אפריקה היא אחת היבשות הגדולות בעולם. הודו, כך אומרים, אינה ארץ אלא יבשת, אך מבחינת שִׁטחה אפשר היה לחצוב מתוך אפריקה את הודו ארבע או חמש פעמים. אפריקה, כמו הודו, היא חצי אי, ולכן דרום אפריקה מוקפת בים מרוב עבריה. >>>

 

2 פרקים מתוך סטיאגרהה בדרום אפריקה בכתב העת הדיגיטלי אלxון

"המאבק הנוכחי הוא מאבק גדול מהחיים. תיארתי כבר כיצד התכוננו לקראתו מבלי דעת. כאשר התחלתי לטפל בשאלת וירמגם לא יכולתי לתאר לעצמי אילו קרבות אחרים עוד נכונו לי, ואף על וירמגם לא ידעתי דבר בעת ששהיתי בדרום אפריקה. זהו יופיה של הסטיאגרהה ־ היא מופיעה מאליה; אין צורך לצאת ולתור אחריה."
זמן קריאה משוער: 11 דקות. alaxon >>>

האמת תנצח

"כבר בשנות פעילותו המוקדמות הכניע גנדי את השלטון הבריטי באמצעים לא־אלימים. ספר על התקופה ההיא מעלה הרהורים על מקום האלימות בדורנו."
תומר פרסיקו על ספרו מוהנדס קרמצ'אנד גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", מוסף שבת לתרבות, תורה והגות >>>

הודו ואפריקה כאתגר לישראל

"גנדהי טען כי רק אינטגרציה מלאה – בין הפוליטי שיוצא לספירה הציבורית, הקורא לשינויה של החברה, לבין הרוחני הפנימי-אישי, המעמיד את הסובייקט הפרטי כמושא לתמורה – יכולה לחולל טרנספורמציה מהותית בת-קיימא בזירות המרובות המצויות כיום כמושאים לשינוי ואקטיביזם חברתי. הפוליטי ללא הרוחני הוא פעולה ברוטאלית, המותירה צלקות במרקמה הפריך של המציאות, ולרוב לא מצליחה למנף שינוי עמוק ובר קיימא, כפי שאנו נוכחים לדעת חדשות לבקרים. מנגד, הרוחני ללא הפוליטי הוא מודוס פעולה "מרחף" שעלול להיות אדיש למצוקות אישיות וחברתיות בלתי נסבלות. איתור נקודות המגע בין הפוליטי לאישי הוא קריטי ליצירת אקטיביזם מוסרי שמאפשר שינוי שורשי ועמוק. רק כוליות השוזרת באורח הדדי ומודע התבוננות פנימית רוחנית-מוסרית יחד עם פעולות לתיקון-עולם, יכולה לרקום חזון מאחד, כלל אנושי, מהסוג שאנו שואפים אליו בסופו של דבר."
קציעה עלון על שתי תערוכות תל אביבית ועל ספרו של מ"ק גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", העוקץ >>>

סטיאגרהה בדרום אפריקה – מדריך לעובדים ופעילים בשינוי החברתי

"עוד משנת 2007, כשעבדתי בשתי"ל, אני חולם שהספר יתורגם לעברית. מאד הייתי רוצה שהספר היה זמין בעברית בתקופת המאבק החברתי שהחל בקיץ 2011. בספר, מתאר מהאטמה גנדהי את תולדותיו בדרום אפריקה שם הפך להיות פעיל ציבור ופיתח את הסטיאגרהה – אחיזה באמת. בספר מתוארים גם מהלכים של גיוס שותפים למאבק, גיוס משאבים ועבודה עם התקשורת. בקיצור – מדריך לעובדים ופעילים בשינוי ומאבק חברתי.
אני חושב שכל ארגוני השינוי חברתי וכל תנועות בוגרי תנועות הנוער צריכים לקנות את הספר במתנה לעובדים ולפעילים. כפי שתראו, תיאורים של תהליכי מאבק חברתי שקרו לפני יותר ממאה שנה עדיין מאד רלוונטיים היום. ראוי שגנדהי, עם נקודת המבט המיוחדת שלו והשאיפה שלו לאמת, יהווה לנו השראה גם היום."
חנן כהן על ספרו של מוהנדס קרמצ'אנד גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", וובסטר - הבלוג של חנן כהן >>>

מנהיג מזן נכחד

"הנה ספר שכל כך נחוץ לנו דווקא עכשיו בתוך הרעש הגדול מסביבנו. נדמה שהמילה מנהיג לא תאמה מעולם למידותיו ואישיותו של אדם כפי שתאמה למנהיג ההודי מוהנדס קרמצ'אנד גנדהי שעל אף שרבים מכירים את מאבקו למען עצמאותה של הודו, מעטים מכירים את ראשית דרכו בה עוצבו משנתו הפוליטית ותפיסותיו המוסריות."
טל גולדשטיין על ספרו של מוהנדס קרמצ'אנד גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", הצעה לספר, מגפון >>>

גנדהי, סארטר, מעמקי האלימות

"הן גנדהי והן סארטר מתייחסים לאלימות, נדמה לי, בכבוד הראוי לה, כיסוד עמוק שסביבו נערכים כוחות שונים בנפש האדם, כמהות במציאות שמתוך מערכת היחסים שלנו איתה אנחנו למדים על עצמנו – ועל האמת. נדמה לי שמבלי להכחיש סיבות רבות (דתיות, תרבותיות, חברתיות, כלכליות) אחרות, רק מתוך הבנה כזאת אפשר להעריך לאשורן התפרצויות של אלימות המונית, בין אם במערב בתקופות מלחמות העולם, ובין אם בזמננו, בעיראק של דאעש."
תומר פרסיקו על ספרו של מ"ק גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", לולאת האל >>>

האם הישרדות מצדיקה כל מעשה?

"לא יכולתי שלא להרהר בשאלה איך היו נראות תולדות הסכסוך הישראלי־פלסטיני אילו היה גנדהי מנהיג את העמים (ולפחות את אחד מהם). גנדהי, למשל, שלח סנדלים מעשה ידיו לגנרל יאן סמאטס יריבו, שהיה צעיר ממנו בשנה, וממנהיגיה של דרום אפריקה; קשה לראות מחווה כזאת בין מנהיגי האזור כיום. יחסי כוח, תיעוב ושנאה הם המובן מאליו (ביחסי החוץ והפנים כאחד, במעין הרמוניה). יש להודות שזה עובד באזורנו כבר די הרבה שנים. המחיר הוא עניין אחר."
דרור בורשטיין על ספרו של מוהנדס קרמצ'אנד גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", הארץ ספרים >>>

גנדהי והסטיאגרהה

"מה שמעניין ביותר בספר הוא דרך המאבק של גנדהי. אנשיו מוכנים להקנס, הכלא, לחטוף מכות, אפילו להיות בסכנת חיים. מה שהם בשום אופן לא מוכנים לעשות הוא לפעול באלימות כלשהי כלפי יריביהם. הכל מתוך אמונה שלמה ואחיזה אמיצה באותה אמת נשגבת. פנאטים כמו דעא"ש, רק הפוך. ואכן, גם כאן עולה שאלת האלימות כאחד הצירים המרכזיים סביבם נסובים חיי האדם."
תומר פרסיקו על ספרו של מוהנדס קרמצ'אנד גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", בלוג "מינים" >>>

אמון בכל מחיר

"המאה העשרים תיזכר כמאה שהתחילה בהצלחתו של מאבק הסטגיארהה, אבל נמשכה בלמעלה ממאה שנה של רציחות המוניות. מאה שנים אחרי ניצחונו של גנדי והמורשת הכבירה שהנחיל למין האנושי, נראה שהוא ניצח בקרב אך הפסיד במלחמה: האמון שהעניק גנדי באנושות עדיין מעורר השראה בלבו של הקורא. אך השאלה על המעשיות של תורתו, בזמן שבו נערפים ראשיהם של אלה שכוונותיהם טובות בסכיניהם של טרוריסטים רצחניים, נותרה ללא מענה."
בכל סודראי על ספרו של גנדהי "סטיאגרהה בדרום אפריקה", מוסף שבת לתרבות, תורה והגות >>>

 

ר.ק. נראיין לחכות למהאטמה

לאחר שהתייתם מאמו שנפטרה בלידתו ומאביו שנהרג זמן לא רב אחר כך במלחמה, גדל שְרִירַאם אצל סבתו במַלְגוּדִי וימיו עוברים עליו בפינוק ובבטלה. >>>

נדין גורדימר המציאה

ג'ולי, בתם היחידה והמרדנית של בנקאי לבן ועשיר מיוהנסבורג ושל בעלת בתי קזינו מקליפורניה, פוגשת בעבּדו, מכונאי במוסך. עבדו הוא מהגר לא חוקי החי תחת זהות בדויה מפחד שלטונות ההגירה.
ג'ולי מתאהבת בעבדו. הוא עובר לגור אצלה. היא מראה לו את העולם השבע שלה. >>>

לה קורבוזיה וילה שודאן

מבט על החזית האחורית של וילה שודאן, בית מגורים פרטי מבטון חשוף שתכנן לה קורבוזיה באמדאבאד (גוג'רט) ב- 1951. >>>

ר.ק. נראיין לחכות למהאטמה - פרק ראשון

אמו, שמתה בשעה שילדה אותו, ואביו, שנהרג במסופוטמיה, יכולים היו להיות מבחינת שְרִירַאם דמויות מן האגדות. מכל מקום, לקיומה של אמו היתה לו ראיה מוחשית בדמות תצלום נתון במסגרת, שבמשך שנים התנוסס על הקיר במקום גבוה מדי, כך שנבצר ממנו לראותו. >>>

 

גירסה להדפסה