![]() |
![]() |
בבל , , 28/2/2021 |
![]() |
![]() | ||
![]() |
|
![]() |
![]() |
מוֹהַנְדַס קַרַמְצ'אנד גנדהי
סטיאגרהה בדרום אפריקה
|
![]() |
גנדהי בלבוש הודי פשוט ולבן המציין את אבלו על הריגת פועלים הודים בידי שוטרים במהלך מערכת הסטיאגרהה, 1914 © Navajivan Trust 1928 © בבל ומשכל, 2014 דאנאקוד: 462-457 שם מקורי: Satyagraha in South Africa מס' עמודים: 352 מחיר קטלוגי: 88 ₪ עורך הסדרה: שרון רוטברד הערות ואחרית דבר: שמעון לב תרגום מאנגלית: מתן קמינר סדר ועטיפה: סטודיו דרום , דוד בן הרא"ש פתח דבר: יוחנן גרינשפון
|
![]() |
בשנת 1893 הגיע לדרום אפריקה עורך דין הודי צעיר. מוֹהַנְדַס קַרַמְצ'אנד גנדהי הוזמן לסייע בתיק משפטי של סוחר הודי מוסלמי אמיד בשם דאדא עבדוללה. הוא היה אמור לשהות שם במשך שנה, אך שהותו התארכה לעשרים ואחת שנים, שבמהלכן השיל את החליפה המערבית והפך מעורך דין חסר ביטחון למנהיגה של תנועת המונים: כאשר חזר גנדהי מדרום אפריקה להודו בשנת 1915, הוא כבר היה מהאטמה גנדהי ־ מנהיג כריזמטי ובוטח בעצמו, בעל משנה מוסרית, חברתית, רוחנית וכלכלית מגובשת היטב. התמורה האישית שעבר גנדהי בדרום אפריקה כללה היבטים רבים, בהם פרישות מינית (בְּרַהְמַצַ'ריָה), אי–רכושנות, גרסה קיצונית של הסתפקות במועט, צומות, רפואה טבעית אלטרנטיבית ואי–אלימות (אַהימְסָה) ביחס לכל יצור חי ואף כלפי מי שמנסה לפגוע בך; אך יותר מכול, סיפקה דרום אפריקה לגנדהי הזדמנות לפתח וליישם את מאבק הסטיאגרהה ־ מאבק לא אלים, שהפך במרוצת השנים לעיקרון המזוהה איתו יותר מכול. את המונח "סַטְיַאגְרַהָה" (אחיזה באמת) טבע גנדהי לתיאור מאבקה של הקהילה האסיאתית בדרום אפריקה, שכללה בעיקר הודים שהובאו לשם כפועלים זרים אך גם מיעוט סיני קטן, והופלתה בעקביות על ידי השלטון הלבן בחסות האימפריה הבריטית. גנדהי טען שהמונחים המקובלים ־ "מרי אזרחי" ו"התנגדות סבילה" ־ אינם מבטאים את מלוא המשמעות המעשית והרוחנית של מאבק לא–אלים. הסטיאגרהה, לתפיסתו של גנדהי, מחייבת שינוי פנימי עמוק הן אצל הסטיאגרהי (לוחם הסטיאגרהה) והן אצל היריב. ספר זה, חיבורו האוטוביוגרפי השני של גנדהי, הוא תיאור אישי ומרתק של השנים והמאורעות שהפכו אותו למי שהוא, אך בראש ובראשונה, סַטְיַאגְרַהָה בדרום אפריקה הוא מדריך מעורר השראה לפוליטיקה לא–אלימה ויעילה. "הדורות הבאים יתקשו להאמין שאדם כזה, בשר ודם, אכן התהלך בקרבנו." אלברט איינשטיין
מאבק הסַטְיַאגְרַהָה ההודי בדרום אפריקה נמשך שמונה שנים, וזה ההקשר שבו הומצא המונח סטיאגרהה ונכנס לשימוש. זה זמן רב אני משתוקק לכתוב את תולדותיו של אותו מאבק. יש דברים שאיש מלבדי לא יוכל לכתוב.
>>>
אפריקה היא אחת היבשות הגדולות בעולם. הודו, כך אומרים, אינה ארץ אלא יבשת, אך מבחינת שִׁטחה אפשר היה לחצוב מתוך אפריקה את הודו ארבע או חמש פעמים. אפריקה, כמו הודו, היא חצי אי, ולכן דרום אפריקה מוקפת בים מרוב עבריה.
>>>
2 פרקים מתוך סטיאגרהה בדרום אפריקה בכתב העת הדיגיטלי אלxון "המאבק הנוכחי הוא מאבק גדול מהחיים. תיארתי כבר כיצד התכוננו לקראתו מבלי דעת. כאשר התחלתי לטפל בשאלת וירמגם לא יכולתי לתאר לעצמי אילו קרבות אחרים עוד נכונו לי, ואף על וירמגם לא ידעתי דבר בעת ששהיתי בדרום אפריקה. זהו יופיה של הסטיאגרהה ־ היא מופיעה מאליה; אין צורך לצאת ולתור אחריה." "כבר בשנות פעילותו המוקדמות הכניע גנדי את השלטון הבריטי באמצעים לא־אלימים. ספר על התקופה ההיא מעלה הרהורים על מקום האלימות בדורנו." "גנדהי טען כי רק אינטגרציה מלאה – בין הפוליטי שיוצא לספירה הציבורית, הקורא לשינויה של החברה, לבין הרוחני הפנימי-אישי, המעמיד את הסובייקט הפרטי כמושא לתמורה – יכולה לחולל טרנספורמציה מהותית בת-קיימא בזירות המרובות המצויות כיום כמושאים לשינוי ואקטיביזם חברתי. הפוליטי ללא הרוחני הוא פעולה ברוטאלית, המותירה צלקות במרקמה הפריך של המציאות, ולרוב לא מצליחה למנף שינוי עמוק ובר קיימא, כפי שאנו נוכחים לדעת חדשות לבקרים. מנגד, הרוחני ללא הפוליטי הוא מודוס פעולה "מרחף" שעלול להיות אדיש למצוקות אישיות וחברתיות בלתי נסבלות. איתור נקודות המגע בין הפוליטי לאישי הוא קריטי ליצירת אקטיביזם מוסרי שמאפשר שינוי שורשי ועמוק. רק כוליות השוזרת באורח הדדי ומודע התבוננות פנימית רוחנית-מוסרית יחד עם פעולות לתיקון-עולם, יכולה לרקום חזון מאחד, כלל אנושי, מהסוג שאנו שואפים אליו בסופו של דבר." סטיאגרהה בדרום אפריקה – מדריך לעובדים ופעילים בשינוי החברתי "עוד משנת 2007, כשעבדתי בשתי"ל, אני חולם שהספר יתורגם לעברית. מאד הייתי רוצה שהספר היה זמין בעברית בתקופת המאבק החברתי שהחל בקיץ 2011. בספר, מתאר מהאטמה גנדהי את תולדותיו בדרום אפריקה שם הפך להיות פעיל ציבור ופיתח את הסטיאגרהה – אחיזה באמת. בספר מתוארים גם מהלכים של גיוס שותפים למאבק, גיוס משאבים ועבודה עם התקשורת. בקיצור – מדריך לעובדים ופעילים בשינוי ומאבק חברתי. "הנה ספר שכל כך נחוץ לנו דווקא עכשיו בתוך הרעש הגדול מסביבנו. נדמה שהמילה מנהיג לא תאמה מעולם למידותיו ואישיותו של אדם כפי שתאמה למנהיג ההודי מוהנדס קרמצ'אנד גנדהי שעל אף שרבים מכירים את מאבקו למען עצמאותה של הודו, מעטים מכירים את ראשית דרכו בה עוצבו משנתו הפוליטית ותפיסותיו המוסריות." "הן גנדהי והן סארטר מתייחסים לאלימות, נדמה לי, בכבוד הראוי