בית

בבל , , 19/11/2017

                           

 

עמנואל קארר לימונוב
Limonov_single-w.jpg

אדוארד לימונוב בבית משפט מספר 370 במוסקבה שם הואשם בקיום הפגנה לא חוקית בכיכר לוביאנקה ב-5 במרס 2012. / Photo: Ramil Sitdikov / RIA Novosti

 

© P.O.L éditeur, 2011
© בבל ומשכל, 2013
דאנאקוד: 462-453
שם מקורי: Limonov
מס' עמודים: 364
מחיר קטלוגי: 98
תרגום מצרפתית: עמית רוטברד
הספרייה של בבל - עורך הסדרה: שרון רוטברד
סדר ועטיפה: סטודיו דרום , דוד בן הרא"ש
לרכישה ישירה של הספר באתר ידיעות ספרים במחיר מוזל של: 68.60 ש"ח

 

"לימונוב אינו דמות בדיונית. אני מכיר אותו. הוא היה פרחח באוקראינה; אליל של האנדרגראונד הסובייטי; הומלס, אחר כך משרת בביתו של מיליארדר במנהטן; סופר אופנתי בפריז; חייל אובד בבלקנים; ועכשיו, בבלגן העצום של אחרי הקומוניזם, מנהיג כריזמטי זקן של מפלגת צעירים נואשים. הוא רואה בעצמו גיבור, ואפשר לראות בו מנוול: בנקודה הזאת אני משהה את השיפוט שלי. אלו חיים מסוכנים: חיים רבי תהפוכות שאומרים משהו. לא רק עליו, על לימונוב, לא רק על רוסיה, אלא גם על הסיפור של כולנו מאז תום מלחמת העולם השנייה."

עמנואל קארר, מהסופרים הבולטים בצרפת, מספר את סיפור חייו הלא–ייאמן של הסופר אדוארד לימונוב, כיום מנהיגה של המפלגה הנציונל–בולשביקית ברוסיה. לימונוב, ספק–רומן ספק–ביוגרפיה, היה רב מכר גדול וזכה בפרס רנודו ובפרס הפרסים לשנת 2011.

 

פתח דבר‪:‬ מוסקבה, אוקטובר 2006, ספטמבר 2007

עד שחוסלה אנה פוליטקובסקאיה בחדר המדרגות של בניין מגוריה, ב–7 באוקטובר 2006, רק האנשים שהתעניינו מקרוב במלחמות צ'צ'ניה הכירו את שמה של העיתונאית האמיצה הזאת, מתנגדת מוצהרת למדיניותו של ולדימיר פוטין. >>>

 

הספר הכי גס שכדאי לכם לקרוא

"'לימונוב' הוא ספר לא טוב. הוא מזוכיסט, נרקסיסט, מעריץ את המלחמה וברור שהוא פשיסט. לא רק זאת: הוא כתוב רע, אין האחדה והוא יותר מדי וולגרי. אז למה בכל זאת כדאי לכם לקרוא אותו?"
רונן טל על ספרו של עמנואל קארר "לימונוב", the post >>>

אדוארד לימונוב / זה אני, אדיצ`קה

הספר הוא אוטוביוגרפיה של מהגר רוסי, שברח ב-1974 מברה"מ משנאת המשטר והתיישב בניו יורק – רק כדי לגלות ששנאתו לעולם המערבי ול"חוקי המשחק" השולטים בו אינה נופלת כלל משנאתו לקומוניזם הסובייטי. אישיותו המרדנית, האנרכיסטית והשערורייתית של אדיצ'קה (כינוי חיבה לאדוארד) גוררת אותו תמיד אל שולי החברה, ועד מהרה הוא מוצא את עצמו מתגולל בביבים של ניו יורק, חובר אל חוגי השמאל הרדיקאלי וגם אל פושעים סתם.
במרכז הספר עומדת אהבתו המיוסרת והאובססיבית של אדיצ'קה לאשתו שעזבה אותו: הטרגדיה הזאת דוחפת אותו תחילה לנסיון התאבדות, ואחר כך להרפתקאות מיניות סוערות, עם נשים ועם גברים כאחד.
הספר כתוב בכנות מדהימה, מתוך חושפנות חסרת בושה, ובלשון בוטה ומחוספסת: אדיצ'קה לימונוב באמת לא עושה חשבון לאף אחד.
ספרו האוטוביוגרפי של אדוארד לימונוב, היחיד שיצא עד כה בעברית.
באתר הוצאת "עם עובד" >>>

סוג של לוחם חרות

"והנה לכם עוד סוג של לוחם חרות. אדוארד לימונוב, גיבור ספרו של הצרפתי עמנואל קארר הוא סופר בעצמו. בשילוב של רומן וביוגרפיה מגולל קארר את סיפור חייו הסוערים של לימונוב אשר נחשב לאנרכיסט בצעירותו ברוסיה ושיריו נאסרו לפרסום. מאוחר יותר היגר לארצות הברית שם חבר לחוגי השמאל הרדיקלי ועם קריסת ברית המועצות שב לרוסיה והקים שם את המפלגה הנציונל – בולשביקית."
טל גולדשטיין על "לימונוב", מסע עולמי עם שלושה לוחמי חרות, מגפון >>>

מנפלאותיה של הספרות:

"לקראת סוף הספר 'לימונוב' של עמנואל קארר, אני מוצא את עצמי רוטן או מאוכזב בעקבות ההוראה הדיקטטורית של ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין להוציא מחוץ לחוק את המפלגה הקטנה שבראשה עומד גיבור הספר, אדוארד לימונוב. אחרי שלימונוב כיתת את רגליו ברחבי רוסיה ואסף לו קהל תומכים קטן, עד שסופסוף הוא מצליח, בא פוטין ומחסל את פרי עמלו בהינף יד כי הוא לא מעוניין באופוזיציה כלשהי. הלב נחמץ. רק אז אני נזכר שבעצם מדובר במפלגה פשיסטית בעלת השם מעורר הפלצות – "המפלגה הנציונל בולשביקית". ככה זה בספרות. בלי לשים לב אנחנו מזדהים עם הגיבור גם אם הוא פאשיסט, מיזנטרופ, חסר כל מוסר, ובנאדם דיי נורא באופן כללי (ע"ע גיבוריהם של דוסטוייבסקי ונבוקוב למשל)."
על ספרו של עמנואל קארר "לימונוב", בלוג קורא בספרים >>>

ביוגרפיה מרתקת

"'לימונוב' מומלץ לקריאה משום שהתהפוכות שעברו על גיבורו – נדודים בין שתי האופציות הפוליטית-כלכליות הגדולות של המחצית השנייה של המאה העשרים – הופכות את סיפורו ל"סיפור של כולנו מאז תום מלחמת העולם השנייה". ומשום שדמותו של קארר מעשירה את הסיפור הזה."
אריק גלסנר על "לימונוב", ספרו של עמנואל קארר, 7 לילות והבלוג "מבקר חופשי" של אריק גלסנר >>>

איפה אתם בספר?

"עמנואל קארר נהנה לצעוד על קו התפר שבין ספרות לתיעוד. כמו ב"חלום רוסי", הרומן הקודם שלו שראה אור בעברית, גם ב"לימונוב" הוא מתחקה אחר עבר סובייטי אפל, הפעם באמצעות גיבור אמיתי שהוא "גדול מהחיים" – אדוארד לימונוב. הפלייבוי הכריזמטי נולד בגורקי ב־1943, דילג בין חראקוב למוסקבה, חבר לקבוצות אנרכיסטיות, חי בניו יורק ובפאריס, כתב, נלחם ובעיקר הרגיז. הוא נבר באשפתות אך גם נסק לקוקטיילים מהודרים, ומ־1991 הוא מנהיג את המפלגה הנציונל־בולשביקית ברוסיה ומתגרה בשלטונו הכוחני של פוטין. קארר כותב עליו ביוגרפיה לא שגרתית. הוא מזדהה עם לימונוב אך גם סולד ממנו, ובין השורות פורש מציאות גיאו־פוליטית סבוכה, רווית מתחים בין מעמדות ולאומים. זו כתיבה עכשווית, פופית, נאו־ז'ורנליסטית. לפעמים הרומן מזכיר כתבה ארוכה ומרתקת, ונראה שאין בכך שום דבר רע."
ישראל היום ממליץ על "לימונוב", ספרו של עמנואל קארר >>>

מפגש עם הסופר הצרפתי עמנואל קארר, מחבר "לימונוב"

לרגל צאת הספר "לימונוב" (פרס רנודו ופרס הפרסים הצרפתי לשנת 2011) ייערך מפגש עם מחבר הספר, עמנואל קארר, במכון הצרפתי בתל אביב ביום שישי, ה- 15 בפברואר בשעה 12:00. >>>

שר המלחמה של החיים

"הוא רצה להיות מפורסם יותר מכל סופר רוסי שנולד לפניו, אבל נחת באמריקה למציאות כאוטית של פוסט מלחמת העולם השנייה. עמנואל קארר כתב ביוגרפיה סמי-אמיתית על חייו של סופר שהיה גם פוליטיקאי בלתי מנוצח."
עמיחי שלו על ספרו של עמנואל קארר "לימונוב", YNET >>>

ספרי השנה של טיים אאוט

מבקרי הספרות של טיים אאוט יובל אביבי ומוטי פוגל בוחרים את עשרת הספרים של 2013, ביניהם "לימונוב" של עמנואל קארר, "הבן של ישו" של דניס ג'ונסון ו"כישוף למתחילים" של קלי לינק. >>>

100 הספרים הגדולים של המאה ה-21 : 16 שנים בלבד חלפו במילניום הנוכחי, אבל לנו זה נראה כמו זמן ראוי להתחיל בגיבוש הקנון הספרותי ולסמן את הספרים החשובים ביותר שפורסמו במהלכו. ממילא לא נהיה כאן בסופה של המאה כדי לראות אם ההיסטוריה עשתה מאיתנו צחוק

מיה סלע ויובל אביבי בחרו עבור אתר MAKO מאה ספרים שיצאו במאה העשרים ואחת. כמה מהם ראו אור אצלנו:
לימונוב / עמנואל קארר, בבל, 2011
זה אמת או בדיה? יש בכלל דמות כזו, לימונוב, שלחם וזיין ושתה והרביץ וכתב והנהיג? יש בכלל דמות כזו כמו קארר? למי אכפת בכלל. ז׳אנר הביוגרפיה נולד מחדש (לצד גוד נייט ג׳רזי, ע״ע) והעולם לעולם לא יהיה שוב אותו הדבר.
עץ עשן / דניס ג'ונסון, בבל, 2007
קרוב לוודאי שמעט מדי אמריקנים קראו את היצירה המסעירה הזו, שמצליחה למצק את מלחמת ויאטנם מעבר לטראומה, מעבר להיסטוריה, מעבר לתו התקן שהפכה להיות. ״הבן של ישו״ שלו אמנם נכתב לפני 2000, אבל וואו, אם אתם כבר בקטע - קנו שניים במסגרת מבצעי פוסט-חוק-הספרים.
כישוף למתחילים / קלי לינק, בבל, 2005
בניגוד למד״ב, הפנטזיה התקשתה להחדיר מרגלים לתוך המעגל הסגור של ״ספרות רצינית״. לינק מצליחה לחלץ את הפנטזיה מקשקושי הז׳אנר על גמדים וגרזנים.
וולף הול / הילארי מנטל, בבל, 2009
ספרות זה דבר רציני. במקום כל המניירות המגניבות, מנטל עשתה תחקיר היסטורי מעמיק כמו פעם, והחייתה תקופה ככה שרצינו להיכנס ולהתיישב בשולחן האבירים לצד תומס קרומוול.
כניעה / מישל וולבק, בבל, 2015
ייתכן שהספר הטוב האחרון שכתב וולבק היה "החלקיקים האלמנטריים", וגם במאה ה-21 "כניעה" אינו הכי טוב שלו, אבל אנחנו לא מזלזלים בחוש לייצור שערוריות, אפילו אם הן קצת בזויות.
השטן בעיר הלבנה / אריק לארסון, בבל, 2003
בלית ברירה, אם מכופפים לנו את היד, כי לרוב היינו מעקמים את אפינו המתנשא מול השוואות כאלה - היינו אומרים שיש מתחרה ראוי ל״בדם קר״ של טרומן קפוטה.
נו לוגו / נעמי קליין, בבל, 2000
הכוהנת הגדולה של האנטי-גלובליזציה כתבה את ספר הקודש של הדת הזו. קצת אחר כך היא כתבה את ״דוקטרינת ההלם״ המופתי כדי להסביר למה רובנו עדיין מסרב להיטבל כמהפכנים.
כלכלה בגרוש / ברברה אנרייך, בבל, 2001
תחשבו מחדש על עוזרת הבית שלכם, הקופאית בסופר, השומר בקניון. המרחק ביניכם הרבה פחות גדול משאתם חושבים. >>>

 

ויקטור פלווין אומון רע

אומון רע תמיד רצה להיות קוסמונאוט. שאיפה זו הובילה אותו לביה"ס הסודי לטיס, ולמשימת התאבדות לירח . בשיאו של רגע הגבורה אליו התכונן כל חייו, כשהוא פוסע על אדמת הירח, מגלה אומון את האמת המדהימה על תוכנית החלל הסובייטית, ואת השקרים שמהם היו ארוגים חייו. >>>

יבגני זמיאטין אנחנו

הרומן "אנחנו" מתאר עולם עשוי זכוכית שבו האנשים הם מספרים והחלומות אסורים. בגן עדן מלאכותי זה, שהטוטליטריות שלו היא פועל יוצא של שקיפותו , החופש הוא היפוכו של האושר. במרכז הרומן -ספקנותו של הנתין הנאמן במשטר הטוטליטרי ומאבקו של היחיד בכוחות אנונימיים. >>>

יבגני זמיאטין מאמאי

בערבים ובלילות אין יותר בתים בפטרבורג: יש ספינות אבן שש-קומתיות. עולם בודד שש-קומתי, שטה הספינה על גלי האבן בין עולמות שש-קומתיים בודדים אחרים; הספינה חוצה את אוקיינוס האבן הסוער רחובות, נוצצת בשלל אורות התאים. בתאים אין דיירים, כמובן: יש נוסעים. >>>

גליה יהב עירומו של העוני

האם זה דיבור על תרבות נעורים סקסית ואלימה? לא. מיכאילוב אינו פאזוליני. על תערוכתו האחרונה של מיכאילוב בגלריה דביר. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית