בית

בבל , , 13/12/2017

                           

 

ההתחלה

מתוך קולם טובין ברוקלין

אַייליש לֵייסי ישבה ליד החלון בחדר המגורים בקומה השנייה בבית ברחוב פראיֶירי והבחינה באחותה שפסעה בזריזות בדרכה חזרה מהעבודה. היא ראתה את רוֹז חוצה את הרחוב, עוברת מאור שמש לצל עם תיק העור החדש שקנתה בקלֶרי'ס שבדבלין במכירת סוף עונה. על כתפיה של רוז היה כרוך קרדיגן בצבע קרם. מחבטי הגולף שלה ניצבו במבואה. בעוד כמה דקות, ידעה אייליש, יבוא מישהו לקחת את אחותה, והיא לא תחזור אלא כשערב הקיץ כבר ידעך.
 הקורס לניהול חשבונות שבו למדה אייליש כבר כמעט הסתיים; מדריך לשיטות חשבונאיות היה מונח עכשיו על ברכיה, ועל השולחן מאחוריה היה מונח ספר חשבונות, שבו רשמה כשיעורי בית, בטורי חובה וזכות, את התנועות הכספיות היומיות בְּחֶברה שפרטיה הוכתבו לה בבית הספר המקצועי בשבוע שעבר.
 אייליש שמעה את דלת הכניסה נפתחת, וירדה מיד במדרגות. רוז עמדה במבואה והחזיקה את מראת הכיס שלה מול פניה. היא סקרה את עצמה בקפידה כשמרחה שפתון ואיפרה את עיניה, ואחר כך העיפה מבט במראה הגדולה, סקרה את חזותה הכללית וסידרה את שערה. אייליש הביטה בדממה כשאחותה לחלחה את שפתיה ובדקה את עצמה שוב במראת הכיס לפני שהחזירה אותה למקומה.
 אִמן יצאה מן המטבח אל המבואה.
 "את נראית נהדר, רוז," אמרה. "את תהיי היפהפייה של מועדון הגולף."
 "אני גוועת ברעב," אמרה רוז, "אבל אין לי זמן לאכול."
 "אחר כך אני אכין לך תה ומשהו לאכול," אמרה אמה. "אייליש ואני נשתה את התה עכשיו."
 רוז תחבה יד לתיקה והוציאה את ארנקה. היא פתחה אותו והניחה מטבע של שילינג על הכוננית שמתחת למראה. "למקרה שתרצי ללכת לסרט," אמרה לאייליש.
 "ומה איתי?" שאלה אמה.
 "כשהיא תחזור הביתה היא תספר לך את העלילה," השיבה רוז.
 "יפה מאוד מצדך!" אמרה אמה.
 שלושתן צחקו, ואז שמעו מכונית נעצרת מעבר לדלת וצופרת קלות. רוז לקחה את מחבטי הגולף והלכה.
 אחר כך, כשאמה הדיחה את הכלים ואייליש ניגבה אותם, נשמעה שוב נקישה על הדלת. אייליש ניגשה לפתוח וראתה לפניה נערה שהיתה מוּכּרת לה מהמכולת של קֶלי, ליד הכנסייה.
 "מיס קלי שלחה אותי למסור לך הודעה," אמרה הנערה. "היא רוצה לדבר איתך."
 "באמת?" שאלה אייליש. "היא אמרה על מה?"
 "לא. רק שתבואי לשם בערב."
 "אבל למה היא רוצה לדבר איתי?"
 "בחיי שאני לא יודעת, מיס. לא שאלתי אותה. את רוצה שאני אלך חזרה לשאול אותה?"
 "לא, זה בסדר. אבל את בטוחה שההודעה מיועדת לי?"
 "כן, מיס. היא אמרה שאת צריכה לבוא אליה."
 מכיוון שהחליטה בכל מקרה לדחות את ההליכה לסרט לערב אחר, ומכיוון שספר החשבונות כבר נמאס עליה, החליפה אייליש את שמלתה, לבשה קרדיגן ויצאה מהבית. היא פסעה לאורך רחוב פראיירי ורחוב ראפטֶר אל כיכר השוק, ומשם במעלה הגבעה אל הכנסייה. החנות של מיס קלי היתה סגורה, ולכן נקשה על הדלת הצדדית שמובילה למעלה, כך ידעה, לקומת המגורים של מיס קלי. את הדלת פתחה הנערה שבאה קודם לקרוא לה ועכשיו אמרה לה לחכות במבואה.
 אייליש שמעה קולות ותנועה בקומה מעל, ואז ירדה הנערה ואמרה שמיס קלי תכף תבוא.
 אייליש ראתה לא פעם את מיס קלי, אבל אמה לא קנתה בחנות שלה מפני שהיתה יקרה מדי. כמו כן שיערה שאמה לא אוהבת את מיס קלי, אף על פי שלא עלתה על דעתה שום סיבה לכך. אנשים אמרו שאצל מיס קלי אפשר למצוא את החזיר המעושן הכי טוב בעיר, את החמאה הכי טובה ואת המוצרים הכי טריים, כולל שמנת, אבל למיטב זיכרונה של אייליש היא מעולם לא ביקרה במכולת הזאת, אלא רק העיפה מבט פנימה כשעברה שם וראתה את מיס קלי מאחורי הדלפק.
 מיס קלי ירדה לאט במדרגות אל המבואה והדליקה אור.
 "טוב," אמרה, וחזרה על המילה הזאת כאילו זו ברכת שלום. היא לא חייכה.
 אייליש התכוונה להסביר שהתבקשה לבוא, וגם לשאול בנימוס אם באה בזמן מתאים, אך בגלל מבטה של מיס קלי, שסקרה אותה מלמעלה למטה, החליטה לא לומר דבר. התנהגותה של מיס קלי העלתה בלבה את ההשערה שאולי מישהו מאנשי העיר השמיץ את מיס קלי ובטעות חשבה שהיא המשמיצה.
 "אז הנה את," אמרה מיס קלי.
 אייליש ראתה כמה מטריות שחורות שעונות על הכוננית במבואה.
 "שמעתי שאין לך עבודה אבל יש לך ראש מצוין למספרים."
 "באמת?"
 "כל האנשים בעיר נכנסים לחנות, כל אלה שראויים לשמם, ואני שומעת הכול."
 אייליש חשבה שאולי זו התייחסות לעובדה שאמה קונה בעקביות במכולת אחרת, אבל לא היתה בטוחה בכך. בגלל המשקפיים העבים היתה הבעת פניה של מיס קלי קשה לפענוח.
 "ובכל יום ראשון אנחנו נופלים מהרגליים כאן. בטח, שום מקום אחר לא פתוח. וכל מיני אנשים באים, טובים, רעים וסתם כל מיני. ותמיד אני פותחת אחרי התפילה של שבע בבוקר, ומסוף התפילה של תשע עד אחרי התפילה של אחת-עשרה אין מקום לזוז בחנות הזאת. מרי הזאת עוזרת לי, אבל גם ביום טוב היא די אטית, אז אני מחפשת מישהי פיקחית, מישהי שמכירה את האנשים ותדע לתת עודף. אבל רק ביום ראשון, שיהיה ברור. בשאר הימים אנחנו יכולים להסתדר בעצמנו. והמליצו עלייך. ביררתי עלייך ואני אשלם לך שבעה שילינג ושישה פני בשבוע, אולי זה יעזור קצת לאמא שלך."
 מיס קלי אמרה את הדברים, חשבה אייליש, כאילו היא מתארת עלבון שנגרם לה. היא קפצה את שפתיה בחוזקה בין משפט למשפט.
 "זה כל מה שיש לי להגיד עכשיו. את יכולה להתחיל ביום ראשון, אבל מחר תבואי ותִלמדי את כל המחירים, ואנחנו נראה לך איך להשתמש במאזניים ובמכשיר לפריסת נקניקים. תצטרכי לאסוף את השיער ולקנות חלוק עבודה טוב אצל דן בּוֹלגֶר או בֶּרק אוֹ'לירי."
 אייליש כבר שיננה את השיחה כדי לספר לאמה ולרוז; היא השתוקקה למצוא משהו מחוכם להגיד למיס קלי בלי להישמע גסת רוח. אבל היא המשיכה לשתוק.
 "אז מה?" שאלה מיס קלי.
 אייליש הבינה שלא תוכל לסרב להצעה. ההצעה הזאת היתה יותר טובה מכלום, וכרגע לא היה לה כלום.
 "בסדר, מיס קלי," אמרה. "אני אתחיל מתי שתרצי."
 "וביום ראשון תוכלי ללכת לתפילה בשבע בבוקר. ככה אנחנו עושות, ואנחנו פותחות את החנות כשהתפילה נגמרת."
 "מצוין," אמרה אייליש.
 "אז תבואי מחר. ואם אני אהיה עסוקה אני אשלח אותך הביתה, או שתוכלי למלא שקיות סוכר בזמן שאת מחכה, אבל אם אני לא אהיה עסוקה, אני אראה לך כל מה שצריך."
 "תודה, מיס קלי," אמרה אייליש.
 "אמא שלך תשמח שיש לך עבודה. ואחותך," אמרה מיס קלי. "אני שומעת שהיא מצוינת בגולף. אז עכשיו תהיי ילדה טובה ותלכי הביתה. תוכלי לצאת בכוחות עצמך."
 מיס קלי הסתובבה והתחילה לעלות לאט במדרגות. בדרך הביתה חשבה אייליש שאמה באמת תשמח על כך שמצאה דרך כלשהי להרוויח כסף משלה, אבל רוז תחשוב שעבודה במכולת היא לא מספיק טובה בשבילה. היא תהתה אם רוז תגיד לה את זה ישירות.
 בדרך עצרה בבית חברתה הטובה ננסי בּירְן וראתה שחברתן אַנֶט אוֹבּראיֶין כבר שם. בבית משפחת בירן היה רק חדר אחד למטה, ששימש כמטבח, כחדר אוכל וכסלון גם יחד, ומכיוון שהיה ברור שיש לננסי חדשות לספר להן, שחלקן כבר נודעו כנראה לאנט, השתמשה ננסי בבוֹאה של אייליש כתירוץ לצאת לטיול, כדי שיוכלו לדבר בפרטיות.
 "קרה משהו?" שאלה אייליש ברגע שיצאו לרחוב.
 "אל תגידי כלום עד שנתרחק קילומטר מהבית הזה," אמרה ננסי. "אמא שלי מבינה שקרה משהו, אבל אני לא מספרת לה מה."
 הן פסעו במורד גבעת פראיירי, חצו את דרך מִיל פארק אל הנהר ואחר כך ירדו לאורך הטיילת לעבר רינגווּד.
 "היא רקדה עם ג'ורג' שֶרידֶן," אמרה אנט.
 "מתי?" שאלה אייליש.
 "בערב הריקודים באַתֶנֵאוּם ביום ראשון בערב," אמרה ננסי.
 "חשבתי שאת לא מתכוונת ללכת."
 "נכון, אבל בסוף הלכתי."
 "היא רקדה איתו כל הערב," אמה אנט.
 "לא נכון, רק את ארבעת הריקודים האחרונים, ואז הוא ליווה אותי הביתה. אבל כולם ראו. מפתיע אותי שלא שמעת."
 "ותיפגשי איתו שוב?" שאלה אייליש.
 "לא יודעת." ננסי נאנחה. "אולי אני רק אראה אותו ברחוב. אתמול הוא עבר לידי במכונית וצפר. אם היתה באולם מישהי אחרת, זאת אומרת מישהי מהסוג שלו, הוא היה רוקד איתה, אבל לא היתה. הוא בא עם ג'ים פארֶל, שרק עמד והסתכל עלינו."
 "אם אמא שלו תשמע את זה, אני לא יודעת מה היא תגיד," אמה אנט. "היא איומה. אני שונאת להיכנס לחנות הזאת כשג'ורג' לא נמצא. אמא שלי שלחה אותי לשם פעם, לקנות שתי פרוסות נקניק, והזקנה הזאת אמרה לי שהיא לא מוכרת רק שתי פרוסות."
 ואז סיפרה להן אייליש שקיבלה הצעה לעבוד אצל מיס קלי בכל יום ראשון.
 "אני מקווה שאמרת לה מה היא יכולה לעשות עם ההצעה שלה," אמרה ננסי.
 "אמרתי לה שאני מקבלת את ההצעה. זה לא יזיק. ככה אני אוּכל ללכת איתך לאתנאום בכסף שלי ולדאוג שלא ינצלו אותך."
 "זה לא היה ככה," אמרה ננסי. "הוא היה נחמד."
 "תיפגשי איתו שוב?" חזרה אייליש ושאלה.
 "תבואי איתי ביום ראשון בערב?" שאלה ננסי את אייליש. "יכול להיות שהוא בכלל לא יהיה שם, אבל אנט לא יכולה לבוא, ואני אצטרך תמיכה במקרה שהוא יהיה שם ובכלל לא יזמין אותי לרקוד ולא יסתכל עלי אפילו."
 "יכול להיות שאני אהיה עייפה מדי מהעבודה אצל מיס קלי."
 "אבל תבואי?"
 "לא הייתי שם המון זמן," אמרה אייליש. "אני שונאת את כל הכפריים האלה, והעירוניים עוד יותר גרועים. הם חצי שיכורים וסתם מנסים לקחת אותך לסמטת הבורסקים."
 "ג'ורג' לא כזה," אמרה ננסי.
 "הוא שחצן מדי בשביל להתקרב לסמטת הבורסקים," אמרה אנט.
 "אולי נשאל אותו אם בעתיד הוא יהיה מוכן למכור שתי פרוסות נקניק," אמרה אייליש.
 "אל תגידי לו שום דבר," אמרה ננסי. "את באמת מתכוונת לעבוד אצל מיס קלי? אצלה בטוח אפשר לקנות רק שתיים."
brooklyns.jpg

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית