בית

בבל , , 20/11/2017

                           

 

רמי סערי רודפי השלום ורודפיהם (אחרית דבר)

מתוך לאסלו קרסנהורקאי מלחמה ומלחמה

הסופר לָאַסְלוֹ קְרַסְנָהוֹרְקַאי נולד בעיר ג'וּלָה שבדרום מזרח הונגריה בחמישה בינואר 1954, ובמשך עשרים וחמש שנות הקריירה הספרותית שלו פרסם חמישה-עשר ספרים. בין יצירותיו החשובות ביותר ראוי לציין את הרומנים טנגו שטן (1985), תוגת ההתנגדות (1989), מלחמה ומלחמה (1999), מצפון הר, מדרום אגם, ממערב דרכים, ממזרח נהר (2003) וחורבן וצער מתחת לשמים (2004), ואת קובצי הסיפורים יחסי חסד (1986) והשבוי מאוּרְגָה (1992). קְרַסְנָהוֹרְקַאי זכה במולדתו בפרס יוֹזֶ'ף אָטִילָה כבר בשנת 1987, ובשנת 2004 הוענק לו פרס קוֹשׁוּט, אחד מפרסי היצירה החשובים והיוקרתיים ביותר בהונגריה.

מלחמה ומלחמה הוא רומן מורכב, מרובד ורב-משלבי הבוחן את מאפייניה של התופעה האנושית הקרויה מלחמה לאורך כמה וכמה צירי זמן המפוזרים בעבר ובהווה. הספר מתרחק באופן מוצהר מדפוסי חשיבה שגורים ביחס לגורמי המלחמה ולסיבותיה, והסופר נזהר מאוד בשימוש המתוחכם שהוא עושה בדגם של מנהרת הזמן: דילוגיהם של ארבעת הידידים בין תקופות שונות שהשלום תמיד מגיע בהן לקצו הנמהר, מתבצעים ביצירה בשיקול דעת עילאי ובדקדקנות אשר אינה מתעלמת משום פרט בעל חשיבות להבנת המכלול. מעבר לסיפור קורותיו של קוֹרִין בהונגריה, בניו יורק ובשווייץ, ובמקביל לחשיפת כתב היד המגולל את קורותיהם של ארבעת הרֵעים התרים תדיר אחרי מקלט ומפלט הרחק ממצוקת המלחמה, מביט קְרַסְנָהוֹרְקַאי, ביושר גמור ובכנות מוחלטת, מבעד לעבר של כולנו אל ההווה שאנו חיים בו כיום, והלאה משם אל התרחשויות העתידות ככל הנראה לקרות אחרי לכתנו. הסתכלותו המעמיקה מעניקה פרספקטיבה מיוחדת במינה לבחינת מצבה העגום של האנושות, ובכלל זה להבנת המשבר הכלכלי הנוכחי, להשקפה רעננה על המלחמות המשתוללות בעולם בימינו, ואולי גם לידיעה מסוימת בדבר האסונות שבדרך. מבחינה זו יצירתו של קְרַסְנָהוֹרְקַאי היא מראָה ותמרור בעת ובעונה אחת.

יצירתו של קְרַסְנָהוֹרְקַאי מורכבת מן המבוא הקרוי ישעיהו בא ומשמש מבחינות רבות מפתח להבנת היצירה כולה, ומן הרומן מלחמה ומלחמה המגולל את קורותיו של ד"ר גֶ'רְג' קוֹרִין העובד בארכיון של עיר קטנה בדרום מזרח הונגריה, ומגלה באחד מעוטפני הארכיון כתב יד המשנה את חייו מן הקצה אל הקצה. מעלילת סיפור המסגרת בספר, הלוא הוא סיפורו של גיבורו הראשי, וגם מעלילות גיבורי כתב היד הנמסרות מפיו של קוֹרִין ומונצחות בקובץ שהוא יוצר במחשבו, עולה הגדרתה של המלחמה, זו המצוינת כבר בפתח המבוא. המלחמה אינה אלא "תוכנית פעולה המונית ונלוזה ביותר שהיא בעצם מהותה שלמה ומושלמת." קוֹרִין טוען באוזני המלאך שנקרה בדרכו כי המלחמה אינה גזֵרה אלוהית, אלא גזֵרה שפָּסק וקָבע העולם המכונה הומני. מעצם השימוש במילה הומני בהקשר זה משתמע כי האידיאולוגיות משרתות צרכים אשר אינם עולים בקנה אחד עם הערכים הנשגבים שאליהם מתיימרים לחתור הדוגלים בהן. במסווה של ערכים אלה מבצעים בעלי שררה ערמומיים ובני בלייעל חסרי מצפון אחרים את הנוראים שבפשעים, ובין הפשעים הללו נתפסת המלחמה כגזרה הנוראה מכולן, מפני שהאלימות בה עוברת תמיד מרשות היחיד אל רשות הכלל ולהפך, ובאופן זה היא נעשית "פעולה המונית" תרתי משמע.

כבר במבוא שבתחילת הספר מצוינות התנסחויותיו המסורבלות והקשות להבנה של קוֹרִין. מאפייני דיבורו נובעים כמובן ממצבו הנפשי והגופני, אולם מאחוריהם מסתתר בראש ובראשונה ניסיונו הנואש להסביר את משמעות דבריו הקשים לתפיסה באופן הגיוני. בהתאם לה בוחר הסופר להתבטא בלשון סבוכה, פתלתולה ועם זאת מהימנה ומדויקת. לשונם של גיבוריו מבקשת להדגיש בפני קוראיה את הסבך הקיים במציאות עצמה, את ריבוי פניה של הממשות, את נפתולי הקיום האנושי ואת היעדרה של החד-משמעיוּת. האמונה בריבוי המשמעויות, אחד מהיסודות המובהקים של כל לשון אנושית ועל אחת כמה וכמה של שפת השירה, היא מכשול חמור בדרכם של אדוני העולם ליצור שפה אחת ודברים אחדים, כלשון ספר בראשית. לפיכך חפצים רבים מתאבי הכוח הפוליטי לשרש אותה כמיטב יכולתם, והם נחושים בדעתם לסלק כל התנגדות – ממשית ואף רעיונית – לכוחם, לשׂררתם ולמרותם השלטונית. יתרה מזאת, באמצעות שבירת לשונם של הגיבורים ושל המספר, מקים היוצר מראָה המשקפת את שברי המציאות המנופצת של חיי קוֹרִין: דרך דיבורו המיוחדת מעידה נאמנה על המהפך שאירע כמעט מבלי משים בהיסטוריה העולמית. אותו מהפך משמש מצדו נקודת מוצָא לסיפורם של ארבעת רודפי השלום וגם לקורותיו של מַסְטֵמָן המסתורי, דמות שהנסתר בה רב מן הגלוי, ותפקידה לסמל את מעמד המנצחים, הם המייחלים תדיר למלחמה גם כשפיהם מלא בנופת צופים של כמיהה לשלום.

בטקטיקה של המלחמה כלולות תמיד הריסת ההגינוּת והחרבתה, השלטת הבינוניוּת ומחיקת ייחוד האדם כפרט בחֶברה: "אותו ניצחון שלם ומושלם שלהם הצריך כמובן שמתנגדיהם, כלומר כל מי שאצילי, מצטיין וכביר יבליג מסיבות אישיות שלו ולא ייאות לצאת לקרָב נגדם." מטרת הרידוד וההשטחה של רוח האדם ברורה: "במקום לחסל או להגלות את כל מתנגדיהם, יטמיעו אותם בהמוניות המחליאה של העולם שהם עצמם יהיו שליטיו." יכולתם של השליטים לדכא את החתרנות ולכפות את רצונם נובע מן הדבר שקוֹרִין מכנה "ההיעדר הטרגי של האצילוּת", והיעדר זה נובע מיצירתו של עולם שבו "תודבק מיד תדמית של מוקצה לכל מי שיש לו צל צלו של סיכוי לעמוד בפרץ ולגלות התנגדות, במי שלאורו עוד יהיה אפשר לראות לאיזה שפל מדרגה עלה בידם לדרדר את חייהם של בני האדם..."

מיני השעבוד החדשים ששליטי המין האנושי יוצרים בימינו הם עדות נחרצת לאמינות התשתית הרעיונית שיצירת קְרַסְנָהוֹרְקַאי מבוססת עליה במלחמה ומלחמה. במסגרת השעבוד הזה – שעבוד מוחשי פחות משדה הקרב וערמומי ממנו שבעתיים – מבוטלות מטעמים כלכליים כאלה ואחרים הזכויות הסוציאליות הבסיסיות, ובני מעמד הפועלים נהפכים לחבורת ספקי שירותים על בסיס חוזי ולגדודים עתידיים של מחפשי אוכל ומציאוֹת בפחי הזבל שברחובות הערים. כך הולכים ונמחקים כל ההישגים האנושיים שאזרחיהן הנאורים של מדינות הרווחה והסעד המתוקנות הצליחו להגיע אליהם בדי עמל במאה העשרים. ראייה נכוחה ומבעיתה זו ביחס לעתיד מורה כי למרות החזות המתעתעת של היצירה – הרומן עלול להיתפס בשוגג כספר מתח על מעלליו של הונגרי תמהוני התר את העולם הממשי והקיברנטי – וחרף לשונה העשויה לטשטש לפעמים את חריפות המסר המובע בספר, מלחמה ומלחמה הוא אחרי ככלות הכול ספר פוליטי נוקב ומהפכני. אמירתו המפוכחת בקשר לכיוון שאליו מובלת האנושות באמצעות רודנות בעלי הממון וכוחנותם של משטרים המתיימרים להציג את עצמם כדמוקרטיים, עלולה לעורר אי-נחת אצל הקוראים המתוודעים אליה, אבל בה בעת יש בה מחאה אמיצה על מצבנו כפרטים בחֶברה. אילוצים מודרניים המכשילים כל חשיבה ביקורתית מופיעים במחאה זו בבירור: "מוכרחים להיחפז, למהר, לשעוט, איש איש כמיטב יכולתו, והעיקר – לא לעצור, ללכת ולחפש ולהתקדם."

קוֹרִין מודע לחריגותו בחֶברה בת ימינו: הוא יודע שיש הרבה מן המשותף בין חייו האפרוריים והמשמימים בעבר לבין חייהם של רוב בני האדם. נהיר לו גם כי למן היום והשעה שבהם זכה להארה – מתת וקללה גם יחד, כיאה לאנשים שהתברכו ביכולת לכתוב שירה גדולה באמת – לא היה לו עוד מנוס מהתמודדות כנה עם התפנית בחייו. לא בכדי עומד כבר המבוא לרומן על טיב הקשר בין ראייה צלולה לבין טירוף: מפיהם של ילדים, משוגעים, מאוהבים ומשוררי אמת אפשר להתוודע למצב העניינים כמות שהוא, בלי הייפוי וההצטעצעות שהם נחלת עולמם של המבוגרים השפויים, ובלי מסכת התעתועים שפוליטיקאים רבים עוטים לפניהם כדי שיוכלו להוליך שולל את ציבור מצביעיהם וכדי שיעלה בידם להשיג את מטרותיהם הנלוזות.

ראיית עולמם של קְרַסְנָהוֹרְקַאי וגיבוריו פסימית בעליל. בסופר ובגיבוריו ניכר כי גם הגותו של אפיקורוס וגם ההשקפה הבודהיסטית על החיים אינן מסוגלות למתן את כוח ההארה או להקהות את עוקצה. מתת הדעת וקללתה הן נחלת אנשים אלה לטוב ולרע, ומשום כך המשימה שהם מציבים לעצמם ממילא אינה החיפוש אחר האושר, החתירה לסיפוק אישי או הפסקת הסבל. קוֹרִין החושש תדיר שצווארו לא יוכל לשאת את כובד מחשבותיו, ופוחד כי הדבר יגרום לו לאבד את ראשו הלכה למעשה, מעסה אמנם שוב ושוב את איבריו הדואבים, אולם לא הצרכים של גופו עומדים בראש מעייניו אלא משימת ההנצחה של כתב היד ומציאת מקלט הולם לארבעת הגברים הנודדים בכור ההיתוך של המסלול הארור אשר אליו נקלעו. משימת ההנצחה של קוֹרִין מוכתרת בהצלחה, אבל בניסיון החילוץ נכשל גיבור הרומן שלוש פעמים. לא עולה בידו לחלץ את ארבעת אהובי נפשו מנתיב המלחמות. הוא אינו מחלץ את אשת המתורגמן מבן זוגה האלים וגם לא את בני הזוג יחדיו מן הגורל המצפה להם בעקבות עסקות הסמים של הגבר. בסופו של דבר נבצר מקוֹרִין לחלץ גם את עצמו מן המסלול החד-כיווני שאליו הובילה אותו דרכו: הוא מגיע אל נקודת הסוף, וממנה אין עוד אפשרות שיבה אל עולם החיים.

כבר בהונגריה, עוד לפני שהתחוורה לו מהות המשימה המוטלת עליו, התחיל קוֹרִין ללמוד שפות זרות. בדלפק של חברת מָלֶב בבודפשט מתברר כי שיעורי האנגלית ששינן במשך כמה וכמה חודשים לא הביאו לו אלא תועלת זעומה. בהמשך הרומן מודגשת כפליים כבילותו הלשונית והתרבותית של הגיבור לארץ שבה מקורו, למרות היצירה האוניברסלית שהוא מככב בה ועל אף מסעותיו הטרנס-אטלנטיים. בהקשר זה ברור כמובן שאי-אפשר להתעלם מן הזיקה הקיימת בין לשון הגיבור לבין לשונו של הסופר שיצר אותו: ההונגרית של קְרַסְנָהוֹרְקַאי במלחמה ומלחמה מקורית ועשירה מאין כמוה. עושר הלשון של הסופר ומקוריותה ניכרים לא רק באוצר המילים המגוון, בשליטה הווירטואוזית במשלבי השפה ובמתיחת המשפט עד קצה גבולות התפיסה של הקוראים, אלא גם בשילוב טבעי לגמרי של מילים, צירופים, ביטויים ואף משפטים שלמים מאנגלית, גרמנית, ספרדית, איטלקית, לטינית ורומנית בטקסט ההונגרי. כמתרגם היצירה מהונגרית וכאדם שהתאהב בספר ובילה במחיצתו יותר משנה שלמה, טרחתי להבהיר לעצמי כל מילה זרה שברומן. אף-על-פי-כן הגבלתי את הבהרת המושגים הזרים בהערות השוליים רק למקרים שבהם הבהרה כזאת נראתה לי הכרחית. לא פעם העדפתי להשאיר את המושג או המשפט הזר בלי תרגום, בידיעה שהכתוב בשפה זרה נועד להיות סתום בה במידה לקורא ההונגרי ולקורא העברי, למשל כאשר שניהם אינם יודעים אנגלית או רומנית. מאותה סיבה גם לא תיקנתי את הטעויות והשגיאות שיש בהיקרויות כאלה, כפי שציינתי בהערת השוליים המתייחסת למשפט החותם את תת-פרק ב' בפרק מצב רוחו החגיגי. לא היה לי ספק כי קְרַסְנָהוֹרְקַאי המקפיד עד מאוד על דיוק בפרטים, ביקש להשתמש בטעויות ובשגיאות דווקא כדי לשקף את עילגותו של גיבורו ואת זרותו בסביבה החדשה. הסופר אכן אישר את התפיסה הזאת במסר אלקטרוני ששלח לי, ולכן בבחירות התרגומיות העדפתי להיצמד לאורך כל הדרך למאפייניה הלקסיקליים, הצורניים, התחביריים והסגנוניים של לשון המקור, ובלבד שהתרגום העברי לא ילקה במילוליות יתר שתפגע באיכויות הספרותיות של היצירה.

קְרַסְנָהוֹרְקַאי אינו מבהיר חד-משמעית איזה משקל יש לשיגעון במעשי קוֹרִין, והרומן אינו קובע אם הנסיעה ליבשת החדשה והחזרה ליבשת הישנה אכן נובעות בראש ובראשונה מתחושות המאפיינות אנשים שלקו בדיכאון או חולים במחלת הרדיפה. בשלב מסוים מוזכר דווקא הֶרְמֶס, האנושי ביותר מבּין אלי האולימפוס, כדמות שעמדה כמופת לנגד עיני קוֹרִין בהתחבטויותיו. הֶרְמֶס היה, לדברי קוֹרִין, נקודת המוצָא של חייו ותשתית הווייתו הרוחנית העמוקה ביותר. אלמלא האזכורים החוזרים ונשנים לצניעות המופלגת של קוֹרִין, היה אפשר לחשוד באיש כי דווקא שיגעון הגדלוּת הוא שנכנס בו, וממנו נובע הצורך הפנימי שלו להוציא לפועל את המשימה שנטל על עצמו. אולם כל מאפייני הטירוף של הגיבור ניתנים במינון שאינו מאפשר לאבחן את מצבו מבחינה פסיכיאטרית. הזדהות הקוראים עם דמות קוֹרִין והזדהות קוֹרִין עם הארבעה שבכתב היד מדגישות כי אצל אנשים שלבם אינו אטום וגס, הצורך לגלות אמפתיה לזולת גובר על הנטייה למיין, להדביק תוויות, לגנות ולהוקיע.

לפני ההארה האמין קוֹרִין בכל מאודו שהעולם הוא יחידה שלמה ובלתי ניתנת לחלוקה, מקשה אחת שהתברכה ביציבוּת ובנצחיוּת שהודות להן יש בחיים מערכת אחידה שסדר מושלם מאפיין אותה. התוודעותו לכתב היד שגילה בארכיון והתעמקותו בו מביאות אותו להבין כי בחיים אין לא יציבוּת ולא קביעוּת. ליציבוּת ולקביעוּת לא זכה הגיבור אפילו במולדתו ובמקום עבודתו, ומקורותיו מתברר חד וחלק כי השתלשלות האירועים בחייו, במקביל להשפעת כתב היד על מעשיו, חיזקה אצלו מאוד את הצורך בהנצחת היצירה שאליה נחשף. קוֹרִין רואה בהנצחה זו משימה שבאמצעותה יצליח לברר אם יוכל למצוא את החירות הגדולה מכולן ואיפה. כבר במסגרת עבודתו בארכיון חיפש קוֹרִין עיסוק שלא יאלץ אותו לשבור את הזולת, להשפיל, לסחוט או לטרטר אותו. אותו מאפיין הומניסטי ואנושי של אופיו מתחדד מאוד בעקבות ההתוודעות לגיבורי כתב היד ולמסכת הייסורים שהם עוברים במסעותיהם. בסופו של דבר, דווקא החיפוש אחרי הצדק והמסע בעקבות החירות הנכספת דוחפים את קוֹרִין אל המקום המכונה בספר "מרכז העולם". בניו יורק חווה קוֹרִין על בשרו ביתר שאת את "ההידרדרות הכללית", ועם זאת עולה בידו להנציח שם את היצירה העלומה למען הדורות הבאים.

לאורך כל דרכו מודע קוֹרִין לעובדה ש"גם חסר התוחלת נוטל חלק ברוע, ואין דרך מוצא ממלכודת המוות של המנגנון הזה." עם זאת, הסופר היודע כי לצד החושך חייבים להתגלות גם היופי והאור, מצביע על השירה כפתח מילוט יעיל מהאסון. השירה היא תעלומה, מבע של הופעת האצילוּת בהיסטוריה. מכיוון שהשירה היא ביטוי לרוחו החופשית והאצילית של האדם, מכיוון שמילותיה הן צל וכל מהותה טמונה אי-שם במילותיה, ומכיוון שברור כי צל אינו יכול להיות מחוסל, הרי הטוב והנשגב אינם יכולים לשרוד אלא ברעיון ערטילאי ומופשט. לא בכדי מוגדרת השירה ביצירה כך: "דבר-מה שלהיסטוריה אין שליטה עליו, משהו שלמרות הכול שולל את מה שבמובן הצר ניתן לכנותו הגרסה הנוכחית של ההיסטוריה." במכלול הרוע של העולם הנוכחי נתפסות הדעת וההשכלה כשורש הבעיה, ומטבע הדברים מצטרפות אליהן בהמשך תאוות הבצע והתשוקה לשררה. הרעיונות המהפכניים המובעים בכתב היד שקוֹרִין מגלה בארכיון ומאמץ בשקיקה אל לבו עולים בקנה אחד עם מוכנוּת האדם להטיל ספק בעצם קיומו. מהקריאה במלחמה ומלחמה מתברר כי ארבעת החברים הנאלצים לנדוד תדיר הם רודפי שלום במלוא מובן המילה: בעולמותיהם בדיוק כמו בעולמנו ובעתותיהם כמו בזמננו נאלצים פציפיסטים אמיתיים לשלם מחיר אישי יקר תמורת רדיפת השלום, ולרוב הם נרדפים ומוקעים הן על אמונתם והן בגלל מעשיהם.

המילה "פציפיזם" כשם של אידיאולוגיה והמילה "גלובליזציה" לתיאור תופעה אינן מוזכרות בספר אפילו פעם אחת, אבל ברור שהמרדף שקוֹרִין נמצא בו אינו רק פרי דמיונה הפרוע של ברייה שדעתה נטרפה עליה. המעבר מיבשת ליבשת מבהיר לגיבור הרומן חיש-קל שסדנא דארעא חד הוא: "זה היה אמנם קרון אמריקני, אבל בכל זאת קרון, כלומר תכף כשנכנס לתוכו הלם בנחיריו ריח חריף של דגן, וגם ברטט הרצפה חש מיד מתחת לכפות רגליו, בריח לא היה אפשר לטעות, כי צחנה כזאת חווה די והותר בדרכו לבודפשט." נדודי עובד הארכיון לשעבר, כמוהם כנדודי הארבעה שהוא מאמץ ללבו, הם אלגוריה למסכת הייסורים ולדרך החתחתים שהן בדרך כלל מנת חלקו של כל אדם חושב המבין מה בדיוק מסתתר מאחורי המלל הנבוב של מנהלי העניינים סביבו ואינו ניאות לכוף את ראשו בפניהם. התייחסות נוקבת לעניינים אלה עולה בין השיטין מן השיחה ההולכת ומתרקמת בין קוֹרִין לבין האישה הזוכה לשמוע מפיו ברכבת שבתור ארץ הונגריה אמנם קיימת, אבל כעם נכחדו ההונגרים כבר מזמן. מן הטקסט עולה כי במישור הלאומי התרחש השינוי עוד לפני הולדתו של קוֹרִין, ואילו במישור האישי הנחיתה בארצות הברית היא גט כריתות למולדת ולעבר: "מבחינתו אותה הונגריה אבדה לנצח נצחים." אובדן המולדת הוא כורח הנובע מנאמנות הגיבור לערכים המוחלטים שבהם הוא מאמין. גם בתחילת הספר, בדואליזם שהסופר מביע במבוא ישעיהו בא, אין טשטוש של אותם ערכים מוחלטים – התמימוּת והמצפּוּן, הרצון הטוב והרעוּת, האהבה והחופש – והאמת נאמרת כולה בלי כחל ושרק: "בדרך הזאת נעלם צד אחד בלי להשאיר אחריו שריד וזכר, ואילו הצד האחר השלים את כיבושו המחליא של כס השלטון."

גורלו של קוֹרִין קרוב ללבו של כל מי שנידון להגירה, לנדודים ולגלוּת בגלל לבלרוּת הדעת ומחמת עריצוּתה של הבינוניוּת המתהדרת באצטלת מצוינוּת. אולם בתקופה שאנו חיים בה יש למסר של קְרַסְנָהוֹרְקַאי קהל יעד רחב בהרבה, כי תהפוכות ההווה מתרחשות בקצב מהיר במיוחד, ורבים אינם מסוגלים לעקוב אחריהן, לא כל שכן להבין מה מסתתר מאחוריהן. התרגום העברי של מלחמה ומלחמה מוקדש לקוראיו בתקווה שלא ילכו שולל אחר הבטחות סרק.

אתונה, יוני 2011

war-and-war_w.jpg

לאסלו קרסנהורקאי כמו בית העולה באש

א' כבר לא אכפת לי שאמות, אמר קוֹרִין, אחר כך, בתום שתיקה ארוכה, הצביע על מחצבה מוצפת בקרבת מקום: – אלה שם ברבורים? >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית