בית

בבל , , 31/3/2017

                           

 

ברנאר-אנרי לוי מכתב מ- 27 בינואר 2008.

מתוך מישל וולבק, ברנאר-אנרי לוי אויבי הציבור

פריז, 27 בינואר 2008.

דיון?
שלושה נתיבים אפשריים, מישל וולבק ידידי.
נתיב ראשון. כל הכבוד. אמרת הכול. הבינוניות שלך, האפסות שלי והריק שמהדהד בראשינו במקום מחשבה. חיבתנו למשחק, שלא לומר להתחזוּת. כבר שלושים שנה אני שואל את עצמי איך אדם כמוני הצליח, ועודנו מצליח, לתעתע כך באנשים. כבר שלושים שנה, תשוש מרוב המתנה לקורא הנכון שיידע לחשוף את התרמית שלי, אני מכביר ביקורת עצמית פחדנית, נטולת כישרון, תפלה. והנה אנחנו כאן. בזכותך, בעזרתך, אולי אצליח לעשות זאת. היוהרה שלך ושלי. הפריצוּת שלי ושלך. כפי שאמר פעם טיפוס שפל לא פחות ־ אם כי מליגה אחרת, חייבים להודות ־ אתה תגלה לי את הקלפים שלך, ואני אגלה לך את אלה שלי. איזו הקלה!
נתיב שני. אתה, ניחא, אבל מדוע אני? למה לי, עם כל הכבוד, לקחת חלק בתרגיל כזה של השמצה עצמית? למה לי לאמץ את הנטייה שלך להרס עצמי מתלקח, משתלח, מיוסר? אני לא אוהב ניהיליזם. אני מתעב את המרירות והמלנכוליה שנלוות לו. ואני מאמין שכל ערכהּ של הספרות טמון בהתנגדותה לדיכאוניוּת הזאת, שכיום, יותר מתמיד, היא סיסמת התקופה. הייתי יוצא מגדרי כדי להסביר שיש גם יצורים מאושרים, יצירות מוצלחות, חיים הרמוניים יותר מכפי שסבורים משביתי השמחות ששונאים אותנו. הייתי מגלם את תפקיד הנבל האמיתי, את התפקיד של פילינט מול אלצסט, ופוצח בדברי תהילה נרגשים על ספריך, ובעת הצורך על ספרי. זאת דרך נוספת לפתוח את הדיון.
ולבסוף, הנתיב השלישי. בתשובה לשאלה ששאלת באותו ערב, במסעדה, כשצץ במוחנו הרעיון לקיים את הדיאלוג הזה. על מה כל השנאה הזאת? מנין היא באה? ומנין לה, כשמדובר בסופרים, נימה וארסיוּת קיצוניוֹת כל כך? מן העוינות כלפיך, בלי ספק. כלפי. אבל יש גם מקרים אחרים, חמורים יותר. המקרה של סארטר, שהוקא מקרב בני זמנו... המקרה של קוקטו, שמעולם לא הצליח לראות סרט עד סופו מפני שתמיד חיכה לו מישהו ביציאה כדי להחטיף לו מכות... פאונד בתוך הכלוב שלו... קאמי בתוך הקופסה שלו... בודלר, שתיאר במכתב נורא את "הגזע האנושי" שחורש מזימות נגדו... והרשימה עוד ארוכה. הרי נצטרך לבחון את ההיסטוריה של הספרות לכל דורותיה. ואולי ־ זאת תהיה התיאוריה שלי ־ נצטרך לנסות לבדוק את כמיהתם של הסופרים עצמם. איזו כמיהה? הכמיהה להיות שנוא, כמובן. הנהִייה אחר הגינוי. שכרון החושים, התענוג שבחרפה.
הבחירה שלך.
houellebecq-BHL.jpg

מישל וולבק מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

 

מי הרג את דניאל פרל?

דניאל פרל, כתב הוול סטריט ג'ורנל, נרצח באכזריות ב- 31 בינואר 2002 לאחר שנחטף שמונה ימים קודם לכן על ידי קבוצת "מטורפי אל" בקראצ'י. ברנאר-אנרי לוי, האינטלקטואל הצרפתי-יהודי הנודע חקר את הפרשה תוך שהוא צועד בעקססבותיהם של פרל ושל רוצחו, עומר שייח'. >>>

 

מי הרג את דניאל פרל? - פתח דבר

מי הן אותן רוחות רעות חדשות שחושבות שהכול מותר, לא עוד בגלל שאלוהים אינו קיים, אלא דווקא בגלל שהוא קיים ושהקיום הזה מעביר אותם על דעתם? >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית