![]() |
![]() |
בבל , , 4/7/2022 |
![]() |
![]() | ||
![]() |
|
![]() |
![]() |
ריינר בנהאם
ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת
|
![]() |
"The Environment-Bubble - Transparent plastic bubble dome Inflated by airconditioning output", showing architecture as a "fit environment for human activities." from Reyner Banham, "A Home Is Not a House", Art in America (April 1965) / François Dallegret © בבל ומשכל © Reyner Banham 1969, 2014 דאנאקוד: 462-428 שם מקורי: The Architecture of the Well-tempered Environment מס' עמודים: 400 מחיר קטלוגי: 120 ₪ עריכת תרגום: ארז וולק סדר ועטיפה: סטודיו דרום , דוד בן הרא"ש עריכה מדעית: אור אלכסנדרוביץ' תרגום מאנגלית: אור אלכסנדרוביץ' אחרית דבר: אור אלכסנדרוביץ' ארכיטקטורות - עורך הסדרה: אור אלכסנדרוביץ'
|
![]() |
"ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת" הוא ככל הנראה ספר הארכיטקטורה החשוב ביותר שארכיטקטים לא יאהבו לקרוא. הוא חשוב משום שהוא מספר את ההיסטוריה של הארכיטקטורה המודרנית מנקודת מבט שמעמתת את הדיבור הפנימי של הארכיטקטים עם הפיזיקה הארצית של הבניינים שהם מתכננים, אבל לא פחות מכך, משום שהוא מצליח להצביע על כשל מובנה והמשכי בשיטה שבה מייצרים ארכיטקטים, ומכאן גם בשיטה שבה ארכיטקטים מייצרים (או מאמינים שהם מייצרים) בניינים. הוא חשוב גם משום שהוא מתייחס לארכיטקטורה כאמנות קונקרטית של הקמת מבנים ממשיים, ומאתר את נקודת המוצא של הארכיטקטורה בדחף להקים מבנים שיספקו תנאי נוחות השונים במובהק מהתנאים שמספק הטבע. מבחינה זו, הספר הזה יוצא דופן בכתיבה על ההיסטוריה של הארכיטקטורה המודרנית; כך היה עם יציאתו לאור ב־1969, כך זה המשיך להיות עם יציאתה לאור של המהדורה השנייה(המתוקנת והמורחבת) ב־1984, וכך זה גם היום. הספר הוא ניסיון לבצע הערכה מחודשת של ההיסטוריה של הארכיטקטורה המודרנית דרך ההיסטוריה של הטכנולוגיה המודרנית, ובעיקר של זו הנוגעת להמצאת התאורה החשמלית ומיזוג האוויר. הביות של האנרגיה החיצונית, תחילה באמצעות להבת הגז ומאוחר יותר כזרם חשמלי, הוביל לשינוי מהותי ביכולת לייצר באופן מלאכותי תנאים של נוחות בתוך בניינים, שינוי שבלעדיו לא ניתן היה לאכלס את החללים הזורמים והתוכניות הפתוחות שמאחורי קירות המסך המודרניים. נקודת המוצא הזאת רלוונטית היום אפילו יותר מבעבר, בעולם שבו המערכות הטכניות עולות לאין שיעור בתחכומן ובמורכבותן על המבנים שהן משולבות בתוכן. בה בשעה, ארכיטקטורת הסביבה המתכווננת הוא גם כתב אישום נגד ההשתבללות של המקצוע האדריכלי והדיבור האדריכלי בטבורו של מעגל קסמים בלתי קסום שמתייחס ל״מערכות הטכניות", כפי שהן נקראות בעגה המקצועית, כעלוקה מקרית שמנסה, בכל פרויקט מחדש, למצוץ את לשד החיים מה״ארכיטקטורה״. בסגנון פולמוסי ועוקצני, סגנון שהוא תו ההיכר (ואולי גם סוד הקסם) של הכתיבה שלו, מעמת ריינר בנהאם את המילים הגבוהות של הארכיטקטורה עם הביצועים הנמוכים של הבניינים, וחושף פערים מטרידים וחזרתיים בין הנראות של הבניין ובין התפקוד של המבנה. בתוך כך הוא גם מנסה להבין את מקורותיהם של הפערים האלה, ולהדגים כיצד בכל זאת הצליחו מי שהם בשר מבשרה של הארכיטקטורה הממסדית לעשות שימוש תבוני ומוצלח באמצעים הטכנולוגיים שנפלו לידיהם.
בעולם שארגונו אנושי יותר, שהארכיטקטים הפועלים בו היו מתקשים פחות להכיר במחויבויות העיקריות שלהם כלפי בני האנוש, לא היה כל צורך לכתוב את ההתנצלות הנוכחית ואף לא את הספר הזה, משום שבעולם כזה, השירותים המבטיחים לבני האדם נוחות ורווחה בבניינים היו כבר
>>>
למה ארכיטקטים הפסיקו לכתוב מניפסטים? "עיקר הביקורת של בנהאם היא על כך שארכיטקטים מתעלמים מהפן הטכנולוגי של הארכיטקטורה. במקום ללמוד כיצד לשלב מיזוג אוויר, חשמל וצנרת במבנים שבהם אנו מבלים את זמננו, מותירים הארכיטקטים את התחום הזה לאחרים."ֿ "רדידותו של השיח האדריכלי בנוגע לנושאים של סביבה מביא ליצירתה של ארכיטקטורה בזבזנית ומשוללת תבונה. ההיסטוריון השנוי במחלוקת ריינר בנהאם הצביע מזמן על הפער ההולך וגדל בין האדריכלות לטכנולוגיה. מדוע לא הקשבנו לו?"
שרון רוטברד אברהם יסקי, אדריכלות קונקרטית ב-1952, אברהם יסקי ושותפו שמעון פובזנר תכננו את הפרויקט הראשון שלהם, כיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין). יסקי היה אז בן 25. מנהטן היא אבן רוזטה של המאה העשרים. >>> שלג קל ירד על בִּילְבָּאוֹ. ישבנו שם מתחת למוזיאון גוגנהיים וחיכינו לפתיחה. כמה מטרים מאיתנו עמד האדריכל הנודע פרנק גֶרִי והתבונן בעיון במבנה המפואר שתכנן ושהקנה לו תהילת עולם. >>> ז'אן נובל אפשר היה להפוך את תל אביב לסימפוניה בלבן שיחה בין ז'אן נובל ושרון רוטברד. >>>
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved