בית

בבל , , 13/12/2017

                           

 

מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי אויבי הציבור
houellebecq-BHL.jpg

OLIVIER LABAN-MATTEI/AFP/Getty Images

 

© Flammarion / Grasset et Fasquelle, Paris, 2008
© בבל ומשכל, 2016
דאנאקוד: 462-446
שם מקורי: Ennemis publics
מס' עמודים: 288
מחיר קטלוגי: 76
תרגום מצרפתית: רמה איילון
עריכת תרגום: יצהר ורדי
סדר: סטודיו דרום , דוד בן הרא"ש
עיצוב עטיפה: Unknown contrib "1292748164"

 

"ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי ... יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה
הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין 'טיים' ... תנאי הדיון מוכנים."

כך נפתחת חליפת המכתבים בין מישל וולבק והפילוסוף ברנאר אנרי לוי, שהתנהלה ב 2008- וכוללת 28 מכתבים. המכתבים עוסקים בנושאים שונים ומגוונים: הקריירה הספרותית לעומת הקריירה של אינטלקטואל מעורב, עלייתן של הדתות במערב, מקורות ההשראה הספרותיים של השניים, פוליטיקה, יחס התקשורת אליהם, ועוד. מתוך המכתבים מצטיירות דמותיהם של שני האנשים השנואים ביותר בצרפת, ואיתן חיי התרבות והרוח של צרפת במאה ה-21.

 

מישל וולבק מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

ברנאר-אנרי לוי מכתב מ- 27 בינואר 2008.

שבו מתייחס ברנאר–אנרי לוי ללינץ' שבוצע בסארטר, פאונד, סלין ובודלר. >>>

 

קודחים מנהרה בעלטה

"קובץ המכתבים בין מישל וולבק לברנאר־אנרי לוי, מספק את הרצון האנושי להפגיש בין שני מערכי מחשבה."
אריאל אוקסהואן על "אויבי הציבור", ישראל היום >>>

הכופר והפילוסוף

"לזכותה של צרפת ייאמר שהיא אולי ל המדינה המערבית האחרונה המתייחסת ברצינות רבה לסופריה. החיסרון היחיד בכך הוא שגם הסופרים הצרפתים נוטים להתייחס לעצמם ברצינות רבה - רבה מדי, למעשה. אמנם מוטב אולי למדינה שגיבוריה יהיו סופרים המתעסקים בעצמם עד זרא, ולא כוכבי רוק העושים זאת בווליום רועש בהרבה, אבל זו כבר שאלה של טעם. מה שברור הוא שמפעם לפעם, מתוך ביצת האגומאניה שבה מתבוסס עולם הספרות הצרפתי, צומח דבר־מה שבכוחו לרתק גם קוראים שאינם חשודים בפרנקופיליה יתרה."
בנג'מין קרשטיין על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", תכלת >>>

אפשרות של עימות

"השניים מעליבים זה את זה (וולבק מכנה את לוי מיד במכתב הראשון "פילוסוף דל מחשבה אבל עתיר קשרים"), מחליפים דעות על ספרות וסופרים, מנסים לרדת לשורשי השנאה שהם מעוררים בסביבתם, מתוודים על יחסיהם עם אבותיהם הביולוגיים ומספרים על ילדותם."
עלית קרפ על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", הארץ ספרים >>>

וולבק על היהדות כנוגדת ניו-אייג'

"וולבק, אנטי-מודרניסט שכמוהו, מזהה בחושיו החדים שחלקים מהמסורת היהודית הם שותפים פנים-מערביים לתפיסותיו."
תומר פרסיקו על "אויבי הציבור", מינים >>>

מישל וולבק וברנאר־אנרי לוי מחליפים מהלומות בספר חדש

"בספר, הכולל חליפת מכתבים בין השניים, וולבק מכנה את לוי 'פילוסוף עקר־מחשבה אבל עתיר קשרים'. לוי משיב לו: 'למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם'."
אבנר שפירא על "אויבי הציבור", הארץ גלריה >>>

על "אויבי הציבור", מאת מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי

"בלעתי את הספר הזה, טרפתי אותו, למעט הדפים האחרונים, הוא מסעיר ולכל הפחות מעניין. "
אריק גלסנר על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור" >>>

 

מישל פוקו סדר השיח

"אני מניח שבכל חברה וחברה ייצור השיח עובר פיקוח, ובעת ובעונה אחת גם נברר, מאורגן ומופץ – וזאת באמצעות מספר מסוים של הליכים שתפקידם למשול בכוחותיו ובסכנותיו, לשלוט במאורע האקראי של השיח ולחמוק מחומריותו הכבדה והאימתנית". >>>

שימו לילה אומרת

מיהו שימו? אלמוני רב- כישרון או סופר נודע המסתיר את זהותו? הרומן הזה, התמים והמתוחכם גם יחד, ראה אור בצרפת ובמשך זמן רב לא באה החידה על פתרונה. הוא מתואר בביקורת הצרפתית כ"פרח שצמח על הבטון של פרברי העוני". >>>

לואיז כהן לכבוד ראש הממשלה גב' גולדה מאיר!

"...אנו רוצים לחזור לעיראק. עשרים שנה סבלנו חרפת רעב, הניחו לנו לצאת מישראל. אם תהיי כה אכזרית ולא תשחררי את בני אעזוב את ישראל בלעדיו אבקש מאומות העולם לפעול לטובתו." מתוך גליון מס' 12 של כתב העת "הכיוון מזרח". >>>

ז'אן נובל אפשר היה להפוך את תל אביב לסימפוניה בלבן

שיחה בין ז'אן נובל ושרון רוטברד. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית