 |
|
בבל , , 31/3/2020 |
|
| ||
|
|
|
|
מישל וולבק
המפה והטריטוריה
|
|
דרוקסלנד, הדפס אופסט, 1974-1975, מתוך גיאוגרפיה גמישה (האטלס שלי) 1971-1979, אוסף המשכן לאמנות על-שם חיים אתר, עין חרוד / מיכאל דרוקס © Michel Houellebecq et Flammarion 2010 © בבל ומשכל, 2011 דאנאקוד: 462-432 שם מקורי: La carte et le territoire מס' עמודים: 312 מחיר קטלוגי: 88 ₪ תרגום מצרפתית: רמה איילון עריכת תרגום: עמית רוטברד הספרייה של בבל - עורך הסדרה: שרון רוטברד סדר ועטיפה: Unknown contrib "1292748164"
״חוש המאבק״ (Le sens du combat), קובץ השירה השלישי של מישל וולבק ראה אור לראשונה ב-1996. >>> פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים העולם הוא בגודל בינוני. בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>> מי מביניכם ראוי לחיי נצח? על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>> איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>> מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>
אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ
>>>
שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>> במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>> גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>> "כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>> אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>> מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>> כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>> זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>> הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>> כמו וויקאנד ברכב, כמו סרטן ברחם, המקרים המשתרשרים לפי תכנית מסתדרים. ובכל זאת, המגבות הרטובות, לאורך הבריכות הנבובות, משמידות את הכניעה והמוח נכנס לתנועה.
>>>
"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>> "מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת." מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>
|
|
כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. עשר שנים חלפו מאז תערוכת היחיד הראשונה והאחרונה שלו "המפה יותר מעניינת מהטריטוריה", שבה הציג תצלומי נוף של מפות מישלן; בתקופה זו הוא נעלם לגמרי מעולם האמנות. ז'ד לא היה יכול לשער את ההשלכות של המפגש הזה עליו או על מחבר "החלקיקים האלמנטריים". ברומן החמישי שלו חוקר מישל וולבק לראשונה את האזורים שמעבר למאבק המר, לכלכלה הנואשת ולפוליטיקה החד-סטרית של מלחמות המינים שאפיינו את ספריו הקודמים. המפה והטריטוריה הוא סיפור רחב יריעה ורב רבדים והשתקפויות, מהורהר ואירוני הממפה שורה ארוכה של דברים שכדאי לחיות בגללם: יחסי אבות ובנים, ידידות, עבודה, מלאכה ויצירה, והתשוקה לתאר בנאמנות את העולם כמו שהוא, גם כשהוא יפה. הספר זכה בפרס גונקור לשנת 2010
ג'ף קוּנְס בדיוק קם מכיסאו, זרועותיו התנופפו לפניו בפרץ של התלהבות. מולו ישב על ספת עור לבנה, מכוסָה בחלקה באריגי משי, מכווץ במקצת, דמיאן הירסט, שנראה כעומד להביע התנגדות; פניו היו סמוקים, זועפים. >>>
"מישל וולבק הוא סופר מקורי להפליא אבל מופרע באמת, ברמה שמחייבת דחייה." רוצים להשתתף במפגש קוראים עם מישל וולבק? מבצע מיוחד של YNET, בבל, ידיעות ספרים, שגרירות צרפת והמכון הצרפתי לרגל ביקורו של מישל וולבק בישראל והשקת הספר "המפה והטריטוריה". "בעולם של מוצרים, ייצוגים וגירויים מאלחשים נראה שרק אירועים מבעיתים או פורנוגרפיים יכולים לחבר אותנו בחזרה למציאותי. המבעית, אם כך, הוא התגובה לשיעמום משום שנראה שהוא מצליח - לרגע חולף - לעורר אותנו מהנמנום; והאירוניה נהפכת למפלט האחרון, אולי האימפוטנטי, של האינטליגנציה בפני עולם שמניח לנו להיסחף בחירות חסרת מרכז ומשקל." סוף סוף אפשרות ביניים בין תשוקה עד מוות לתשוקה למוות "בין ארגון שוקק חיים להמתות-חסד לבין בית בושת ישנוני, מבין גיבור ספרו החדש של מישל וולבק ש"ערכם המסחרי של הסבל ושל המוות, נהיה גבוה יותר מזה של העונג ושל המין". גם וולבק עצמו, כך נראה, הפנים את הלקח. לא תמצאו ב'המפה והטריטוריה' ולו כוס רפוי אחד, אבל מוות יש בו במנות נדיבות. אולי זה מה שזיכה אותו בפרס גונקור. בנוסף לעובדה שמדובר בספר נפלא." "אפשר לדבר על מישל וולבק, בטח שאפשר. הבעיה היחידה היא שכל מה שיש למישהו להגיד עליו הוא בעצמו כבר אמר טוב יותר. בספרו החדש הוא מתאר דמות הנושאת את שמו ואת דמותו, וכך מצליח לתעתע בקוראיו אפילו יותר." "ספריו של וולבק כונו 'פרובוקטיביים' ו'פורנוגרפיים' על ידי מבקרי הספרות הצרפתיים שהדביקו לו את הכינוי 'הילד הרע של הספרות הצרפתית'. אבל אל לנו לטעות, אטריבוטים אלו אינם שליליים. בעולם שמבזה את הבורגנות ואת היכולת 'פשוט לחיות', יש מקום של כבוד לפסאודו-אמנים כאוטו מיוהל, לפרובוקטורים הצואים. אך עולם זה רוחש בוז לסופרי רומנים 'בורגנים' שפשוט כותבים, על אנשים ש'פשוט חיים'. ז'ד מתאר בתערוכתו את 'המקצועות הפשוטים', האם ישנם מקצועות פשוטים? בין הפורטרטים אותם מצייר ז'ד ישנה זונה, מנהל משרד אדריכלים ומוכר טבק וכן תמונה שמתארת את סטיב ג'ובס וביל גייטס משוחחים על עתיד עולם המחשבים. וולבק כותב את הבורגנות, את החיים הפשוטים. מה יותר בורגני מצייר מוכשר שחיו עוברים ללא קשיים, ולו בשל העובדה שאביו אדם עמיד? אוטו מיוהל, וחבריו האוונגרדיים לא מחדשים דבר. בעולמנו, דווקא כנות שובבה כשל וולבק, נטולת אידיאלים ומניפסטים, דווקא כנות של אדם שמברך על חיים פשוטים ויציבים כלכלית (דבר שלא משפיע לרעה על יצירתו של ז'ד, ואולי אפילו מאפשר אותה), מראה לנו מיהו הגיבור האמיתי." ״הנושאים והעמדות מספריו הקודמים של וולבק, כגון ראיית האדם כיצור שמתעניין בעיקר במין ובכסף, חוזרים גם בספר הזה. החידוש העיקרי בו הוא המקום הנרחב שמקדיש וולבק להערות ארס-פואטיות. שם הספר לקוח משם התערוכה שמציג ז'ד: ׳המפה מעניינת יותר מהטריטוריה׳, כלומר האמנות מעניינת יותר מהעולם שהיא מתארת. התחושה היא שוולבק מבקש בספר זה להותיר אחריו צוואה אמנותית, ובאמצעותה לפרש את האני מאמין היצירתי שלו, לאפיין את המרכיבים והסודות של כתיבתו שלו.״ כמה ספרים מעניינים שראו אור לאחרונה שהזדמן לי לקרוא "זה רומן טוב מאד. לא כמו 'החלקיקים האלמנטריים' או 'אפשרות של אי', אבל טוב, ואולי בעיקר: מושך מאד לקריאה. וולבק מתגלה בו כסופר טוב מאד מן המניין, כלומר לא כקוריוז חולף, לא רק כמבקר חברתי, אלא כמי שהוא גם בעל מלאכה ספרותי מצוין." "לכבוד פרסום הספר 'המפה והטריטוריה' למישל וולבק, מדפדפת ענת רוזיליו בין דפי ספריו ומנסה להסביר מדוע הוא המבקר הכי גדול של הליברליזם, וגם בכלל לא שונא נשים. מסה." ההסתכלות שלו על העולם והאנושות עשויה לגרום לאנשים חררה "ולבק מעמיד מולנו איזו מראת התייחסות כמו בלונה פארק. אמתית ומעוותת. ההסתכלות שלו על העולם והאנושות עשויה לגרום לאנשים חררה. הוא איננו איש 'טוב' אך את גדולת הסופר שלו אי אפשר לקחת ממנו." "הוא דומה לחיים ולא לאידיאה שלהם: למאבק המתמיד לשימור האובייקט הטוב. ובאסוציאציה לאמריקאים: מעלה על הדעת את ריימונד קארבר. גם אצלו הטוב מסתתר בתוך קונכייה של כאב. אבל אצל קארבר הכאב בחוץ, ואז אתה יודע לאשורו שהאהבה בפנים. אצל וולבק צריך לחפש, בלי וודאות שהיא תימצא. אבל בכל זאת, שלא כחנוך לוין, נדמה שהוא לא הרסני. לא הרסני כי מתעקש שיצירתיות היא עניין נפרד מן השיווק שלה, מן הפרסום המתלווה אליה, מן ההגדרה המוענקת ליצירה וליוצר על ידי העולם. היא קיימת לעצמה. וולבק לא הרסני, הוא מינימליסט; יש מעט מאד דברים שהוא מאמין בהם, אבל הוא עקבי באמונתו. אפילו כנביא זעם של תרבות שוקעת הוא לא הרסני. הוא פוסע על סף התהום, אבל לא נופל; הוא רק מתריע." שש נקודות על מישל וולבק, ואחת על "המפה והטריטוריה" "'המפה והטריטוריה' הוא הניסיון של וולבק לכתוב רומן אמיתי. הוא עושה את זה די טוב, לכן הואילו הצרפתים כנראה להעניק לו את פרס גונקור." "הגיבור האמיתי של "המפה והטריטוריה", הרומן המשעשע והמייגע של מישל וולבק, איננו הצייר שעליו מסופר, אלא וולבק עצמו המופיע כדמות-משנה ומשתלט על העלילה.״
ז'אן-פרנסואה וילאר זה תמיד האחרים שמתים פריס ערב בחירות. צלם העיתונות ויקטור בלנוויל, שהוא (שילוב של מרלו ודני האדום), מגלה גופת אישה בתוך ויטרינה. העלילה לוקחת אותו למסע בין יצירותיו האניגמטיות של מרסל דושאן, מההאנגאובר של מהפכת הסטודנטים, לפריס ההזויה של הסוריאליסטים. >>> ב-1962 נערך מפגש פסגה בין שני יוצרי קולנוע מבריקים, אלפרד היצ'קוק ופרנסואה טריפו, שהוליד את כתיבתו של ספר זה, שהפך לאבן יסוד בספרות הקולנוע. >>> האדריכלות הישראלית של העשורים האחרונים יכולה, אם לא חייבת, להיעזר בלוס כדי לנסח ואולי לתקן כמה מהבעיות העקרוניות של הפטפטת החזותית העודפת שלה. צבי אלחייני על אדולף לוס. >>> יאיר גרבוז אם לא הענק -אז לפחות בגנו 1 יאיר גרבוז מתוך התערוכה "אם לא הענק -אז לפחות בגנו" גלריה הקיבוץ 1979. הופיע בסטודיו גליון מספר 119. >>>
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