לה, כיסוד עמוק שסביבו נערכים כוחות שונים בנפש האדם, כמהות במציאות שמתוך מערכת היחסים שלנו איתה אנחנו למדים על עצמנו – ועל האמת. נדמה לי שמבלי להכחיש סיבות רבות (דתיות, תרבותיות, חברתיות, כלכליות) אחרות, רק מתוך הבנה כזאת אפשר להעריך לאשורן התפרצויות של אלימות המונית, בין אם במערב בתקופות מלחמות העולם, ובין אם בזמננו, בעיראק של דאעש." "לא יכולתי שלא להרהר בשאלה איך היו נראות תולדות הסכסוך הישראלי־פלסטיני אילו היה גנדהי מנהיג את העמים (ולפחות את אחד מהם). גנדהי, למשל, שלח סנדלים מעשה ידיו לגנרל יאן סמאטס יריבו, שהיה צעיר ממנו בשנה, וממנהיגיה של דרום אפריקה; קשה לראות מחווה כזאת בין מנהיגי האזור כיום. יחסי כוח, תיעוב ושנאה הם המובן מאליו (ביחסי החוץ והפנים כאחד, במעין הרמוניה). יש להודות שזה עובד באזורנו כבר די הרבה שנים. המחיר הוא עניין אחר." "מה שמעניין ביותר בספר הוא דרך המאבק של גנדהי. אנשיו מוכנים להקנס, הכלא, לחטוף מכות, אפילו להיות בסכנת חיים. מה שהם בשום אופן לא מוכנים לעשות הוא לפעול באלימות כלשהי כלפי יריביהם. הכל מתוך אמונה שלמה ואחיזה אמיצה באותה אמת נשגבת. פנאטים כמו דעא"ש, רק הפוך. ואכן, גם כאן עולה שאלת האלימות כאחד הצירים המרכזיים סביבם נסובים חיי האדם." "המאה העשרים תיזכר כמאה שהתחילה בהצלחתו של מאבק הסטגיארהה, אבל נמשכה בלמעלה ממאה שנה של רציחות המוניות. מאה שנים אחרי ניצחונו של גנדי והמורשת הכבירה שהנחיל למין האנושי, נראה שהוא ניצח בקרב אך הפסיד במלחמה: האמון שהעניק גנדי באנושות עדיין מעורר השראה בלבו של הקורא. אך השאלה על המעשיות של תורתו, בזמן שבו נערפים ראשיהם של אלה שכוונותיהם טובות בסכיניהם של טרוריסטים רצחניים, נותרה ללא מענה."
לאחר שהתייתם מאמו שנפטרה בלידתו ומאביו שנהרג זמן לא רב אחר כך במלחמה, גדל שְרִירַאם אצל סבתו במַלְגוּדִי וימיו עוברים עליו בפינוק ובבטלה. >>> ג'ולי, בתם היחידה והמרדנית של בנקאי לבן ועשיר מיוהנסבורג ושל בעלת בתי קזינו מקליפורניה, פוגשת בעבּדו, מכונאי במוסך. עבדו הוא מהגר לא חוקי החי תחת זהות בדויה מפחד שלטונות ההגירה. מבט על החזית האחורית של וילה שודאן, בית מגורים פרטי מבטון חשוף שתכנן לה קורבוזיה באמדאבאד (גוג'רט) ב- 1951. >>> ר.ק. נראיין לחכות למהאטמה - פרק ראשון אמו, שמתה בשעה שילדה אותו, ואביו, שנהרג במסופוטמיה, יכולים היו להיות מבחינת שְרִירַאם דמויות מן האגדות. מכל מקום, לקיומה של אמו היתה לו ראיה מוחשית בדמות תצלום נתון במסגרת, שבמשך שנים התנוסס על הקיר במקום גבוה מדי, כך שנבצר ממנו לראותו. >>>
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved