12 ביולי 1994, קיבומו, רואנדה. חייל צרפתי צופה בפליטים / פסקל גוויו, AFP, אימאג'בנק

"ככה נראה אדם שבור"

ככה נראה אדם שבור, אני תוהה כשאני יושב מולו ובחוץ מתחיל לרדת השלג שצפוי זה ימים וצונח עכשיו בפתותים דקיקים על השדות הירוקים–חומים ואל אחר הצהריים. קשה לומר מה שבור בדיוק —עמוד השדרה לא, מכל מקום. הוא יושב זקוף, בורר את מילותיו בקפידה ובנחת, נראה כמעט רגוע. >>>

אנטומיה של רצח

"קשר רומנטי בין בת הוטו לבין פעיל ארגון הומניטרי, שמתפתח בזמן רצח העם ברואנדה, נפרש לאורך הרומן 'מאה ימים' המתפרסם כעת בעברית. מחברו, הסופר והמחזאי השווייצי לוקאס ברפוס, מבקש להראות בו כיצד העזרה של שוויץ הכשירה את הקרקע לביצוע היעיל להפליא של הטבח ההמוני."
אבנר שפירא על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", הארץ ספרים >>>

הדרך לגיהינום

"הספר כתוב ביד כואבת ורגישה והתרגום של טלי קונס מצליח להעביר את דקויות הטקסט בחוכמה חמלה ולא מעט ביקורתיות על מעורבותם של מדינות אירופה הנאורות בזוועות המקומיות ברואנדה."
עמליה תמיר על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", רייטינג מעריב >>>

הזוועה היא כמו שכרות

"כאשר אתה מסיים את הספר אתה חש שיש כל כך הרבה שאלות, תמיהות וספקות שהספר מעלה ומקונן בך במהלך קריאתו, עד אשר אתה לא יכול להבין האם המחבר רוצה להציף את השאלות הנוקבות מבלי לענות עליהם, או שמא הוא ענה עליהם ואתה פספסת מבלי משים."
נסים כץ על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", יקום תרבות >>>

רצח משחור לשחור

"הדבר הראשון שמכה בקורא הפותח את 'מאה ימים' הוא תחושת האמת העולה מהמילים. לא סתם ריאליסטיות, ויותר ממציאותיות – אמת. באופן מוזר, דווקא הסיפור האישי והבדיוני מקרין תחושה מציאותית יותר מהסיפור ההיסטורי האמיתי."
מוטי פוגל על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", עכבר העיר >>>

נאורים ואשמים

"זהו כתב הלקאה עצמית משכנע ביותר. אמת נוקבת עולה ממנו, עד שכמעט אין לאן להפנות את המבט. אולי בגלל זאת השוויצרי, המספר שנפשו רצוצה, אינו רוצה עוד אלא להתבונן בשלג הצונח מחוץ לחלונו. ייאוש של תבוסה, זעם חסר כתובת ותחושת זוועה צועקים מן הספר, שרובו אמירה פובליציסטית אישית מרה. הסיפור שעליו יושבת התוכחה העצמית בנוי היטב והוא נושא אותה באמינות."
תלמה אדמון על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים, NRG מעריב >>>

רואנדה זה כאן

"'מאה ימים' ראוי להיקרא על ידי כל פלסטיני וישראלי - ובעצם על ידי כל מי שחי בלב סכסוך מדמם. בפשטות ובבהירות הוא מציג נכוחה את התרחיש הקטסטרופלי והמחריד ביותר, את הבלתי יאומן והבלתי נתפש, שעלול להתרחש בחברה אנושית באשר היא - ללא הבדלי גזע, דת וצבע עור."
רוית הכט על ספרו של לוקאס ברפוס "מאה ימים", מוסף ספרים הארץ >>>

סטפן צווייג אמוק

אמוק הוא סיפור על תשוקתו הסודית והאומללה של רופא המוצב בארץ נידחת, לאישה מסתורית ויהירה המעבירה אותו על דעתו, משכיחה ממנו את כל כללי האתיקה וממלאה את נפשו ברגשי אשם עד שאינו יכול להכיל עוד. >>>

סוזאנה מור בחתך

בחתך הוא מותחן ארוטי עוצר נשימה, המסופר בקולה האירוני של אישה משכילה, פיקחית וחדורת מודעות עצמית שחיה לבדה בניו-יורק. היא מורה לכתיבה ובלשנית שחוקרת את השפה על כל סטיותיה. רצח מבעית שמתרחש בשכונת מגוריה מוצא אותה לגמרי לא מוכנה לסכנות האורבות לה. >>>

אריאלה אזולאי תצלום לא חתום

ה"היסטוריה הקטנה" היא היחידה מבין כתביו של בנימין המצהירה על עצמה כמסה שכתיבת היסטוריה היא עניינה המרכזי, ולמעשה זהו המקום היחיד בו ניתן לראות את מושג ההיסטוריה של בנימין בפעולה. >>>

יגאל שם טוב מוצג מספר 1

יגאל שם טוב מתוך התערוכה "לפני שבוע ביום שני אתמול" בנושא אלימות נגד נשים. >>>

גירסה להדפסה