בית

בבל , , 20/11/2017

                           

 

ההתחלה

מתוך מישל וולבק המפה והטריטוריה

ג'ף קוּנְס בדיוק קם מכיסאו, זרועותיו התנופפו לפניו בפרץ של התלהבות. מולו ישב על ספת עור לבנה, מכוסָה בחלקה באריגי משי, מכווץ במקצת, דמיאן הירסט, שנראה כעומד להביע התנגדות; פניו היו סמוקים, זועפים. שני הגברים לבשו חליפות שחורות – זו של קונס שזורה פסים דקים – חולצות לבנות ועניבות שחורות. ביניהם, על השולחן הנמוך, היתה מונחת סלסילת פירות מסוכרים שאיש מהם לא גילה בה עניין; הירסט שתה באדווייזר לייט.
מקיר הזכוכית שמאחוריהם, נשקפו בניינים גבוהים שיצרו סבך בַּבְלי של מצולעי ענק, עד קצה האופק; הלילה היה מואר, באוויר היתה צלילות מוחלטת. זה היה יכול להיות בקטאר או בדובאי; אכן החדר היה מעוצב בהשראת תצלום פרסומת שנלקח מפרסום יוקרה גרמני של מלון אֵמירייטס באבו דאבי.
מצחו של ג'ף קונס נצנץ מעט; זֶ'ד עמעם אותו במכחול ונסוג שלושה צעדים. משהו בהחלט לא הסתדר עם קונס. בסופו של דבר, את הירסט לא היה קשה ללכוד: אפשר היה לעשות אותו ברוטלי, ציני, בנוסח "אני מחרבן עליך ממרומי הכסף שלי"; אפשר היה גם לעשות אותו אמן מורד (אבל עשיר) ששקוע בעבודה חרדתית על המוות; מכל מקום היה בפניו משהו מדמם וכבד, אנגלי טיפוסי, שגרם לו להיראות כמו אוהד של ארסנל. בקיצור היו לו היבטים שונים, אבל כאלה שאפשר לצרפם לדיוקן קוהרנטי, בר-ייצוג, של אמן בריטי בן דורו. בעוד שאצל קונס, נראה שהוא אוצר בקרבו כפילות כלשהי, מעין סתירה שאין לישבה בין העורמה המצויה של איש המכירות הטכני ובין התעלות הנפש של הסגפן. כבר שלושה שבועות ז'ד עוסק בליטוש מבעו של קונס שבדיוק קם מכיסאו, זרועותיו מתנופפות לפניו בפרץ של התלהבות כאילו הוא מנסה לשכנע את הירסט; זה היה קשה כמו לצייר פורנוגרף מורמוני.
היו לו תצלומים של קונס ביחידות, בחברת רומן אברמוביץ', מדונה, ברק אובמה, בונו, וורן באפט, ביל גייטס... אף אחד מהם לא הצליח לבטא דבר מהאישיות של קונס, לחדור מבעד לחזות הזאת של מוכר מכוניות שברולט פתוחות שהוא בחר להפנות אל העולם. זה היה מייאש, בכלל, ז'ד נואש כבר מזמן מהצלמים, בייחוד מהצלמים הגדולים, עם היומרה שלהם לחשוף בתמונות שלהם את האמת של הדמויות המצולמות; הם לא חשפו דבר וחצי דבר, הם הסתפקו בכך שהתמקמו לפניך והפעילו את מנוע המצלמה שלהם כדי לצלם כלאחר יד מאות תמונות ולגרגר תוך כדי כך, ואז בחרו את הכי פחות גרועות בסדרה, כן, כך בדיוק הם פעלו, בלי יוצא מהכלל, כל אותם צלמים גדולים כביכול, ז'ד הכיר כמה מהם באופן אישי ורחש להם רק בוז, הוא חשב שהם יצירתיים בערך כמו פוטו-רצח.

במטבח, כמה צעדים מאחוריו, מחמם-המים פלט שרשרת נקישות יבשות. הוא קפא במקומו בבעתה.התאריך היה כבר 15 בדצמבר.

la carte et le territoire h.jpg

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית