 |
|
בבל , , 14/7/2021 |
|
| ||
|
|
|
|
מישל וולבק
מכתב מ-26 בינואר 2008
מתוך מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי אויבי הציבור בריסל, 26 בינואר 2008. ברנאר-אנרי לוי היקר, אין לנו שום דבר במשותף, כמו שאומרים, למעט נקודה אחת, מהותית: שנינו אנשים מאוסים למדי. כפוזאיסט מקצועי ומומחה בלהטוטי תקשורת – אתה מבזה אפילו את החולצות הלבנות שאתה לובש. מתחכך בשררה, טובל מילדות בעושר מגונה – אתה התגלמותו של מה שמגזינים ירודים דוגמת "מריאן" ממשיכים לכנות השמאל-קוויאר, ושהפובליציסטים הגרמנים מכנים ביתר עידון סיעת טוסקנה (Toskana-Fraktion). פילוסוף עקר-מחשבה אבל עתיר קשרים – אתה גם יוצרו של הסרט הנלעג ביותר בתולדות הקולנוע. כניהיליסט, ריאקציונר, ציניקן, גזען ושונא נשים נקלה; יהיה זה מעל לכבודי להיות חלק מהמשפחה הדוחה של האנרכיסטים של הימין; ביסודי אני רק כפרי נבער. כסופר שטוח וחסר סגנון קניתי לי מוניטין ספרותיים בעקבות טעות-שיפוט תמוהה שעשו לפני כמה שנים מבקרים פזורי דעת. למרבה המזל, הפרובוקציות המאומצות שלי כבר לא מרגשות אף אחד. יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות, כפי שציין לאחרונה, בחוּמרה שצִדקתה עמה, המגזין "טיים". לא נקפנו אצבע לחידוש סצנת האלקטרו בצרפת. אנחנו אפילו לא מופיעים ברשימת הקרדיטים של "רטטוי". תנאי הדיון מוכנים.
|
|
ברנאר-אנרי לוי מכתב מ- 27 בינואר 2008. שבו מתייחס ברנאר–אנרי לוי ללינץ' שבוצע בסארטר, פאונד, סלין ובודלר. >>>
״חוש המאבק״ (Le sens du combat), קובץ השירה השלישי של מישל וולבק ראה אור לראשונה ב-1996. >>> פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>> העולם הוא בגודל בינוני. בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>> מי מביניכם ראוי לחיי נצח? על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>> איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>> מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>
אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ
>>>
במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>> גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>> "כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>> אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>> מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>> כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>> זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>> הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>> כמו וויקאנד ברכב, כמו סרטן ברחם, המקרים המשתרשרים לפי תכנית מסתדרים. ובכל זאת, המגבות הרטובות, לאורך הבריכות הנבובות, משמידות את הכניעה והמוח נכנס לתנועה.
>>>
"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>> "מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת." מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>
|
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
