בית

בבל , , 17/8/2017

                           

 

אילנה ברנשטיין נקודת האפס

מתוך ימי ראשית

עכשיו אני ילדה. ילדה שאוהבת ילד. אלה הם ימי ראשית האהבה. אני אוהבת רק ילד אחד, ואני רבים. רבות יש לומר. כפולת פנים כמו פרוטו–חיה. ואלה רק הימים הראשונים. מתוך הלילה אני אוהבת אותו, אהבתי רגישה לאור, אין לה ימים, רק ימים ראשונים. לפעמים כשילדה רואה בילד ־ כל העולם נגלה לעיניה. מחדש. יש לה כל הזמן שצריך לאהבה, כי היא קטנה עדיין. לא יודעת דבר על הדרך המתאכזרת.
הילד, הוא אינו יודע על דְבר אהבתה. כי הוא רק ילד, והיא ילדה. וזה כל ההבדל. יום אחד היא תגלה לו, אבל בינתיים היא שומרת לעצמה.
ככה בינתיים. גם הלשון לא מַספקת. בקושי מצליחה לחרוץ. כי אהבה, כך אומרים לה, היא נס גדול. יש צורך במילים הרבה. אבל גם במילים מעט. אפשר להתבלבל. והיא רק ילדה.
אולי כשתגדל, תגדל גם הלשון, השפתיים תיפתחנה לשיר. כי גם שירים אוהבת האהבה. ובמיוחד. כשתהיה לנערה תספר לו. בוודאי ובוודאי. אהבה היא לא משהו ששומרים בחֶשכת עד. נהפוך הוא, כמו שאומרים המבוגרים. אבל עוד לא. בינתיים סוד כמוס. וגם אסור שאחרים ידעו. שלא יצחקו עליה. או עליו. בעיקר עליו. כי הוא ילד והיא ילדה, וזה כל ההבדל.
הילדים רעים, אורבים לה בפינה. או מעבר לגדר. ברחבה שלפני בית הכנסת הגדול. שמה הם עורבים צורחים בערבוביה שכזאת. גדודים של ילדים רעים. היא ילדה, ולבד, עם סוד נורא שאפשר לגנוב. וחושך סגור כמו ספר.

לפעמים אני קטנים, לפעמים גדולה לגמרי. גם לחברה לעולמי–עד לא מגלה. ולא. כי מתוקה אהבת הסוד. מרנינה. ויפָה לאהבה. ימים עוברים כמו שעוברים. בדרך כלל מגיע לילה. מוקדם מן הרגיל. וגם היא. ביומן אכתוב את דברי האהבה. במכתב. ביומן המכתבים. לא משנה. עכשיו אני ילדה. ילדה שאוהבת ילד. אלה ימי ראשית האהבה.
התינוק–אומר: איך את חושבת ששון קונרי השיג את אורסולה אנדרס? עם הרולקס השחור, לא עם הלבן.
ilans.jpg

עכשיו זה כתוב

"נשכבתי ליד הגופה, שעד לפני רגע היתה בעלי, ולא ידעתי מה להרגיש. הייתי די רגועה, אפילו עייפה קצת. רציתי לעשן סיגריה. בעלי לא הרשה לי לעשן. הרגשתי את הכוח שלי בכפות הידיים. הוורידים היו מלאים דם. התחשק לי לדבר עם מישהו. רציתי לספר מה עשיתי. >>>

מושבת האהבה

שני סיפורי אהבה עזי מבע, בהירים ומבהירים: "פנטזמה" ו"מושבת האהבה".
גיבורת הסיפור "פנטזמה" היא אישה צעירה, לא הרבה יותר מילדה, שידעה הפקרה, שימוש, הונאה רגשית ומגע פיזי ממכר לאהבת שווא. >>>

 

עכשיו זה כתוב: ההתחלה

נשכבתי ליד הגופה, שעד לפני רגע היתה בעלי, ולא ידעתי מה להרגיש. הייתי די רגועה, אפילו עייפה קצת. רציתי לעשן סיגריה >>>

מושבת האהבה: תמונה ראשונה

אני מהללת את עצמי, שרה וולט ויטמן לחיי הגברים. אני כותבת את עצמי מבעדךָ וחושבת על נשים שלא אהבתי די. מקדמת את פניךָ כמו סדק אור על כרית נוצות. גָּוֶן שאין לו בעלים. אני ניחוח הבוקר, חלב וחמאה. >>>

פנטזמה: מחזור ראשון

נדרשתי למשמעת מלים, לקוצב שפתיים. רוחות הזמן לא נשאו לי חסד. נכשלתי בלשוני, טבעתי במים מוכים, אלוהים לא מרחם על ילדות. זה היה שיעורי הראשון, למדתי את יסוד המים. חיפשתי משפט להתחיל בו את היום, אבל המשפטים הטובים היו תפוסים. >>>

פנטזמה

"על קרן מסוננת נתבהרו ובאו פנים רבות, מסודרות בתור, לבנות את גופי ליפעה מאין כמוה. היה לי צורך בכל היופי הזה, נהייתי משוגעת ליופי. כל הלילה הייתי משוגעת, ובכול לילה."
מתוך רומן בכתובים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית