בית

בבל , , 19/10/2017

                           

 

דניס ג'ונסון 1963

מתוך עץ עשן

לילה קודם לכן, בשלוש לפנות בוקר, נרצח הנשיא קנדי. טוראי יוסטון ושני הטירונים האחרים ישנו כשהדיווחים הראשונים עשו את דרכם סביב העולם. היה באי מקום אחד קטן לבילויים, מועדון מוזנח עם מאווררי תקרה גדולים ובָר אחד ומכונת פּינְבּוֹל אחת; הנחתים שניהלו את המועדון באו להעיר אותם ולספר להם מה קרה לנשיא. שני הנחתים ישבו עם שלושת אנשי חיל הים על הדרגשים בבקתת קוּאוֹנסֶט1 לחיילי חובה בְמעבר, צפו במים שטפטפו מהמזגן אל תוך קנקן קפה ושתו בירה. רשת הרדיו של הכוחות המזוינים במפרץ סאבּיק המשיכה לפעול כל הלילה ושידרה מבזקים על הרצח הבלתי–נתפס.
כבר היתה שעת בוקר מאוחרת, וטוראי ויליאם יוסטון הבן החל להתפכח כשהתגנב בג'ונגל שעל האי גראנד ובידו רובה 0.22 מושאל. אמרו שחזירי בר משוטטים במתחם הצבאי באי הזה, אי שבו התמצתה בינתיים כל היכרותו עם הפיליפינים. הוא לא ידע מה דעתו על הארץ הזאת. הוא רק רצה לצוד קצת בג'ונגל. אמרו שלפעמים מסתובבים שם חזירי בר.
הוא פסע בזהירות, כשדעתו נתונה לנחשים, וניסה לשמור על שקט כי רצה לשמוע את חזירי הבר, אם אכן יש שם חזירים, לפני שיתנפלו עליו. הוא ידע שהוא ממש על הקצה. מכל עבר נשמעו עשרות אלפי הקולות של הג'ונגל, ואיתם גם זעקות השחפים והגלים הרחוקים, ובכל פעם שקפא על מקומו והקשיב רגע שמע גם את הדופק הלגלגני בגופו הלוהט ואת חריקת הזיעה באוזניו. אם עמד דומם עוד שתי שניות בלבד, איתרו אותו החרקים וייבבו סביב ראשו.
הוא השעין את הרובה על שתיל בננה מצומק, הסיר את המטפחת ממצחו, סחט אותה, ניגב את פניו ועמד שם זמן מה, כשהוא מסלק את היתושים בַּבַּד ומגרד את מפשעתו בפיזור נפש. איזה שחף, לא רחוק משם, כמו התווכח עם עצמו - סדרת ציוצי מחאה שנקטעה בקריאות סותרות, נמוכות יותר, שנשמעו כמו הה! הה! הה. משהו שזז מעץ לעץ לכד את עינו של טוראי יוסטון.
הוא המשיך להביט בנקודה שבה ראה את היצור, בין ענפי עץ גומי, והושיט את ידו אל הרובה בלי להסיט את מבטו. היצור זז שוב. עכשיו ראה שזה מין קוף, לא גדול בהרבה מכלב צ'יוואווה. לא בדיוק חזיר בר, אבל הוא הציג את עצמו כמושא למבט שלו, נאחז בגזע העץ בידו השמאלית ובשתי כפות רגליו וחפר בקליפה הדקה בארשת חיפזון, נרגן וזערורי. טוראי יוסטון ייצב את כוונת הרובה מול גבו הכחוש של הקוף. הוא הגביה את הקנה בכמה מעלות ומיקד את הכוונת בראשו. בלי לחשוב על שום דבר, בעצם, לחץ על ההדק.
הקוף השתטח על העץ, פרש בהתלהבות זרועות ורגליים ואז מתח את שתי ידיו לאחור כאילו ניסה לגרד את גבו והתגלגל מטה אל הקרקע. טוראי יוסטון חזה בבעתה בעוויתותיו. הקוף גרר את עצמו והתרומם כשהוא דוחף את הקרקע בזרועו, ונשען בגבו על גזע העץ כשרגליו פשוטות לפניו כמי שנח ממטלה קשה.
טוראי יוסטון הצעיד את עצמו כמה צעדים לפנים, וממרחק כמה מטרים בלבד ראה שהפרווה של הקוף מבריקה מאוד ושהעלים שמתנועעים מעליה צובעים אותה בגון חינה בצֵל, ובבלונד במקומות המוארים. הקוף הביט מצד אל צד, נשימתו בקעה בשאיפות מהירות וגדולות, בטנו התרחבה פלאים עם כל נשימה, כמו בלון. הוא כיוון נמוך מדי, והכדור יצא מהבטן.
טוראי יוסטון הרגיש שגם קיבתו שלו נקרעת לשניים. "אלוהים אדירים!" צעק על הקוף, כאילו הוא מצפה ממנו לעשות משהו ביחס למצב המביך והמאוס שנקלע אליו. הוא חשב שראשו יתפוצץ אם הבוקר המאוחר ימשיך להבעיר את הג'ונגל סביבו והשחפים ימשיכו לצווח והקוף ימשיך להתבונן בזהירות על סביבותיו, להניע את ראשו ואת עיניו השחורות מצד אל צד כמי שעוקב אחר מהלכם של מין שיחה, מין דיון, מין מאבק שהג'ונגל - הבוקר - הרגע - מנהל עם עצמו. טוראי יוסטון ניגש אל הקוף, הניח לצדו את הרובה והרים את החיה בשתי ידיו, כשהוא מחזיק את עכוזה באחת ומערסל את ראשה באחרת. בתדהמה שהתחלפה בסלידה קלה הבין שהקוף בוכה. נשימתו עלתה ביפחות, וכשמצמץ גאו הדמעות בעיניו. הוא הביט כה וכה, לא נראה שהוא מתעניין ביוסטון יותר מכפי שהוא מתעניין בדברים אחרים שראה. "הֵי," אמר יוסטון, אבל לא נראה שהקוף שומע. 
לבו של הקוף הפסיק לפעום בעודו מוטל על ידיו. הוא נענע אותו, אבל ידע שאין טעם. הוא הרגיש שהכול באשמתו, ומכיוון שלא היה בסביבה איש שיֵדע, הרשה לעצמו לבכות כמו ילד. הוא היה בן שמונה–עשרה.

tree-of-dmoke-photo-s.jpg

מתחת לרדאר - מטוסי B66 ו F105 אמריקאיים מפציצים דרך עננים נמוכים מטרות בצפון וייטנאם / Cecil J. Poss/Us Air Force/Usia/National Archives/Time Life Pictures/Getty Images

לא לזוז

ג׳ימי לונץ הוא איש תמים (פחות או יותר).
כשהוא יוצא מתחרות חבורות זמר בסגנון ברברשופ שבה השתתף בבייקרספילד שבקליפורניה, יש לו הרגשה שהמזל לצדו. פתאום בא לו להמר. בשתים–עשרה וחצי הסוסים מתחילים לרוץ. >>>

הבן של ישו

עם אקדחים זולים שעשויים להתפוצץ לך ביד כשאתה לוחץ על ההדק, במכוניות של שישים דולר שאפשר להתנגש בהן בעמוד טלפון בלי שיקרה שום דבר, צעיר אמריקאי חסר שם וחבריו המסוממים והשיכורים חולפים על פני נופים של חורבן אנושי וסביבתי, נוסעים בכבישים ישרים וארוכים על >>>

השם של העולם

"דבר לא נדרש ממני. היה עלי להניח רגל, ועוד רגל, ולצפות שבאחד הימים אתרחק מספיק מן השמש השחורה והקרה שלי כדי לחמוק בעדינות מן המסלול. >>>

 

חירום

עבדתי בחדר מיון במשך שלושה שבועות, אם אני לא טועה. זה היה ב–1973, לפני סוף הקיץ. מכיוון שלא היה לי מה לעשות במשמרות הלילה, חוץ מלקבץ את דו"חות הביטוח, התחלתי פשוט לשוטט מטיפול נמרץ לב לקפטריה וכו', לחפש את ג'ורג'י, הסניטר, חבר די טוב שלי. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית