושה, שכמות האהבה שהורעפה עליה עומדת ביחס ישר לַהיעדר הבוטה של שנאה עצמית שניכר בה, ארכיטקטורה שכובדה בדיוק במידה שבה הלכה רחוק מדי.
מנהטן תמיד השרתה על הצופים בה אקסטזה מארכיטקטורה.
למרות ואולי דווקא בגלל עובדה זו, הביצועים וההשלכות שנבעו ממנה זכו ליחס של התעלמות ואפילו לדיכוי מצד הארכיטקטים.

צפיפות
מנהטניזם היא אידאולוגיה אורבניסטית שמלידתה ניזונה מהתפארת ומהייסורים של המצב המטרופוליני – היפר-צפיפות - מבלי לאבד ולו לרגע אחד את האמונה שמצב זה הוא הבסיס לתרבות מודרנית רצויה. הארכיטקטורה של מנהטן היא הפרדיגמה של ניצול הדחיסות.
הניסוח הרטרואקטיבי של הפרוגרמה של מנהטן הוא פעולה פולמוסית.
הוא חושף מספר אסטרטגיות, תיאורמות ופריצות דרך, שמעבר להיגיון ולסדר שהם מעניקים לאופן פעולתה של העיר בעבר, יש בעצם תוקפם המתמשך צידוק להופעה שנייה של המנהטניזם, הפעם כדוקטרינה מפורשת שביכולתה להעלות את האי מתוך מקורותיו ולתבוע את מקומו הראוי בין האורבניזמים העכשוויים.
עם מנהטן כדוגמה, ספר זה הוא מעין שרטוט ל"תרבות של עומס".

מתווה
המתווה לא צופה את הסדקים שיתפתחו בעתיד; הוא מתאר מצב אידאלי שאפשר רק להתקרב אליו. באותו אופן, הספר הזה מתאר מנהטן תיאורטית, מנהטן כהשערה, שהעיר הנוכחית היא המימוש המתפשר והלא מושלם שלה.
מכלל האפיזודות של האורבניזם של מנהטן, הספר מבודד רק את הרגעים שבהם התשריט גלוי ומשכנע מתמיד.
את הספר הזה צריך לקרוא (וזה מה שללא ספק יקרה) כנגד שטף הניתוחים השליליים שנובעים ממנהטן ושעוסקים במנהטן, שקיבעו את מעמדה של מנהטן כבירת המשבר התמידי.
רק דרך שחזור ספקולטיבי של מנהטן המושלמת אפשר יהיה לקרוא את הצלחותיה וכישלונותיה המונומנטליים.

בלוקים
מבחינה מבנית, הספר הזה מדמה את הגריד של מנהטן: אוסף בלוקים שקרבתם והצבתם זה בצד זה מחזקות את המשמעות הנבדלת שיש לכל אחד מהם.
ארבעת הבלוקים הראשונים - "קוני איילנד", "גורד השחקים", "מרכז רוקפלר" ו"אירופים" - מתעדים את גלגוליו של המנהטניזם כדוקטרינה משתמעת יותר מאשר מפורשת.
הם מציגים את ההתפתחות (ואת השקיעה שאחריה) של נחישותה של מנהטן להרחיק את הטריטוריה שלה מהטבעי ככל שהדבר מתאפשר מבחינה אנושית.
הבלוק החמישי - הנספח - מכיל סדרה של פרויקטים ארכיטקטוניים שמקבעים את המנהטניזם כדוקטרינה מפורשת ומסדירים את המעבר מהייצור הארכיטקטוני הלא-מודע של המנהטניזם לשלב המודע שלו.

סופר צללים
כוכבי קולנוע שחייהם היו גדושים הרפתקאות הם לעתים קרובות אגוצנטריים מכדי לגלות דפוסים, עילגים מכדי להביע כוונות וקצרי רוח מכדי לתעד או לזכור אירועים. את העבודה הזאת עושים עבורם סופרי צללים.
באותו אופן, אני הייתי סופר הצללים של מנהטן.
(העניין הסתבך משום שהמקור והנושא שלי שקע בסניליות מוקדמת עוד בטרם הגיעו "חייו" לקצם. משום כך נאלצתי לחבר לסיפור סוף משלי.)


dny.jpg

חומרים מאת רם קולהאס

גודל או בעיות גודל

מעבר לקנה-מידה מסוים, אדריכלות מקבלת תכונות של 'גודל'. הסיבה הטובה ביותר לדון ב'גודל' היא זו שנתנו מטפסי האוורסט: "מפני שהוא שם".
'גודל' הוא אדריכלות אולטימטיבית. >>>

אז מה בעצם קרה לאורבניזם?

"מאחר שאיננו אחראים, עלינו להיעשות בלתי אחראים. בנוף של תועלתנות גוברת ושל חוסר יציבות, האורבניזם לא חייב עוד להיות הנכבדה שבבחירותינו; האורבניזם יכול לקחת את עצמו בקלות, להיעשות 'מדע עליז' - אורבניזם קל. >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/books/1274127952/1274129046