דרוקסלנד, הדפס אופסט, 1974-1975, מתוך גיאוגרפיה גמישה (האטלס שלי) 1971-1979, אוסף המשכן לאמנות על-שם חיים אתר, עין חרוד / מיכאל דרוקס

חוש המאבק

״חוש המאבק״ (Le sens du combat), קובץ השירה השלישי של מישל וולבק ראה אור לראשונה ב-1996. >>>

כניעה

פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים
משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. >>>

לצאת מהמאה העשרים

העולם הוא בגודל בינוני.
(...)
שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים.

בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומן "החלקיקים האלמנטריים" (1998) ובין הרומן "פלטפורמה" (2001). >>>

להישאר בחיים

בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>>

אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

הרחבת תחום המאבק

איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>>

החלקיקים האלמנטריים

מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>

מחסום אחרון נגד הליברליזם

ההתחלה

ג'ף קוּנְס בדיוק קם מכיסאו, זרועותיו התנופפו לפניו בפרץ של התלהבות. מולו ישב על ספת עור לבנה, מכוסָה בחלקה באריגי משי, מכווץ במקצת, דמיאן הירסט, שנראה כעומד להביע התנגדות; פניו היו סמוקים, זועפים. >>>

מישל מה בל

"מישל וולבק הוא סופר מקורי להפליא אבל מופרע באמת, ברמה שמחייבת דחייה."
מנחם בן על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", NRG >>>

רוצים להשתתף במפגש קוראים עם מישל וולבק?

מבצע מיוחד של YNET, בבל, ידיעות ספרים, שגרירות צרפת והמכון הצרפתי לרגל ביקורו של מישל וולבק בישראל והשקת הספר "המפה והטריטוריה".
שלחו טקסט בן 150 מילה לכל היותר, ובו הסבר מדוע דווקא אתם צריכים לפגוש את מישל וולבק.
אם זה יהיה משכנע, תוכלו להשתתף במפגש מצומצם של הסופר עם עשרים קוראים ישראלים. >>>

למה מישל וולבק כל כך משועמם?

"בעולם של מוצרים, ייצוגים וגירויים מאלחשים נראה שרק אירועים מבעיתים או פורנוגרפיים יכולים לחבר אותנו בחזרה למציאותי. המבעית, אם כך, הוא התגובה לשיעמום משום שנראה שהוא מצליח - לרגע חולף - לעורר אותנו מהנמנום; והאירוניה נהפכת למפלט האחרון, אולי האימפוטנטי, של האינטליגנציה בפני עולם שמניח לנו להיסחף בחירות חסרת מרכז ומשקל."
אווה אילוז על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", מוסף ספרים, הארץ >>>

סוף סוף אפשרות ביניים בין תשוקה עד מוות לתשוקה למוות

"בין ארגון שוקק חיים להמתות-חסד לבין בית בושת ישנוני, מבין גיבור ספרו החדש של מישל וולבק ש"ערכם המסחרי של הסבל ושל המוות, נהיה גבוה יותר מזה של העונג ושל המין". גם וולבק עצמו, כך נראה, הפנים את הלקח. לא תמצאו ב'המפה והטריטוריה' ולו כוס רפוי אחד, אבל מוות יש בו במנות נדיבות. אולי זה מה שזיכה אותו בפרס גונקור. בנוסף לעובדה שמדובר בספר נפלא."
שלומציון קינן על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", 7 לילות >>>

מישל וולבק על המפה

"אפשר לדבר על מישל וולבק, בטח שאפשר. הבעיה היחידה היא שכל מה שיש למישהו להגיד עליו הוא בעצמו כבר אמר טוב יותר. בספרו החדש הוא מתאר דמות הנושאת את שמו ואת דמותו, וכך מצליח לתעתע בקוראיו אפילו יותר."
ליאת אלקיים על ספרו של מישל וולבק ״המפה והטריטוריה״, הארץ ספרים >>>

האמת הבורגנית

"ספריו של וולבק כונו 'פרובוקטיביים' ו'פורנוגרפיים' על ידי מבקרי הספרות הצרפתיים שהדביקו לו את הכינוי 'הילד הרע של הספרות הצרפתית'. אבל אל לנו לטעות, אטריבוטים אלו אינם שליליים. בעולם שמבזה את הבורגנות ואת היכולת 'פשוט לחיות', יש מקום של כבוד לפסאודו-אמנים כאוטו מיוהל, לפרובוקטורים הצואים. אך עולם זה רוחש בוז לסופרי רומנים 'בורגנים' שפשוט כותבים, על אנשים ש'פשוט חיים'. ז'ד מתאר בתערוכתו את 'המקצועות הפשוטים', האם ישנם מקצועות פשוטים? בין הפורטרטים אותם מצייר ז'ד ישנה זונה, מנהל משרד אדריכלים ומוכר טבק וכן תמונה שמתארת את סטיב ג'ובס וביל גייטס משוחחים על עתיד עולם המחשבים. וולבק כותב את הבורגנות, את החיים הפשוטים. מה יותר בורגני מצייר מוכשר שחיו עוברים ללא קשיים, ולו בשל העובדה שאביו אדם עמיד? אוטו מיוהל, וחבריו האוונגרדיים לא מחדשים דבר. בעולמנו, דווקא כנות שובבה כשל וולבק, נטולת אידיאלים ומניפסטים, דווקא כנות של אדם שמברך על חיים פשוטים ויציבים כלכלית (דבר שלא משפיע לרעה על יצירתו של ז'ד, ואולי אפילו מאפשר אותה), מראה לנו מיהו הגיבור האמיתי."
קובי חוברה על "המפה והטריטוריה" של מישל וולבק לאור ביקורו בישראל, יקום תרבות >>>

החדש של מישל וולבק

״הנושאים והעמדות מספריו הקודמים של וולבק, כגון ראיית האדם כיצור שמתעניין בעיקר במין ובכסף, חוזרים גם בספר הזה. החידוש העיקרי בו הוא המקום הנרחב שמקדיש וולבק להערות ארס-פואטיות. שם הספר לקוח משם התערוכה שמציג ז'ד: ׳המפה מעניינת יותר מהטריטוריה׳, כלומר האמנות מעניינת יותר מהעולם שהיא מתארת. התחושה היא שוולבק מבקש בספר זה להותיר אחריו צוואה אמנותית, ובאמצעותה לפרש את האני מאמין היצירתי שלו, לאפיין את המרכיבים והסודות של כתיבתו שלו.״
אבי גרפינקל על ספרו של מישל וולבק ״המפה והטריטוריה״, עכבר העיר >>>

כמה ספרים מעניינים שראו אור לאחרונה שהזדמן לי לקרוא

"זה רומן טוב מאד. לא כמו 'החלקיקים האלמנטריים' או 'אפשרות של אי', אבל טוב, ואולי בעיקר: מושך מאד לקריאה. וולבק מתגלה בו כסופר טוב מאד מן המניין, כלומר לא כקוריוז חולף, לא רק כמבקר חברתי, אלא כמי שהוא גם בעל מלאכה ספרותי מצוין."
אריק גלסנר על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", מייסיי >>>

מישל. סיפור אהבה

"לכבוד פרסום הספר 'המפה והטריטוריה' למישל וולבק, מדפדפת ענת רוזיליו בין דפי ספריו ומנסה להסביר מדוע הוא המבקר הכי גדול של הליברליזם, וגם בכלל לא שונא נשים. מסה."
ענת רוזיליו על מישל וולבק, אתר העוקץ >>>

ההסתכלות שלו על העולם והאנושות עשויה לגרום לאנשים חררה

"ולבק מעמיד מולנו איזו מראת התייחסות כמו בלונה פארק. אמתית ומעוותת. ההסתכלות שלו על העולם והאנושות עשויה לגרום לאנשים חררה. הוא איננו איש 'טוב' אך את גדולת הסופר שלו אי אפשר לקחת ממנו."
דן לחמן על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", אימגו >>>

הקצה הצמחי של החווייה

"הוא דומה לחיים ולא לאידיאה שלהם: למאבק המתמיד לשימור האובייקט הטוב. ובאסוציאציה לאמריקאים: מעלה על הדעת את ריימונד קארבר. גם אצלו הטוב מסתתר בתוך קונכייה של כאב. אבל אצל קארבר הכאב בחוץ, ואז אתה יודע לאשורו שהאהבה בפנים. אצל וולבק צריך לחפש, בלי וודאות שהיא תימצא. אבל בכל זאת, שלא כחנוך לוין, נדמה שהוא לא הרסני. לא הרסני כי מתעקש שיצירתיות היא עניין נפרד מן השיווק שלה, מן הפרסום המתלווה אליה, מן ההגדרה המוענקת ליצירה וליוצר על ידי העולם. היא קיימת לעצמה. וולבק לא הרסני, הוא מינימליסט; יש מעט מאד דברים שהוא מאמין בהם, אבל הוא עקבי באמונתו. אפילו כנביא זעם של תרבות שוקעת הוא לא הרסני. הוא פוסע על סף התהום, אבל לא נופל; הוא רק מתריע."
אסתי פלד על ספרו של מישל וולבק "המפה והטריטוריה", לא ערוך >>>

שש נקודות על מישל וולבק, ואחת על "המפה והטריטוריה"

"'המפה והטריטוריה' הוא הניסיון של וולבק לכתוב רומן אמיתי. הוא עושה את זה די טוב, לכן הואילו הצרפתים כנראה להעניק לו את פרס גונקור."
נמרוד פלשנברג על מישל וולבק ועל "המפה והטריטוריה", ,mysay >>>

כמה וולבק שרק תבקשו

"הגיבור האמיתי של "המפה והטריטוריה", הרומן המשעשע והמייגע של מישל וולבק, איננו הצייר שעליו מסופר, אלא וולבק עצמו המופיע כדמות-משנה ומשתלט על העלילה.״
דורון קורן על ספרו של מישל וולבק ״המפה והטריטוריה״, YNET >>>

ז'אן-פרנסואה וילאר זה תמיד האחרים שמתים

פריס ערב בחירות. צלם העיתונות ויקטור בלנוויל, שהוא (שילוב של מרלו ודני האדום), מגלה גופת אישה בתוך ויטרינה. העלילה לוקחת אותו למסע בין יצירותיו האניגמטיות של מרסל דושאן, מההאנגאובר של מהפכת הסטודנטים, לפריס ההזויה של הסוריאליסטים. >>>

אנדי וורהול מא' לב' ובחזרה

בספר זה מנסח אנדי וורהול, מגדולי האמנים במאה העשרים ומהמקוריים והשנונים שבהם, את הפילוסופיה שלו על הנושאים הגדולים של החיים: אהבה, סקס, יופי, פרסום, עבודה, כסף, ניקיון, אמנות ועוד. >>>

צבי אלחייני הראשון בצמצום

האדריכלות הישראלית של העשורים האחרונים יכולה, אם לא חייבת, להיעזר בלוס כדי לנסח ואולי לתקן כמה מהבעיות העקרוניות של הפטפטת החזותית העודפת שלה. צבי אלחייני על אדולף לוס. >>>

אנדי וורהול כלכלה

אנשים עשירים לא מחזיקים את הכסף שלהם בארנקים או בכל מיני גוצ'י או ולנטינו. הם מחזיקים את הכסף שלהם במעטפות של בנקים. מעטפות צרות כאלה. וכל העשיריות כרוכות בסרט נייר, וכך גם כל החמישיות וכל השטרות של עשרים דולר. והכסף בדרך כלל חדש. >>>

גירסה להדפסה