בית

בבל , , 29/5/2017

                           

 

אמילי סנט ג׳ון מנדל תחנה אחת-עשרה
11_front ssmall.jpg

Michael Turek / Gallery Stock

 

© © by Emily St. John Mandel
© בבל ומשכל, 2017
דאנאקוד: 462-481
שם מקורי: Station Eleven
מס' עמודים: 358
מחיר קטלוגי: 98
עריכת תרגום: אסף שור
תרגום מאנגלית: שרון פרמניגר
סדר ועטיפה: סטודיו דרום, מדלן כהן

 

קירסטן ריינולד לא תשכח לעולם את הלילה הגורלי שבו הגיעה ילדותה לקצה. זה קרה באמצע הצגת ״המלך ליר״ על בימת תיאטרון אלגין שבטורונטו, שבה שיחקה בתפקיד הילדה קורדליה, כשלנגד עיניה מת לפתע מהתקף לב הכוכב ההוליוודי הנערץ ארתור ליאנדר.
אחר כך התברר שמוקדם יותר באותו יום החל להתפשט במהירות מבהילה נגיף שפעת גיאורגיה הקטלני. בימים ובשבועות הבאים הכחידה המגיפה את כל האנושות כמעט, זה היה סוף העולם המוכר והתגשמות כל החרדות הקולקטיביות של המין האנושי: לא עוד חשמל, טלפונים, טלוויזיה, אינטרנט. לא עוד טיסות, רכבות, מכוניות. לא עוד גבולות, מדינות, חוקים, משטרות.     
עשרים שנה אחר כך, הסימפוניה הנודדת של קירסטן, חבורת מוזיקאים ואנשי תיאטרון שניצלו מהמגיפה, נודדת בין ריכוזי השורדים המאכלסים בדלילות את נופי ההפקר של ארץ האגמים המשתרעת בין טורונטו ושיקגו, ונאבקת לשרוד ולהביא יופי ועידון לחיי השורדים בנגינת יצירותיו של בטהובן ובהעלאת מחזותיו של שייקספיר. 
אך לעולם אין לנדוד בלי יעד, והיעד הנוכחי של החבורה הוא מוזיאון הציוויליזציה, שלפי השמועות הוקם באחד מנמלי התעופה הנטושים, בטרקלין הנוסעים המתמידים של דלתא איירליינס.
שמה של הסימפוניה הנודדת מתנוסס על כל אחד משלושת הקרוואנים, משני צדיו, אבל על הקרוואן שבראש חקוקה שורה נוספת, הלקוחה מסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים", שאותה קיעקעה קירסטין על זרועה בגיל חמש-עשרה: כי הישרדות לא תספיק. 


״תחנה אחת-עשרה״ הוא ספרה הרביעי של הסופרת הקנדית אמילי סנט ג׳ון מנדל שראה אור ב-2014. באופן נדיר, זכה הספר לשבחים גורפים הן מצד קהל קוראי ספרות הז׳אנר והן מצד קוראי הספרות היפה. הספר זכה בפרס ארת׳ור ס׳ קלארק, בפרס טורונטו ובפרס "מורנינג ניוז", היה בין המועמדים הסופיים לפרס הספר הלאומי ולפרס פן/פוקנר, כיכב ברשימות רבי המכר של ניו יורק טיימס, ונכלל ברשימות הספרים הטובים של השנה של טיים מגזין, וושינגטון פוסט, קירקוס, שיקגו טריביון, האפינגטון פוסט, סן פרנסיסקו כרוניקל, גרדיאן, ועיתונים וכתבי עת רבים אחרים.

 

התיאטרון

המלך עמד בשלולית אור כחולה, מתנדנד על רגליו. המערכה הרביעית של "המלך ליר", ליל חורף בתיאטרון אלג'ין בטורונטו. בתחילת ההצגה, בזמן שהקהל נכנס, ישבו שלוש ילדות על הבמה – בנות ליר בילדותן – ושיחקו במשחק מחיאות כפיים. >>>

 

ספר מעולה -דירוג של חמישה כוכבים

״הרומן שונה בכל קנה מידה. הסופרת השכילה לאפשר לנו אבחנת MRI על זמן וזכרונות... הספר אחז בי בכבלי קסם ולא הירפה גם כשסיימתי אותו. הוא מצליח לגרום לקורא לראות את היופי שיש ביצירה האנושית, את התקווה שבעצם היצירה הזו. את הקשרים המפותלים שיש בין בני האדם...יצאתי מהספר הזה שונה משהייתי כשנכנסתי אליו.״
יעל הר על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

"תחנה אחת־עשרה": הישרדות לא תספיק

"בספר הזה, שמצטרף בהצלחה לספרי החורבן, שורדת חבורה של לקטים־אמנים־מוזיקאים מגיפה קטלנית ומאמינה שהתקווה טמונה בשימור התרבות וביצירות של שקספיר."
אריאנה מלמד עלספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, הארץ ספרים >>>

״תחנה אחת-עשרה״ הוא רומן מופתי שכתוב בקלילות ובו בזמן בתחכום מרבי

״זהו רומן מדע־בדיוני העומד בשורה אחת עם יצירות של אייזק אסימוב ורוברט היינלין, אך בשונה מהן, מעבר למעטפת הדיסטופית יש כאן בעיקר סיפור על זיכרון, נוסטלגיה ותשוקה, ועל מלחמתו של האינדיבידואל בים האפלה הרוחנית.״
אלעד זרט על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, ידיעות אחרונות >>>

ספר מעולה - חמישה כוכבים

"הספר הזה גרם לי לשאת קינה על חיים שעדיין יש לנו ועל הפריבילגיות הקטנות (כלומר, ענקיות) שהן עדיין מנת חלקנו, כי הכול כל כך נזיל ושברירי ולא לעולם חוסן. הספר הזה גרם לי להעריך את כל מנעמי החיים שאנו נוטים לקבל כמובן מאליו, ויותר מכך, הוא גרם לי להעריך את אספקת הצרכים הקיומיים הבסיסיים ביותר, שגם את קיומה אין לקבל כמובן מאליו. תסלחו לי על הדוגמה המביכה משהו, אבל הדמויות בספר חיות בעולם בו אין נייר טואלט. כלום יש דבר בסיסי ומובן מאליו מזה? חשבתם פעם איזה סיוט זה לחיות בלי קיומו של נייר טואלט וללא שום אלטרנטיבה אחרת?
הספר הוא בבחינת נחמה ותקווה להישרדות של הגוף, ולא פחות מכך, למציאת מזור לנפש, בתנאים בלתי אנושיים בעליל, והוא כל כך אנושי ומרגש."
מסמר עקרב על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

הבוקר התעוררתי קצת עצובה, בעיקר כי נזכרתי שאתמול בלילה סיימתי את "תחנה אחד-עשרה" ואין עוד ממעללי העולם החדש עליו קראתי בשבוע האחרון.

״התעוררתי הבוקר עצובה בעיקר כי רציתי עוד אלפי עמודים של מידע על העולם החדש-ישן הזה, רציתי לדעת מה קרה גם מאה שנה אחרי הכל, ולא רק כמה עשורים בודדים. חייתי את העולם שבתוך "תחנה אחד-עשרה" במשך שבוע ושום דבר שנכתב בו לא נראה לי מופרך או בלתי סביר שיקרה, וזה מה שהכי הפחיד אותי בו.
אני לא יודעת אם לקרוא לספר מדע בדיוני, נבואה שחורה או פשוט ספרות טובה מאוד אבל אני ממליצה עליו בחום לאוהבי כל הז'אנרים, יש בו משהו מאוד מחכים על האנושות, משהו ששם לקורא מראה אמיתית (לא שקרנית כמו בחנויות בגדים) מול הפרצוף ודורש שיבהה במה שמשתקף.
ספר מעולה - חמישה כוכבים.״
רעות זארו על ספרה של אמילי סנט ג׳ון ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

בסוף כולנו רחוקים רק שש ארוחות חמות מלאכול אחד את השני

"יכול להיות שאנחנו נמשכים כל כך לסיפורי אפוקליפסה כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שהציוויליזציה שלנו די שברירית?"
אורן נהרי על ״תחנה אחת-עשרה״ ועל אפוקליפסות אחרות, וואלה! >>>

כי הישרדות לא תספיק

״ספרים כאלה נוטים לשנות את מבטנו על העולם בזמן הקריאה. כמו בחלום. אתה קם, ודבר מה ממנו דבק בך, ואתה רואה אחרת דברים. או כמו לפעמים ביציאה מסרט, כשאתה עדיין עונד את גוף הגיבור גם כשדלת האולם עוברת דרך ביתן פחי האשפה.״
יגאל סרנה על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״ ידיעות אחרונות >>>

הספר הזה שבה את לבי, נהניתי מכל רגע

"מיהו ג'יוואן, מה הקשר שלו לארתור והאם הוא שרד? מיהו ארתור האדם ומיהן ארבע נשותיו ואיך הן קשורות לסיפור? איך הגיע עיתון הקומיקס של תחנה אחת עשרה לידי קריסטין? מי כתב אותו ואיך הוא קשור לסיפור? האם יצליחו קריסטין וחבריה להגיע למוזיאון הציוויליזציה?
תקראו ותגלו, מקסים מקסים מקסים!"
כרמית בר-גיל על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, כרמיתושיק >>>

תנועת ראש (המלצה על ספר)

״הרומן הנהדר "תחנה אחת-עשרה" מצליח במקום שבו כתיבת ההיסטוריה מתקשה. זה רומן, והוא אינו מתיימר "לכסות" משהו מעבר לעלילתו ודמויותיו. גם הוא מתאר מגפה ויראלית של שפעת קטלנית, שבזמן קצר מכחידה כמעט את כל המין האנושי (מעריכים כי שרדו חצי אחוז ממנו). אבל המחברת (ילידת 1979) מצליחה לחדור, כביכול, את המשפט ההיסטוריוני האנונימי הנ"ל ולתאר רשת של גורלות אנוש ייחודיים בתוך ההתרחשות הזאת. כוחו העיקרי של הספר, בעיני, הוא לא בתיאורי העולם החדש-ההרוס, ולא במורכבות של היחסים בין הדמויות – ושני אלו עשויים להפליא – אלא במבטה של המספרת ביחס לציר הזמן. ״
דרור בורשטיין על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מתחת לשולחן >>>

הסימפוניה הנודדת

״לפנינו יצירה היכולה להפגיש את שוחרי הספרות הגבוהה ואת חובבי הספרות הקצבית במקום טוב באמצע; רומן עשוי היטב, היטב עד מאוד, השוזר חוטי עלילה במיומנות משכנעת (אף כי העלילה עצמה מסתברת פחות, בפרט מבחינה טכנולוגית). לשבחה גם ייאמר כי אף שאינה מתעלמת ממה שבינו לבינה בתרבות מתירנית, היא נוגעת בזה בכיסוי וברמיזה ובאופן השווה לכל נפש, גם לזהירות שבנפשוֹת.״
צור ארליך על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מקור ראשון >>>

50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה

״תחנה אחת-עשרה" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל, ״תוגת ההתנגדות" מאת לאסלו קרסנהורקאי ו"התיקנים" מאת יו נסבו - ברשימת ״50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה״.
דור בביוף , איתי ולדמן וניב שטנדל, אתר mako >>>

 

אפרת רומן-אשר עירושלם

אבישג איילון, הילדה הראשונה של ירושלים המאוחדת ויתומת מלחמת יום כיפור, היא אמנית מיצג הנמצאת רגע לפני הפרויקט שאמור להיות שיא חייה. היא חופרת בור בגיא בן הינום שאליו היא מתכוונת להיכנס ולשהות בו תשעה חודשים. בסופו של דבר, היא תהרה שם את המשיח. >>>

דרור בורשטיין הגשר

לאור תלונות של מטיילים באזור הגולן על הצורך להקיף את האגם כדי להגיע מטבריה לעין גב ולסוסיתא, הוחלט להרים גשר בין הצד המזרחי והמערבי של הכנרת. >>>

איל ויצמן ורפי סגל ההר

את פרויקט ההתנחלות בגדה המערבית ניתן להבין כשיאו של מסע ההתיישבות הציוני מן העמק והמישור אל ההר; מסע שבא להשלים את השיבה ההיסטורית ל”ארץ המובטחת". >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית