|
|
בבל , , 11/9/2021 |
|
|
|
ארנון גרונברג
ימי שני כחולים
|
דיוקן דמיוני של ארנון גרונברג כחתן בר מצווה. בתצלום: וינסנט ון גוך בגיל 13. / צילום: ב. שוורץ, בריסל 1866 © |Arnon Grunberg 1994 © בבל ומשכל, 2011 דאנאקוד: 462-356 שם מקורי: Blue Mondays מס' עמודים: 327 מחיר קטלוגי: 88 ₪ הספרייה של בבל - עורך הסדרה: שרון רוטברד עריכת תרגום: רונן וודלינגר תרגום מהולנדית: אירית ורסנו סדר ועטיפה: Unknown contrib "1292748164"
|
"אמא שלי מאמינה שאנחנו החלומות של המתים. אני לא מוכן להיות חלום של מת. בגלל זה אני מקשיב לדברים שהיא אומרת כאילו אני קורא מכתבים שאינם ממוענים אלי." רומן הביכורים השערורייתי של הסופר ההולנדי ארנון גרונברג, הוא דיוקן עצמי זועם, מצחיק וגס רוח של אמן התחפשות צעיר הנושא את אותו שם. ארנון גרונברג הוא בחור יהודי מבריק ומרדן שנמצא במצב מתמיד של מנוסה קדימה (גם בזמן שהוא דוחף את כיסא הגלגלים של אביו ברחובות אמסטרדם). הוא מצליח להפוך את כל הסובב אותו לבורלסקה טרגי-קומית שבה משמשים בערבוביה אהבה נכזבת ותסמונת דור שואה שני מאוחרת, שתייה ושוטטות, עבודות מזדמנות וביקורים תכופים ברובע החלונות האדומים, תרבות גבוהה, תרבות נמוכה והרבה אי-נחת. ברומן זה, שהפך לרב מכר ולספר פולחן וזיכה לראשונה את מחברו בן ה-22 בפרס אנטון וכטר לספרי ביכורים (הפרס הוענק לו בפעם השנייה עבור "הסיפור של הקרחת שלי", ספר הביכורים של הפסבדונים הגוי שלו, מארק ון דר יאכט), מופיעות לראשונה דמותו המתעתעת וכתיבתו הערמומית של ארנון גרונברג, מהבולטים והמקוריים שבסופרי הולנד, ואולי הסופר האשכנזי האחרון שפועל באירופה.
יש לי עדיין עשרים סוסים בברלין אבא שלי סחר בבולים. בכל אופן זה מה שאמא שלי ואני חשבנו. אמא שלי סיפרה לי שלאבא שלו היה בית מרקחת. בית מרקחת על עגלה. האיש הסתובב כל היום ברחבי ברלין עם העגלה הזאת. >>>
"ספר חניכה פרוע ובוטה מנסח את הייאוש ואת הפתרון לו בכתיבה מצחיקה ומדויקת. דווקא בתהומות מוסר וייאוש ניכר כי החיפוש אחר הנערה הבאה הוא חיפוש אחר משמעות דתית לחיים." ״אם קראתם את ׳מה מעיק על פורטנוי׳ של פיליפ רות', אין לכם מה לחפש ב׳ימי שני כחולים׳. כנ"ל אם קראתם כל דבר מאת ארט ספיגלמן, אלן גינזברג וצ'רלס בוקובסקי. והיה ומעולם לא נחשפתם לכתיבתם, ייתכן ותמצאו עניין מסוים בתעלוליו של ארנון גרונברג.״ ״אין בספר "ימי שני כחולים" דרמות גדולות. יש פה יצירה גבישית שמפכפכת מים מתוקים עצובים, כמו מבט ספוג אלכוהול באחד הגשרים הציוריים של אמסטרדם, אבל בנגטיב שלו.״ יום ראשון דיכאון, יום שני עצבני "ספר הביכורים של הסופר היהודי-הולנדי ארנון גרונברג, הוא רומן חריף, הרווי בהומור עצמי ובאירוניה, שעומד על החרדה קהת החושים של בני גיל הנעורים. אך מתוך הכתיבה הצעירה והתוססת עולה בעיה: כבר אמרו את זה קודם, טוב יותר." אלהים משחק גוּלוֹת עם נסיכוֹת רחוב "ספר של אי-נחת, מעורר ומערער את האדמה תחת כפות הרגליים: את הזהות היהודית, את ההשתייכות הציונית; זו אינה יצירת מופת,אבל זו יצירה נוקבת,עתים מקוממת בגסותהּ,המותירה קורא כמוני,עם שפע סימני שאלה בלתי מרפִּים.הנה כי כן דווקא בגלל התהום הרוחשת תמיד תחת הרגליים,בגלל החרדה הנוכחת,ההליכה לאיבוד בתוך הזהות היהודית האירופית, שהמאורעות הפוליטיים של המאה העשרים, הפכו אותה לכעין רוח-רפאים, המתדפקת על שערי הנפש, אבודה ומטורפת, ללא מקום בעולם; מתוך כל אותם שאלות והרהורים, שהעלה אצלי גרונברג בעד ספרוֹ, אני רואה בו יוצר קיוּמי-מאתגר, הפונה אל קוראו ודורש אותו באופן ישיר (עדינות אינה הצד החזק שלו,אף ניכרת בכתיבתו הנאה שבאי-עִדּוּן)לבחון שוב את חייו,את מקומו,את בחירותיו; יצירה כגון ימי שני כחולים הופכת בלתי-שכיחה יותר ויותר בין כל אותם המבקשים לבטא ביצירותיהם את הדעות התקינות, הנכונות, המכירוֹת; כל שכן בימים אלו שבין כסה לעשור,שבהן חנויות הספרים מתהדרות באלבומי חג, המציגים את היהדות כהרמוניה אנושית, ברית שליוה, מחויכת-מזמינה, נסוכה מדור אל דור; אלבומים המעלימים את הכאב הגדול שבעצם היות יהודי: את העצב השותת, את החנק בגרון ואת תחושת חוסר-המוצא." "גרונברג מספר איך הצליח לזכות פעמיים בפרס לספר ביכורים, ומגלה מי חשף לבסוף את התרמית הקטנה שלו."
"צדוק בנפתולי התשוקה" הוא לקט מתוך יצירתו המגוונת של צדוק; מאמרים, שירים ומיני-פרוזה פרי עטו, ראיונות שקיים, נאומים שנשא, וכמובן - הקריוקי, או מה שצדוק מכנה "הקריוקי הפנימי". הדקו את חגורות הבטיחות, ליידיז אנד ג'נטלמן, זו הולכת להיות טלטלה רצינית. >>> ז'ורז' פרק עם רובר בובר סיפורים מאליס איילנד "מה שאני, ז'ורז' פרק, באתי לחקור כאן De Architekten Cie הלוויתן, בית מגורים, אמסטרדם 1995-2000 מתוך סטודיו גליון 121 >>> ז'ורז' פרק הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים "נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>
|
||
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved