בית

בבל , , 13/12/2017

                           

 

גליה אורי נעורים בספרטה

מתוך נעורים בספרטה

נעורים הם קו המשווה הסובב את התערוכה. נעורים כזמן של צמיחת הגוף, הנשיות והתפתחות התודעה שחייבת לייצר אמנות כדי לשאת את המציאות. בציורים עולה השאלה מה קורה כשאלה מתרחשים בסביבה צבאית, גברית ולאקונית ובתוך משפחה שמתקשה להתאים את עצמה לסביבה כזו. המהלך הציורי נובע מן הכמיהה לגלות אפשרויות של חיים במקום שבו החיים מתאבנים והמוות מושל. הנעורים בתערוכה חוצי זמנים ומקומות: נעורים במושב עובדים ספרטני, נעורים בסוריה העכשווית, נעורים בספרטה. קו נמתח בין חברות ים-תיכוניות קיצוניות אלה. 
ספרטה, כדימוי של מקום וכמקום ממשי, תמיד נראתה לי המודל לחברה שגדלתי בה. מושב עובדים בעמק, כפר יהושע, אליו היגרו הורי מנהלל באמצע שנות השישים. חברה אידאולוגית, מסוגפת, מסוגרת, שיתופית בדברים מסוימים ותחרותית ודורסנית בדברים אחרים. חברה שדורשת מהגוף ומהנפש שיעבדו כמו חמורים ושלא יגלו סימני חולשה. חברה שממעטת בדיבור. כנערה הרגשתי שייכות עזה לגוף הספרטני, אבל גם הייתי מודעת למחיר הכבד שהגוף הזה תובע. נהלל היתה בשבילי  אתונה − הבירה העירונית וההדוניסטית. חיי המשפחה התנהלו תחת האופק הספרטני הזה. היו בהם גם שמחה, עצב והומור במידות לא מבוטלות. יש להניח שגם בחיים בספרטה. כשם שגם בספרטה צמחה אמנות.
בנעורים הנשקפים מן הציורים ישנה נוכחות חזקה של הטבע. טבע מעובד, מאולף ומגויס, המשמש בעת ובעונה אחת כלי קיבול לעוצמות הנפש שמושלכות עליו. כלים מעשה ידי אדם בעלי צורה גיאומטרית, כמו דלי, בקבוק או סל, פזורים בו ומסייעים לקלוט את העודפים שלא נמצא להם מקום.  הטבע הזה עובר האנשה ויש לצפות ממנו בכל רגע ורגע שיזמן לעיניים מראות נוראיים –  גופים תלויים, דוממים שהם חיים וחיים שהם דוממים.
בתערוכה לא ביקשתי להסביר באופן סיבתי את הקשר בין המעגל המשפחתי, המעגלים החברתיים והפוליטיים ומעגל הטבע. ניסיתי לגעת בחלקיו של היקום הנפשי שמעגלים אלה חגים בו ופוגשים זה את זה. 
עירוב הזמנים והמרחבים מתבטא בעצם מעשה הציור: מיזוג וביטול פרספקטיבות, שימוש בטכניקות מונטאז' ושפה שמשלבת בין אקספרסיביות ציורית לבין מלאכת עיצוב חזותי מודעת. באופן זה העירוב נפתח מול הצופה, אשר נדרש מצדו לבנות אותו מחדש.
לציורים יש תמיד רפרנסים: זיכרונות, חלומות, התבוננות-עצמית, דימויים אקטואליים ואזכורים מתולדות האמנות. אך למרות זאת הם מתפקדים כמראות מסדר ראשון. כחוויות ולא כייצוגים. הריאליזם שלי שואף לגעת באופן שבו המציאות חורגת מעצמה או מחביאה את עצמה. בחוויה הדקה, שלמרות שהיא תלויה לחלוטין בפרטים, היא לא מותנית בשחזור העובדות.

על כמה ציורים:

אגוז ושתי אמהות מתייחס לזיכרון של מראה ממשי. אחר-צהריים אחד, בחצר הבית. הייתי כבת 16. יצאתי לחצר וראיתי את אמי יושבת על כיסא ומבטה קפוא. היא דמתה לפסל. היה אז קיץ או חורף? היא ישבה מצפון למדרכה או מדרום לה? כל האפשרויות סבירות באותה מידה וכולן מתקיימות  בציור עצמו  אשר מבוסס על מקורות שונים  (רישומים, תצלומים, זיכרון וסתם המצאות) והוא מונטאז' צבעוני של מראות, פרספקטיבות, זמנים ותנאי תאורה שונים. הצבעוניות שלו הרבה יותר חיה ועשירה מן הזיכרון ומשהו מרכזי מאד מהמראה "ההוא" מתקיים בו, תוך שהוא מתגלגל, כמובן, במראה חדש.

ארבע אחיות מול השמש ארבעתנו בשבת בבוקר, עם הפיג'מות, מסנוורות מהשמש. יודעות שאנחנו מצחיקות. לפנינו הצלם – זה חייב להיות אבא כי אימא אף-פעם לא החזיקה מצלמה. אבא בקושי ראה אבל היה לו חוש טוב לקומפוזיציה ולאור-צל. בציור זה אני חוזרת לרגע אחד בנעורים שהוא רגע של אחווה. בדיעבד, הוא מתברר כרגע מכריע. אחריו נתפצל כמעט בכל מובן. 

אבי המשפחה הציור צמח בימי השבעה למותו של אבי. הוא מרמז על מצב דו-ערכי: פריקת עול כנגד משיכה בעול, חדוות חופש מול חרדת כובדו של הלא-נודע. הציור משלב בין הנחות צבע חופשיות, צבעוניות קודרת וצורניות מוגדרת. בת דמותו של אבי מרחפת מעל הבית, עוד רגע יפסיק למשוך בחוטים ויחדל גם להיות אחוז על-ידם. הוא נראה לי אז כמעין סוכן נוסע, היום כאן ומחר שם, היפוכו של איש-האדמה.


גליה אורי, אוקטובר 2014

אבי המשפחה

אבי המשפחה / גליה אורי (צילום רפרודוקציה: אברהם חי)

גליה אורי נערה תולה כביסה

ציור מתוך "נעורים בספרטה", תערוכה בגלריה הקיבוץ >>>

גליה אורי אבי המשפחה

"הציור צמח בימי השבעה למותו של אבי. הוא מרמז על מצב דו-ערכי: פריקת עול כנגד משיכה בעול, חדוות חופש מול חרדת כובדו של הלא-נודע. הציור משלב בין הנחות צבע חופשיות, צבעוניות קודרת וצורניות מוגדרת. >>>

גליה אורי נערה וגבר

גליה אורי אגוז ושתי אמהות

גליה אורי ארבע אחיות מול השמש

ארבעתנו בשבת בבוקר, עם הפיג'מות, מסנוורות מהשמש. יודעות שאנחנו מצחיקות. לפנינו הצלם – זה חייב להיות אבא כי אימא אף-פעם לא החזיקה מצלמה. אבא בקושי ראה אבל היה לו חוש טוב לקומפוזיציה ולאור-צל. בציור זה אני חוזרת לרגע אחד בנעורים שהוא רגע של אחווה. >>>

גליה אורי אחרי השבעה

 

מיכל אלמוג שנה מעוברת

בלי נעליים גבוהות אבל עם המון מצב רוח טוב מחליטה ליבי ירדני, רווקה משוחררת בת 33, לצאת למסע ארוך ומפרך שסופו מוחלט מראש: היא לא תחזור הביתה בלי תינוק. >>>

רונלדו קוּרֵיָה דִי בְּרִיטוּ הגליל

שלושה דודנים נוסעים להיפרד מסבם, הגדול, שגוסס בחוות הגליל הנידחת שבלב הערבה בנפת אִינְימָוּנְס, במדינת סִיאָרָה שבצפון מזרח ברזיל. >>>

מיטל כץ Dead Head 1

מתוך תערוכת הסלון של מיטל כץ המוצגת ב"פלורסנט". >>>

אלי פטל חומוס

צבע שמן על צלחת, 2002 >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית