OLIVIER LABAN-MATTEI/AFP/Getty Images

מישל וולבק מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

ברנאר-אנרי לוי מכתב מ- 27 בינואר 2008.

שבו מתייחס ברנאר–אנרי לוי ללינץ' שבוצע בסארטר, פאונד, סלין ובודלר. >>>

קודחים מנהרה בעלטה

"קובץ המכתבים בין מישל וולבק לברנאר־אנרי לוי, מספק את הרצון האנושי להפגיש בין שני מערכי מחשבה."
אריאל אוקסהואן על "אויבי הציבור", ישראל היום >>>

הכופר והפילוסוף

"לזכותה של צרפת ייאמר שהיא אולי ל המדינה המערבית האחרונה המתייחסת ברצינות רבה לסופריה. החיסרון היחיד בכך הוא שגם הסופרים הצרפתים נוטים להתייחס לעצמם ברצינות רבה - רבה מדי, למעשה. אמנם מוטב אולי למדינה שגיבוריה יהיו סופרים המתעסקים בעצמם עד זרא, ולא כוכבי רוק העושים זאת בווליום רועש בהרבה, אבל זו כבר שאלה של טעם. מה שברור הוא שמפעם לפעם, מתוך ביצת האגומאניה שבה מתבוסס עולם הספרות הצרפתי, צומח דבר־מה שבכוחו לרתק גם קוראים שאינם חשודים בפרנקופיליה יתרה."
בנג'מין קרשטיין על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", תכלת >>>

אפשרות של עימות

"השניים מעליבים זה את זה (וולבק מכנה את לוי מיד במכתב הראשון "פילוסוף דל מחשבה אבל עתיר קשרים"), מחליפים דעות על ספרות וסופרים, מנסים לרדת לשורשי השנאה שהם מעוררים בסביבתם, מתוודים על יחסיהם עם אבותיהם הביולוגיים ומספרים על ילדותם."
עלית קרפ על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור", הארץ ספרים >>>

וולבק על היהדות כנוגדת ניו-אייג'

"וולבק, אנטי-מודרניסט שכמוהו, מזהה בחושיו החדים שחלקים מהמסורת היהודית הם שותפים פנים-מערביים לתפיסותיו."
תומר פרסיקו על "אויבי הציבור", מינים >>>

מישל וולבק וברנאר־אנרי לוי מחליפים מהלומות בספר חדש

"בספר, הכולל חליפת מכתבים בין השניים, וולבק מכנה את לוי 'פילוסוף עקר־מחשבה אבל עתיר קשרים'. לוי משיב לו: 'למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם'."
אבנר שפירא על "אויבי הציבור", הארץ גלריה >>>

על "אויבי הציבור", מאת מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי

"בלעתי את הספר הזה, טרפתי אותו, למעט הדפים האחרונים, הוא מסעיר ולכל הפחות מעניין. "
אריק גלסנר על ספרם של מישל וולבק וברנאר-אנרי לוי "אויבי הציבור" >>>

שימו לילה אומרת

מיהו שימו? אלמוני רב- כישרון או סופר נודע המסתיר את זהותו? הרומן הזה, התמים והמתוחכם גם יחד, ראה אור בצרפת ובמשך זמן רב לא באה החידה על פתרונה. הוא מתואר בביקורת הצרפתית כ"פרח שצמח על הבטון של פרברי העוני". >>>

ז'ורז' פרק איש ישן

אחרי "הדברים" וזוג גיבורים שהוא אולי לא יותר מהשתקפות בחלון הראווה, ואחרי "איזה טוסטוס קטן עם כידון מצופה כרום בקצה החצר?" וגיבור אלמוני שאפילו המחבר אינו זוכר את שמו, ב"איש ישן", הרומן השלישי שלו, מתמודד ז'ורז' פרק לראשונה עם דמות אמיתית, שאין לה שם אבל >>>

מישל פוקו "אך מה מסוכן כל-כך בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבוריהם הולכים ומתרבים עד בלי גבול? היכן אפוא טמונה הסכנה?"

"לשיח שאשא היום, ולאלה שאצטרך לשאת כאן אולי במשך שנים, הייתי רוצה, לו היה הדבר אפשרי, להסתנן בחשאי. יותר משהייתי רוצה לשאת דברים, הייתי רוצה להיעטף על ידי הדברים ולהינשא באמצעותם הרחק מעבר לכל התחלה אפשרית. >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על האיש שצייר אקוורלים והורה לעשות מהם פאזלים

"נדמה לעצמנו אדם שהדבר היחיד המשתווה להונו הוא אדישותו כלפי מה שההון הזה מאפשר בדרך כלל לעשות, ושמשאלתו, רבת-הרַהב עוד הרבה יותר, תהיה לתפוס, לתאר, למצות – לא את כוליות העולם – פרויקט שעצם ביטויו במילים די בו להחריבו – אלא קטע מוגדר שלו: לנוכח האין-פשר >>>

גירסה להדפסה