בית

בבל , , 22/8/2019

                           

 

חנה ארנדט 1. ארנדט אל שלום - פריז, 29 במאי 1939

מתוך חנה ארנדט גרשום שלום ארנדט - שלום, חליפת מכתבים

פריז, 29 במאי 1939 
‏!!!68 rue Brancion !!!
‏Vaugirard 38-07

משפחת שלום היקרה'
כמעט בגדר שערורייה שטרם עניתי על שני המכתבים שלכם, ששימחו אותי מאוד.1 בינתיים הגיעו לכאן ראשית כול אמי, שנית הרהיטים שלי ושלישית הספרייה שלי. רביעית, חמישית ושישית: אלוהים הטוב, בדמות ה"Central Bureau" [אנגלית: המשרד המרכזי], בירך אותי במשרה, וכמו כל ברכה אלוהית, שיש לה כידוע שני צדדים, כך גם זו.2 הצד השני הוא שאינני מספיקה כלל לעבוד או לעשות משהו ראוי לשמו. 
בנוגע ל"רחל":3 מובן שמעולם לא ביקשתי לשיר כאן שיר הלל. ניסיתי לתאר פשיטת רגל, אם כי כזו שהיתה הכרחית מבחינה היסטורית ואולי אף מועילה. הייתי שמחה אם למרות כל הביקורת אפשר יהיה להבחין בשני הפרקים האחרונים במעין הצלת כבוד.4 ובעיקר בימינו אלה, כשכל נבער מצוי סבור שהוא רשאי לבוז ליהדות המתבוללת. הספר נכתב לפני היטלר, את הפרקים האחרונים הוספתי כאן, אבל את המכלול לא שיניתי כמעט. 
לו רק ידעתי על החומר המצוי בידי שוקן!5 הכעיס אותי כהוגן שנאלצתי להתבסס רק על המובאות והקטעים הישנים מאוד שהיו ברשותי. אם תיפתח בפני אפשרות לפרסום, אחזיק לך טובה אם תוכל להסדיר לי גישה. מובן שאתה רשאי להשאיר אצלך את כתב היד, ומובן שאשמח מאוד אם תרצה לעניין את שוקן [בפרסומו]. 
מצבו של בנג'י [בנימין] מדאיג אותי מאוד. ניסיתי לקשר בינו ובין אנשים שיוכלו לתת לו משרה כאן, אבל נכשלתי כישלון חרוץ.6 כעת אני משוכנעת יותר מאי–פעם שחשוב להבטיח לו הכנסה למען המשך עבודתו. להרגשתי, יצירתו התפתחה עד לפרטי הפרטים של הסגנון. הכול מפורש יותר והססני פחות. תכופות נראה לי שרק עכשיו הוא מגיע לעסוק בדברים החשובים לו באמת. יהיה מחריד אם משהו יעכב בעדו עכשיו. 
כאן קשה לנו מאוד לתאר לעצמנו מה המצב בארץ. מובן מאליו שגם כאן מצבנו, בפרט ובכלל, הוא על פי רוב איום ונורא. מה שלום העבודה שלך? ומה שלום פניה? אם הנסיבות יצריכו נסיעה שלכם לאירופה, אקדם זאת כמובן בברכה ־ מאחר שלצערי סיכויי לשמש מדריכת קבוצות גרועים למדי.7 
בליכר מוסר לשניכם דרישת שלום לבבית. אנא, אל תכעסו עלי בגלל התשובה שהתאחרה, וכתבו בהקדם! 
שלכם, חנה ארנדט. [בכתב יד]

[הספרייה הלאומית, ארכיון בנימין; מקור; נדפס במכונת כתיבה.]


הערות

1 שני המכתבים לא נמצאו [כל ההערות, אלא אם כן מצוין אחרת, הן של עורכי המהדורה הגרמנית]. 
2 ארנדט נמלטה בשנת 1933 דרך פראג לפריז. אחרי פוגרום נובמבר 1938 שלחה חברה לקניגסברג להביא את אִמה, מרתה ארנדט בֶּרוַלְד (Beerwald), לפריז. עם היינריך בְּליכֶר (Blücher), בעלה השני לעתיד ־ שאיתו גרה זמן רב בבית מלון ("Principeautés Unies") ־ ועם אִמה התגוררה ארנדט בכתובת המתנוססת בראש המכתב (במרחק של עשר דקות מדירתו של ולטר בנימין, ב-10 rue Dombasle). בין שלהי 1938 לראשית 1939 קיבלה משרה ב"משרד המרכזי ליישוב יהודי גרמניה" (Central Bureau for the Settlement of German Jews), מוסד שהשתייך ל"סוכנות היהודית לארץ–ישראל". 
3 ארנדט שלחה לשלום את כתב היד של הביוגרפיה על רחל וַרְנהָאגֶן (Rahel Varnhagen), שגמרה לכתוב בפריז, ושלום העיר את הערותיו באחד משני המכתבים שאבדו. במכתבו מ-20 בפברואר 1939 סיפר בנימין  לשלום על עבודתה זו של ארנדט, ודיווח כי זו הותירה עליו "רושם רב", וכי ארנדט שוחה בה בעוצמה "נגד הזרם של מדעי היהדות המשבחים והאפולוגטיים. מי כמוך יודע שכל מה שאפשר היה לקרוא עד היום על ’היהודים בספרות הגרמנית' נסחף בזרם הזה." (ולטר בנימין/גרשם שלום, חליפת מכתבים, תרגום: הראל קין, תל אביב, רסלינג 2008, עמ' 268). שלום השיב לבנימין ב-30 ביוני 1939: "ספרה של חנה ארנדט על רחל [...] מצא חן בעיני מאוד, אף על פי שקראתיו כמובן בדגש אחר מזה שבו כתבה אותו. זהו ניתוח מצוין של אירועי הימים ההם, והוא מוכיח שקשר המבוסס על הונאה, כמו זה של היהודים הגרמנים עם ה'גרמניוּת’, חייב להיגמר באסון. באומרי הונאה ־ כוונתי להנחה שהכול צריך לבוא תמיד מצד אחד, ולצד השני מותר תמיד רק להתכחש לעצמו (במלוא מובן המילה) ולקבל כל דבר שיושת עליו. חבל שאינני רואה כיצד הספר יתפרסם אי פעם.״ (ולטר בנימין/גרשם שלום, חליפת מכתבים, עמ' 280-81). 
4 כותרות שני הפרקים האחרונים, שנוספו בגלות, הן: "בין מנודה למקובלת (1815-1819)", ו"אין אדם יכול להימלט מיהדותו (1820-1833)", בתוך: Arendt, Rahel Varnhagen, .pp. 186-211 
5 לא ברור על איזה חומר בדיוק ארנדט מדברת כאן. המו"ל והאספן זלמן שוקן החזיק ברשותו אוסף מקיף ביותר של חתימות, כתבי יד ומכתבים, רבים מהם מתקופתה של רחל ורנהאגן (במיוחד אוסף גתה חשוב). אחרי 1933 נשמרו אוספיו בפלסטינה. 
6 ולטר בנימין חיפש בדחיפות אפשרויות השׂתכרות לאחר שמקס הוֹרְקהַיימֶר (Horkheimer) הודיע לו במכתב מארצות הברית, כי המלגה שהעניק לו במשך שנים "המכון למחקר חברתי" (Institut für Sozialforschung ־ IfS) תופסק ככל הנראה עקב קשיים פיננסיים. במכתב אל שלום הוא כותב: "נתקלתי כאן בפריז בהתעניינות ובנכונות לעזור מצדה של חנה ארנדט. אין לדעת אם מאמציה יישאו פרי. לעת עתה אני עדיין מקבל את המלגה שלי ־ אבל אין שום ערובה לכך שזה יימשך" (8 באפריל 1939, בתוך: ולטר בנימין/גרשם שלום, חליפת מכתבים, עמ' 276). למסמכים נוספים בנוגע ליחסים בין ארנדט לבנימין ראו Schöttker/Wizisla (ed.), Arendt und Benjamin; וכן: Hahn/Knott, Von den Dichtern, pp. 131-135.
7 ב-1935, במסגרת פעילותה בארגון למען עלייה יהודית, "חקלאות ומלאכה" (Agriculture et Artisanat), ליוותה ארנדט קבוצה של בני נוער לפלסטינה. שם התוודעה בין היתר, בתיווכו של הַנְס יוֹנַס (Hans Jonas), לפניה וגרהרד שלום. 
5a.jpg

אייכמן בירושלים

בספר "אייכמן בירושלים: דין וחשבון על הבנאליות של הרוע" מכונסות רשימותיה של ארנדט ממשפט אייכמן, שאותו סיקרה כשליחה מטעם ה"ניו יורקר". >>>

 

בית המשפט

"'בית המשפט': מילים אלה הנשאגות מפי שמש בית המשפט במלוא גרונו מקפיצות אותנו על רגלינו בהכריזן על בואם של שלושת השופטים, שנכנסים אל אולם בית המשפט מכניסה צדדית, גלויי ראש, בגלימות שחורות, ותופסים את מקומם בשורת המושבים העליונה של הבמה המוגבהת. >>>

 

מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי אויבי הציבור

"ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה
הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין 'טיים' ... >>>

אורי ניסן גנסין 'במה נזכרתי? ולמה?'

מכתב ליוליה טוקורוב, דצמבר 1907. >>>

לואיז כהן לכבוד ראש הממשלה גב' גולדה מאיר!

"...אנו רוצים לחזור לעיראק. עשרים שנה סבלנו חרפת רעב, הניחו לנו לצאת מישראל. אם תהיי כה אכזרית ולא תשחררי את בני אעזוב את ישראל בלעדיו אבקש מאומות העולם לפעול לטובתו." מתוך גליון מס' 12 של כתב העת "הכיוון מזרח". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית