|
|
בבל , , 27/4/2021 |
|
|
|
מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי
אויבי הציבור
|
OLIVIER LABAN-MATTEI/AFP/Getty Images © Flammarion / Grasset et Fasquelle, Paris, 2008 © בבל ומשכל, 2016 דאנאקוד: 462-446 שם מקורי: Ennemis publics מס' עמודים: 288 מחיר קטלוגי: 76 ₪ תרגום מצרפתית: רמה איילון עריכת תרגום: יצהר ורדי סדר: סטודיו דרום , דוד בן הרא"ש עיצוב עטיפה: Unknown contrib "1292748164"
|
"ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין 'טיים' ... תנאי הדיון מוכנים." כך נפתחת חליפת המכתבים בין מישל וולבק והפילוסוף ברנאר אנרי לוי, שהתנהלה ב 2008- וכוללת 28 מכתבים. המכתבים עוסקים בנושאים שונים ומגוונים: הקריירה הספרותית לעומת הקריירה של אינטלקטואל מעורב, עלייתן של הדתות במערב, מקורות ההשראה הספרותיים של השניים, פוליטיקה, יחס התקשורת אליהם, ועוד. מתוך המכתבים מצטיירות דמותיהם של שני האנשים השנואים ביותר בצרפת, ואיתן חיי התרבות והרוח של צרפת במאה ה-21.
מישל וולבק מכתב מ-26 בינואר 2008 שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>> ברנאר-אנרי לוי מכתב מ- 27 בינואר 2008. שבו מתייחס ברנאר–אנרי לוי ללינץ' שבוצע בסארטר, פאונד, סלין ובודלר. >>>
"קובץ המכתבים בין מישל וולבק לברנאר־אנרי לוי, מספק את הרצון האנושי להפגיש בין שני מערכי מחשבה." "לזכותה של צרפת ייאמר שהיא אולי ל המדינה המערבית האחרונה המתייחסת ברצינות רבה לסופריה. החיסרון היחיד בכך הוא שגם הסופרים הצרפתים נוטים להתייחס לעצמם ברצינות רבה - רבה מדי, למעשה. אמנם מוטב אולי למדינה שגיבוריה יהיו סופרים המתעסקים בעצמם עד זרא, ולא כוכבי רוק העושים זאת בווליום רועש בהרבה, אבל זו כבר שאלה של טעם. מה שברור הוא שמפעם לפעם, מתוך ביצת האגומאניה שבה מתבוסס עולם הספרות הצרפתי, צומח דבר־מה שבכוחו לרתק גם קוראים שאינם חשודים בפרנקופיליה יתרה." "השניים מעליבים זה את זה (וולבק מכנה את לוי מיד במכתב הראשון "פילוסוף דל מחשבה אבל עתיר קשרים"), מחליפים דעות על ספרות וסופרים, מנסים לרדת לשורשי השנאה שהם מעוררים בסביבתם, מתוודים על יחסיהם עם אבותיהם הביולוגיים ומספרים על ילדותם." וולבק על היהדות כנוגדת ניו-אייג' "וולבק, אנטי-מודרניסט שכמוהו, מזהה בחושיו החדים שחלקים מהמסורת היהודית הם שותפים פנים-מערביים לתפיסותיו." מישל וולבק וברנאר־אנרי לוי מחליפים מהלומות בספר חדש "בספר, הכולל חליפת מכתבים בין השניים, וולבק מכנה את לוי 'פילוסוף עקר־מחשבה אבל עתיר קשרים'. לוי משיב לו: 'למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם'." על "אויבי הציבור", מאת מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "בלעתי את הספר הזה, טרפתי אותו, למעט הדפים האחרונים, הוא מסעיר ולכל הפחות מעניין. "
בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>> מישל וולבק החלקיקים האלמנטריים מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>> לואיז כהן לכבוד ראש הממשלה גב' גולדה מאיר! "...אנו רוצים לחזור לעיראק. עשרים שנה סבלנו חרפת רעב, הניחו לנו לצאת מישראל. אם תהיי כה אכזרית ולא תשחררי את בני אעזוב את ישראל בלעדיו אבקש מאומות העולם לפעול לטובתו." מתוך גליון מס' 12 של כתב העת "הכיוון מזרח". >>> ז'אן נובל אפשר היה להפוך את תל אביב לסימפוניה בלבן שיחה בין ז'אן נובל ושרון רוטברד. >>>
|
||
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved