בית

בבל , , 7/4/2020

                           

 

לוקאס ברפוס מאה ימים
100dayss.jpg

12 ביולי 1994, קיבומו, רואנדה. חייל צרפתי צופה בפליטים / פסקל גוויו, AFP, אימאג'בנק

 

© Wallstein Verlag, 2008
© בבל ומשכל, 2011
דאנאקוד: 462-415
שם מקורי: Hundert Tage
מס' עמודים: 168
מחיר קטלוגי: 88
הספרייה של בבל - עורך הסדרה: שרון רוטברד
תרגום מגרמנית: טלי קונס
הביא למערכת: פרנק חנה
עיצוב גרפי: Unknown contrib "1292748164"

 

אפריל 1994. ההמון משתולל בקיגאלי, והאזרחים הזרים מפונים בבהלה מרואנדה.
דויד, עובד הארגון השווייצרי לסיוע ולפיתוח, מאוהב באגָת, בתו של פקיד ממשלתי גבוה, ואינו מתייצב בזמן לטיסה האחרונה.
במשך מאה ימים הוא מסתתר בביתו. הגנן דואג לאספקת מזון ולידיעות מאגת, ויש לו זמן רב לחשוב.




העובדות ההיסטוריות בספר זה בדוקות, הנפשות הפועלות הן פרי הדמיון.

 

"ככה נראה אדם שבור"

ככה נראה אדם שבור, אני תוהה כשאני יושב מולו ובחוץ מתחיל לרדת השלג שצפוי זה ימים וצונח עכשיו בפתותים דקיקים על השדות הירוקים–חומים ואל אחר הצהריים. קשה לומר מה שבור בדיוק —עמוד השדרה לא, מכל מקום. הוא יושב זקוף, בורר את מילותיו בקפידה ובנחת, נראה כמעט רגוע. >>>

 

אנטומיה של רצח

"קשר רומנטי בין בת הוטו לבין פעיל ארגון הומניטרי, שמתפתח בזמן רצח העם ברואנדה, נפרש לאורך הרומן 'מאה ימים' המתפרסם כעת בעברית. מחברו, הסופר והמחזאי השווייצי לוקאס ברפוס, מבקש להראות בו כיצד העזרה של שוויץ הכשירה את הקרקע לביצוע היעיל להפליא של הטבח ההמוני."
אבנר שפירא על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", הארץ ספרים >>>

הדרך לגיהינום

"הספר כתוב ביד כואבת ורגישה והתרגום של טלי קונס מצליח להעביר את דקויות הטקסט בחוכמה חמלה ולא מעט ביקורתיות על מעורבותם של מדינות אירופה הנאורות בזוועות המקומיות ברואנדה."
עמליה תמיר על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", רייטינג מעריב >>>

הזוועה היא כמו שכרות

"כאשר אתה מסיים את הספר אתה חש שיש כל כך הרבה שאלות, תמיהות וספקות שהספר מעלה ומקונן בך במהלך קריאתו, עד אשר אתה לא יכול להבין האם המחבר רוצה להציף את השאלות הנוקבות מבלי לענות עליהם, או שמא הוא ענה עליהם ואתה פספסת מבלי משים."
נסים כץ על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", יקום תרבות >>>

רצח משחור לשחור

"הדבר הראשון שמכה בקורא הפותח את 'מאה ימים' הוא תחושת האמת העולה מהמילים. לא סתם ריאליסטיות, ויותר ממציאותיות – אמת. באופן מוזר, דווקא הסיפור האישי והבדיוני מקרין תחושה מציאותית יותר מהסיפור ההיסטורי האמיתי."
מוטי פוגל על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", עכבר העיר >>>

נאורים ואשמים

"זהו כתב הלקאה עצמית משכנע ביותר. אמת נוקבת עולה ממנו, עד שכמעט אין לאן להפנות את המבט. אולי בגלל זאת השוויצרי, המספר שנפשו רצוצה, אינו רוצה עוד אלא להתבונן בשלג הצונח מחוץ לחלונו. ייאוש של תבוסה, זעם חסר כתובת ותחושת זוועה צועקים מן הספר, שרובו אמירה פובליציסטית אישית מרה. הסיפור שעליו יושבת התוכחה העצמית בנוי היטב והוא נושא אותה באמינות."
תלמה אדמון על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים, NRG מעריב >>>

רואנדה זה כאן

"'מאה ימים' ראוי להיקרא על ידי כל פלסטיני וישראלי - ובעצם על ידי כל מי שחי בלב סכסוך מדמם. בפשטות ובבהירות הוא מציג נכוחה את התרחיש הקטסטרופלי והמחריד ביותר, את הבלתי יאומן והבלתי נתפש, שעלול להתרחש בחברה אנושית באשר היא - ללא הבדלי גזע, דת וצבע עור."
רוית הכט על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", מוסף ספרים הארץ >>>

 

ברנאר-אנרי לוי מי הרג את דניאל פרל?

דניאל פרל, כתב הוול סטריט ג'ורנל, נרצח באכזריות ב- 31 בינואר 2002 לאחר שנחטף שמונה ימים קודם לכן על ידי קבוצת "מטורפי אל" בקראצ'י. ברנאר-אנרי לוי, האינטלקטואל הצרפתי-יהודי הנודע חקר את הפרשה תוך שהוא צועד בעקססבותיהם של פרל ושל רוצחו, עומר שייח'. >>>

ינס רהן כלום לא נראה באופק

השנה היא 1943. אי שם בלב האוקיינוס האטלנטי צפה סירת גומי ובתוכה שני ניצולים. האחד, קטוע זרוע, הוא טייס אמריקאי. האחר הוא מפקד צוללת גרמני.
הם מצוידים בחצי בקבוק ויסקי, 64 סיגריות, כמה חפיסות שוקוקולה ומסטיקים אחדים.
מסביב הים לא זז, וכלום לא נראה באופק. >>>

מיקי קרצמן יגאל עמיר

אינגבורג באכמן תמרון סתיו

אֵינֶנִּי אוֹמֶרֶת, זֶה הָיָה אֶתְמוֹל, בְּכַסְפּוֹ חֲסַר-הָעֶרֶךְ
שֶׁל הַקַּיִץ בְּכִיסֵנוּ אֲנַחְנוּ שׁוּב שׁוֹכְבִים
עַל גְּבָבַת הַלַּעַג, בְּתִמְרוֹן הַסְּתָיו שֶׁל הַזְּמָן. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית