בית

בבל , הודפס ב, 20/11/2017

אמילי סנט ג׳ון מנדל תחנה אחת-עשרה
11_front ssmall.jpg

Michael Turek / Gallery Stock

קירסטן ריינולד לא תשכח לעולם את הלילה הגורלי שבו הגיעה ילדותה לקצה. זה קרה באמצע הצגת ״המלך ליר״ על בימת תיאטרון אלגין שבטורונטו, שבה שיחקה בתפקיד הילדה קורדליה, כשלנגד עיניה מת לפתע מהתקף לב הכוכב ההוליוודי הנערץ ארתור ליאנדר. אחר כך התברר שמוקדם יותר באותו יום החל להתפשט במהירות מבהילה נגיף שפעת גיאורגיה הקטלני. בימים ובשבועות הבאים הכחידה המגיפה את כל האנושות כמעט, זה היה סוף העולם המוכר והתגשמות כל החרדות הקולקטיביות של המין האנושי: לא עוד חשמל, טלפונים, טלוויזיה, אינטרנט. לא עוד טיסות, רכבות, מכוניות. לא עוד גבולות, מדינות, חוקים, משטרות.      עשרים שנה אחר כך, הסימפוניה הנודדת של קירסטן, חבורת מוזיקאים ואנשי תיאטרון שניצלו מהמגיפה, נודדת בין ריכוזי השורדים המאכלסים בדלילות את נופי ההפקר של ארץ האגמים המשתרעת בין טורונטו ושיקגו, ונאבקת לשרוד ולהביא יופי ועידון לחיי השורדים בנגינת יצירותיו של בטהובן ובהעלאת מחזותיו של שייקספיר.  אך לעולם אין לנדוד בלי יעד, והיעד הנוכחי של החבורה הוא מוזיאון הציוויליזציה, שלפי השמועות הוקם באחד מנמלי התעופה הנטושים, בטרקלין הנוסעים המתמידים של דלתא איירליינס. שמה של הסימפוניה הנודדת מתנוסס על כל אחד משלושת הקרוואנים, משני צדיו, אבל על הקרוואן שבראש חקוקה שורה נוספת, הלקוחה מסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים", שאותה קיעקעה קירסטין על זרועה בגיל חמש-עשרה: כי הישרדות לא תספיק.  ״תחנה אחת-עשרה״ הוא ספרה הרביעי של הסופרת הקנדית אמילי סנט ג׳ון מנדל שראה אור ב-2014. באופן נדיר, זכה הספר לשבחים גורפים הן מצד קהל קוראי ספרות הז׳אנר והן מצד קוראי הספרות היפה. הספר זכה בפרס ארת׳ור ס׳ קלארק, בפרס טורונטו ובפרס "מורנינג ניוז", היה בין המועמדים הסופיים לפרס הספר הלאומי ולפרס פן/פוקנר, כיכב ברשימות רבי המכר של ניו יורק טיימס, ונכלל ברשימות הספרים הטובים של השנה של טיים מגזין, וושינגטון פוסט, קירקוס, שיקגו טריביון, האפינגטון פוסט, סן פרנסיסקו כרוניקל, גרדיאן, ועיתונים וכתבי עת רבים אחרים.

פרטים, קרדיטים

© © by Emily St. John Mandel
© בבל ומשכל, 2017
דאנאקוד: 462-481
שם מקורי: Station Eleven
מס' עמודים: 358
מחיר קטלוגי: 98
עריכת תרגום: מכונת קריאה - אסף שור
בית

בבל , הודפס ב, 20/11/2017

אסף שור
schurr.jpg

אסף שור (תצלום: מוטי קיקיון)

Asaf Schurr
ישראל

אסף שוּר נולד ב- 1976. הוא ואשתו מתגוררים בירושלים עם כלביהם.
הרומן הראשון של אסף שור, "עמרם", ראה אור בשנת 2007 בספרייה של בבל. הספר זכה בפרס ברנשטיין ובציון לשבח מאת שר התרבות, והיה בין שלושת המועמדים הסופיים לקבלת פרס מוסף הספרים של הארץ לספר ביכורים.
הרומן השני של אסף שור, "מוטי", ראה אור בחודש מרס 2008 בספרייה של בבל.

ספרים

סיגל

אבל אני, אני סיימתי. עכשיו ממש סיימתי. הנה, אני מסתלק מהסיפור הזה. אני רוחץ את ידי ממנו. אני רוחץ את ידי אף שאי-אפשר. אף שאסור. הרי הכול כאן נעשה בכוונה. אולי לא בחוכמה, נכון, אבל בהחלט בכוונה. >>>

מוטי

הוא ישכב על גבו במיטתם, שהיא המיטה שלהם, והיא תיטול את העט העבה שינוח על השולחן הסמוך למיטה, והיא תגיד לו, תתהפך. ואז ישכב על בטנו במיטתם, במיטה שלהם, והיא תכתוב על גבו, בעט העבה, שייך לאריאלה. מוטי זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה. >>>

עמרם

אתה צריך שמישהו יאהב אותך כדי שתוכל להיות מי שאתה.

ברומן אחר יכלו עמרם ואביחי להיות חברים. ברומן הזה הם מכסים את פניהם ויוצאים אל הלילה.
עמרם שבוי באהבתו לתקוה, בתו היחידה, המתאהבת בצעיר בן גילה. >>>

 

דברים

אלמוות

זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר. משום שישנה לא אמרה. >>>

מוטי (12)

כמה גדול הצורך להאמין, אפילו לדעת בוודאות, שיש שם מישהו מעלינו שמשגיח, שקובע, שפוקח עין צופיה על כל המעשים. לדעת שיש אבא, אפילו אבא רע, רק שיהיה. >>>

מוטי (הקדמה)

הספר הזה חמור במבנהו. חמור ופשוט. פירמידה סימטרית מאוד שראשה עננים ובסיסה גיאומטריה אוקלידית. ובכל זאת הוא ספר, לא קונצרט וכדומה אמנויות ביצוע, ואין לי אפשרות לשבת באולם ולהעיר בזמן החזרות. ואין שום חציצה בין הקהל והבמה. >>>

אהרן, סיפור ספציפי

סיפור קצר מאת אסף שור שהתפרסם לראשונה בגליון מס' 2 של כתב העת "מטעם". >>>

 

קישורים

סטירת לחי לעמרם ולמוטי

"במרכז ספרו השלישי של אסף שור, 'סיגל', עומדות סוף סוף נשים. שור טוען שהן דומות לו יותר מהגברים שכיכבו בספריו הקודמים. ראיון עם סופר ומבקר, שמנסה לא פעם לברוח ממלים."
מיה סלע משוחחת עם אסף שור על ספרו "סיגל", הארץ גלריה >>>

קלי לינק כי פנטזיה זה לא משחק ילדים

ערב לכבוד צאת ספרה של קלי לינק "כישוף למתחילים", חנות ספרים "המגדלור" (רח' יהודה הלוי 51, תל-אביב יפו), יום חמישי 16.01.14, 20:30-22:30.
משתתפים:
דבי אילון, אסף שור, ליאת אלקיים, עודד וולקשטיין, שמעון אדף, גילי בר-הלל סמו, רחלי רוטנר - שתכין במיוחד לכבוד האירוע סדרת איורים לקטע מסיפור שאסף שור יקרא. האיורים יוקרנו במהלך הערב. >>>

סופר ממין אחר

"ספר שבהחלט העמיד אותי מול סימן שאלה. הוא שונה לחלוטין מספרים אחרים. די אהבתי את הספר ואת הכתיבה. כתיבה שהיא לא ממש תרגיל כתיבה אלא כתיבה שלעצמה. אסף שור אוהב מלים. הוא אוהב את השפה על כל הרמות שלה. יש אולי משהו מתנשא אם אגיד שזה לא ספר לכל אחד. אבל זה באמת לא ספר לכל אחד. מצד שני, מאם אני נהניתי בדרכי, למה שכולם לא ייהנו. כבר אמרתי, ספר מיוחד."
דן לחמן על ספרו של אסף שור "סיגל", אימגו >>>

פרס ראש הממשלה לאסף שור וארנה קזין

פרסי היצירה לסופרים ומשוררים של משרד התרבות וקרן ראש הממשלה יוענקו ל-14 יוצרים, ביניהם אסף שור וארנה קזין.
הפרס מוענק לסופרים ומשוררים הכותבים בשפה העברית, כאות הוקרה על פועלם בכל תחומי הספרות. >>>

מילים כדורבנות

"כתיבה היא סוג של פעולה", אומר אסף שור, שספרו הראשון רואה כעת אור. לא פלא שהוא רואה קשר בין כתיבה לאמנות לחימה: "לא עושים שלושה פליק-פלאקים באוויר ובעיטה מסובבת, אלא מה שעובד וגמרנו"
מאיה פלדמן משוחחת עם אסף שור על ספרו "עמרם", YNET >>>

אהבת בשר ודם

"רק אחת לכמה שנים נתקלים בספר כמו 'עמרם'. מיה סלע מתפעמת."
מיה סלע על ספרו של אסף שור "עמרם", עיתון תל אביב >>>

"אלף סיפורים היה יכול הסיפור הזה להיות"

"ספרים טובים לא מתמסרים בקלות, והרומן הראשון של אסף שור, 'עמרם', בכללם".
מיכל זמיר על ספרו של אסף שור "עמרם", הארץ ספרים >>>

הסטירה המובלעת באגרוף

"רומאן מבריק ומהפנט, מובחן במקוריותו ובתעוזתו."
עמרי הרצוג על ספרו של אסף שור "עמרם", הארץ, תרבות וספרות >>>

דרור בורשטיין ואסף שור בין הזוכים בפרסי שר התרבות

דרור בורשטיין זכה בפרס שר התרבות לספרות מופת על עריכת קובץ מיצירותיו של אורי ניסן גנסין.
אסף שור זכה בפרס שר התרבות לספרי ביכורים.
מרב יודלביץ' על הפרסים והזוכים, YNET >>>

אסף שור זכה בפרס ברנשטיין

התאחדות הוצאות הספרים בישראל פרסמה הבוקר את שמות הזוכים בפרסי קרן מרדכי ברנשטיין לעידוד יוצרים צעירים. הפרסים, המוענקים על ידי ההתאחדות מדי שנתיים, ניתנים בקטגוריות משתנות לביקורת ספרותית, שירה עברית ומחזה מקורי בשפה העברית. הפרס בקטגורית רומן עברי מקורי מחיי הארץ, בסכום 50 אלף שקל, הוענק השנה לאסף שור, מחבר הספר "עמרם".

חברי ועדת הפרס ד"ר איריס מילנר, ד"ר חנה סוקר שווגר וד"ר עמינדב דיקמן, הדגישו כי הפרס הוענק בעקבות החלטה שהתקבלה פה אחד.
בנימוקיהם למתן הפרס כתבו:
"רומן הביכורים מאת אסף שור הוא ספר מפתיע בסגנונו ובמבנהו המותיר את הקורא משתאה לנוכח מפגן מבריק אך צנוע של יכולת ספרותית מרתקת. על פי הזמנתו המפורשת של מספרו, מצטרפים קוראי הרומן לריקוד מטריד, שבו אהבה, צדק, רחמים ואכזריות מומרים אלה באלה חליפות. המחבר נוהג בפרקי הספר כמו היו פרקי ידינו ומנסה לעשות לנו במלים את מה שאפשר לעשת באנטומיה. הוא מסובב את זרועותינו לאחור ומאלץ אותנו ללכת בעקבותיו, חושף אגב כך, את מעשה האלימות הכרוך בכתיבה". >>>

"עמרם", רומן הביכורים של אסף שור נבחר בין שלושת המועמדים הסופיים של פרס מוסף הספרים של הארץ לספר ביכורים

נבחרו שלושת המועמדים הסופיים לתחרות "ספר הביכורים של השנה" שעורך, זו השנה הראשונה, מוסף הספרים של עיתון "הארץ". הספרים שנבחרו הם "על גבול יערות הרוזמרין", קובץ הסיפורים הראשון של ניצן ויסמן (בהוצאת "ידיעות ספרים"); "דופק", הרומן הראשון של יניב איצקוביץ' (בסדרת "ספ" של הוצאת "הקיבוץ המאוחד"); ו"עמרם", הרומן הראשון של אסף שור (בהוצאת "בבל").
הארץ, מוסף ספרים >>>

נספח א'

"אל תגידו שספר הבכורה של אסף שור תפס אתכם לא מוכנים. בכתיבה מהודקת, דרוכה, מדויקת, שור טווה כאן שני סיפורים זה בזה – אבל מקפיד לשמר את המתח, את המרחק, בין גיבוריו."
רומי מיקולינסקי על ספרו של אסף שור "עמרם", וואלה >>>

במקור, עמרם היה נגן בוזוקי

"כתבתי נובלה קצרה ומשונה שלא הצליחה לקבל צורה, והלכה והתפרקה ככל שהתעקשתי לעבוד עליה יותר. עמרם ותקווה הם ניצולים מאחד הפרקים ההם, והכל התגלגל מהם." אסף שור משיב לשאלון מוסף ספרים, הארץ >>>

פותחים את מוטי

"מוטי אהב את מנחם כמו אח. כלומר, בעל כורחו.
אפשר שנפגשו בצבא, למשל. זה לא דבר בלתי נהוג אצל ישראלים. אפשר שנפגשו קודם לכן, בבית הספר. יכול להיות שאפילו באוניברסיטה. אלא שמלכתחילה היה מאזן הכוחות ברור: ידו של מנחם, הגם שהיא טופחת על השכם בידידותיות, על העליונה."
מוסף הספרים של הארץ פותח את ספרו של אסף שור "מוטי" >>>

עסק מפוקפק, טוויית סיפורים

"הרומן היפה של אסף שור מפר כל מהלך תקין של עלילה, חושף את גלגלי השיניים של המכונה המניעה אותו, ומזכיר שוב ושוב שדמויותיו הן לא יותר מיצירי דמיון. אך דווקא מנגנוני השיבוש הללו הם שמושכים, שמזמינים פנימה אל תוך הסיפור". שירה סתיו על ספרו של אסף שור "מוטי". הארץ, ספרים >>>

הגאולה שבסיפור

""מוטי" הוא ספר יפהפה, ספק רומאן, ספק נובלה, אולי אפילו סיפור קצר, המשתף את קוראיו בעמידה על טיבו של הסיפור, על שני משתתפיו הראשיים, ועל טיבו של סיפור בכלל, עניין בכלל לא מובן-מאליו: תמיד רצוף מעשה הסיפור הכרעות, בחירות והימנעויות. תמיד הכל מתחיל מלא-כלום ונגמר במשהו או מגיע אל הלא-כלום." יצחק לאור על "מוטי", ספרו של אסף שור. הארץ, תרבות וספרות >>>

חדווה צנועה

"מוטי. זה השם האפרפר שבחר, בהברקת ליהוק, אסף שור לגיבור הרומן השני שלו (הקודם, "עמרם", זכה בפרס ברנשטיין) . אחד, מוטי. מוטי זה הוא מורה, לא צעיר ולא זקן, לא עשיר ולא עני. ולמוטי יש חבר. מנחם. מנחם הוא איש המעשה, חסר המודעות, המוחצן, ואילו מוטי הוא הפנטזיונר, הרפלקסיבי, המופנם." אריק גלסנר על "מוטי", ספרו של אסף שור. מעריב, ספרות וספרים ובבלוג "מבקר חופשי" >>>

מתחבאים על המדף

"לכבוד שבוע הספר וחגיגת הקניות שמלווה אותו בחרה מיה סלע את הספרים שדווקא לא יגיעו לרשימות רבי המכר, ולמרות זאת - ואולי לכן - כדאי לכם לקרוא אותם."
מיה סלע ממליצה על ספרו של אסף שור "מוטי" ועל ספרה של סימון דה בובואר "המין השני", ידיעות תל אביב >>>

על אפשרויות השימוש במרפק נגד משוררים

דרור בורשטיין בשיחה עם אסף שור לרגל צאת ספרו השני, "מוטי". השיחה תערך בחנות "סיפור פשוט", שבזי 36, נווה צדק, תל אביב, 2.6.08 בשעה 19:30. הכניסה ללא תשלום. >>>

טוב מוטי מחיי

"נפתח בקביעה: 'מוטי', ספרו השני של אסף שור, הוא הספר שיחזיר את אמונכם בספרות מקור. לאחר אמירה החלטית שכזו, אפשר בהחלט להמשיך ולתאר את העלילה, לנהל דיון ספרותי מעמיק או לפזר סופרלטיבים מיותרים, אבל לפעמים חבל על המילים. לפעמים כל שביקורת ספרים צריכה לומר הוא: לכו לקרוא." צופיה ב' לאופר על ספרו של אסף שור "מוטי". מקור ראשון >>>

שור בלי תחתית

"'מוטי', ספרו השני של אסף שור, מסמן אותו כאחד מהסופרים הכי חכמים ומקוריים שצמחו בישראל בשנים האחרונות. שיחה על צמחונות (וילדים קטנים שאוכלים גוויות), על לייקה כלבת החלל הרוסית (ומותה האכזרי), על מישל וולבק (שגורם לבנאדם לרצות למות) ועל היותו מספר מעורב וכל יכול (שבסך הכל נורא חרד לגורל ספרו)" אסף שור משוחח עם דנה שוופי. TimeOut >>>

שני חברים הלכו בדרך

"המתח הזה בין דמיון אינסופי למציאות עם סוף ברור, בין האפרוריות והסתמיות של החיים לבין המבנים המקוריים ומלאי החן של הכתיבה, בין האין-עלילה לבין השפע של היכולת הסיפורית - אלו היסודות שהופכים את הספר הקטן והלכאורה פשוט הזה, לכל-כך שונה בשדה הספרותי הישראלי של השנים האחרונות. אסף שור, בדרך מינורית ומלאת הומור מוכיח שאמנות יכולה להיות עשויה מחומרים פשוטים, והיא בהחלט יכולה להיבנות מהבנאליה."
אסתי סגל על ספרו של אסף שור "מוטי", גלובס >>>

אליפלט שכזה

"אין זה עולם לחולמים, אומר לנו הספר הזה, אבל זה לא עושה את החלומות ליפים פחות."
חיותה דויטש על ספרו של אסף שור "מוטי", הצופה >>>

חירותי, אחריותי

"ספר מיוחד במינו, אינטליגנטי מאוד, שמצליח לטפל בנושא המוות ברצינות נטולת פאתוס. כמה ממשפטיו ומפסקאותיו הם פנינים של ממש. הישגו הגדול נעוץ בכך שלמרות עומקו, חוויית הקריאה בו מרתקת ומענגת. הניחו מידיכם את העיתון, ורוצו לחנות הספרים."
אבי גרפינקל על ספרו של אסף שור "מוטי", עכבר העיר >>>

הפקיד

רב המכר החדש של דרור בורשטיין ואסף שור להורדה בחינם בגירסת פדפ.
מתחת לשולחן, אתר רשימות >>>

ראיון עם דרור בורשטיין ואסף שור

"הוא משולח כל רסן, משוחרר מכל מחויבות, עושה כבתוך שלו בכל מה שנקרה בדרכו - בין אם זו בחורה חמת-מזג, מתנקש אכזר וחסר-מזל, או השפה העברית עצמה. כן, זהו הפקיד - גיבור הנובלה הפרועה של דרור בורשטיין ואסף שור."
שיחה עם דרור בורשטיין ואסף שור לרגל יציאת מהדורת הפדפ החינמית של רב המכר "הפקיד", ליבריסטאן, רשימות מארץ הספרות >>>

מוטי ועמרם נוחתים בחללית

פגישה סוערת עם אסף שור (מחבר 'עמרם' ו'מוטי') ועודד וולקשטיין (עורך הספרים) שישוחחו על הספר 'מוטי', יאזכרו ודאי את 'עמרם', ואם יישאר זמן ירמזו גם על החדש שבדרך. עוד בתכנית האמנותית: דרור בורשטיין, שיקריא מן הספרים בקול פעמונים.

שבת, 4.10.08 בשעה 20:00. ספרית החללית בירקון שבעים, תל אביב-יפו. הכניסה חופשית! >>>

השלמת חסכים ליום כיפור

"אם גם אתם עייפתם מזמן מספרות הישראלית, וכבר קשה לכם להבדיל בין החדש של עמוס עוז לאחרון של יורם קניוק, 'מוטי' של אסף שור הוא הספר שיחזיר לכם את חדוות הקריאה."
עכבר העיר על ספרו של אסף שור "מוטי" >>>

הקרקס האנושי

"קרקס אנושי, מעוצב לעילא, מפואר בנלעגותו, שהמחבר, אסף שור, מציץ בו מן הצד בעיניו של מי שכבר ראה הכל, בלי סקרנות מיוחדת אבל גם בלי חמלה יתרה, קצת חמלה, שהיתה עשויה לשנות - לא את התמונה אבל אולי את הפרופורציות שלה."
תמר מרין על ספרו של אסף שור "סיגל", הארץ ספרים >>>

סיפור כיסוי

"יש בה, בשפתו הקולחת של שור, יסוד מענג ומטשטש גם יחד, המוליך את הקורא יד ביד כנוכל ערמומי המרוקן את כיסיו אחד אחרי השני תוך כדי שיחה, ואולי לא רק את כיסיו אלא גם את נפשו מרוקן, טיפה אחר טיפה, ביס אחר ביס, וכל זאת כמו בהיסח הדעת, ברצף משפטים המופרע רק מדי פעם. וכשמגיע פתאום בום גדול, הוא כמו תופס את הקורא בסיבוב, או ליתר דיוק אחרי הסיבוב, שכן הבום כמעט ולא נשמע ברגע התרחשותו, ולכן רק כעבור כמה פסיעות מסתובב הקורא ומגלה את הריק מאחוריו, ותוך כדי כך מבין שריק זה אינו תוצאת הבום עצמו, ושלמעשה העולם התרוקן מרגשותיו עוד לפני כן, בשעת השיחה. הפיצוץ, אם כן, הוא פיצוץ של הכרה ולא של החרבה, כי הכל קרס כבר מזמן, אולי בזמן שהיינו שקועים בקריאת סיפור."
יונתן אמיר על ספרו של אסף שור "סיגל", בלוג "חוסר סדר מאורגן", אתר רשימות >>>

חמדתי סיגל

"אסף שור אוהב לקרוא לספרים שלו בשמות של אנשים, מאמין שכל ספר הוא סטירת לחי לזה שקדם לו, לא יכול להרפות מהדמויות שיצר ומנסה להכעיס את עצמו בכוונה בעת הכתיבה."
ורד לי שואלת את אסף שור חמש שאלות על ספרו "סיגל", הארץ ספרים >>>

עזבו אתכם מדיבורים על העולם, בואו נחזור למה שבאמת מעניין אינטלקטואלים

"כמו בספרו הקודם, "מוטי", מתעקש שור לשרבט סקיצות של דמויות על הדף ולהניע אותן במרחב רק כדי לזכות בהזדמנות נוספת ללבן דברים שבין אדם לבין התיאוריה הספרותית שלו. שור, שכאמור יודע ספרות, ודאי גם יודע שיכולת הקמתו של הספר לחיים נותרת לנצח בידי הקוראת. והקוראת הזו בוחרת לסגור את הספר בעייפות גדולה, ולהיזכר בנוסטלגיה בעולם אחר, שבו סיפור היה סיפור ודמויות היו ייצוג ייחודי של השקפת עולמו של המחבר על העולם ועל האנשים המורכבים שחיים ופועלים בו. או במילותיו של שור עצמו: 'עובדה: הנה, אדם אחד, אב, בביתו. ביצייה במחבת, עגבנייה, מעט מלח, מעט מאד, כי לחץ הדם. אחר אינו בביתו, גם הוא אב, אלא שנגמר הבית, אין יותר, מי גר שם, זרים… אלא שאין זה סיפורם. זה הסיפור של סיגל, כי סיגל שכבה במיטתה ולא אמרה לעצמה דבר, וגם זה שקר. הנה, כך'."
מיטל שרון על ספרו של אסף שור "סיגל", הסיפור האמיתי והמזעזע של >>>

שורו הביטו ואל תקראו

"הסיפור של האישה המשעממת סיגל והצ'ילבה מהעבודה שלה נעמה הוא בנאלי, צפוי ונטול ערך סגולי. כל משפט חוזר אצלו כמה פעמים בפסקה ואת הטריקים והשטיקים אפשר לראות מקילומטר. כך לא יוצרים כתיבה רגשית."
רן יגיל על ספרו של אסף שור "סיגל", NRG >>>

מגדל של ספרים: לכבוד חגיגות ה-20 של בבל

אלונה קמחי על "אפשרות של אי", אילנה ברנשטיין על "המצב העברי", אסף שור על "דברים מוזרים קורים", אסף גברון על "אנחנו", לאה איני על "המאהבות", דרור בורשטיין על "עיר לבנה, עיר שחורה".
סופרים ממליצים על כותרים בלתי נשכחים מקטלוג בבל. >>>

"סיגל" לא מצדיק את סך חלקיו

"רומן של אסף שור מחולק במכוון לשניים: סיפור "רגיל" ותובנות והתפייטויות. על אף שהחיבור בין השניים נכון, התחושה היא שכל חלק בנפרד אינו מספק."
אריק גלסנר על ספרו של אסף שור "סיגל", תרבות מעריב >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/contribs/1144826940


תרגום מאנגלית: מכונת קריאה - שרון פרמניגר
בית

בבל , הודפס ב, 20/11/2017

שרון פרמניגר
Sharon Preminger
ישראל

שרון פרמינגר היא מתרגמת.

http://readingmachine.co.il/home/contribs/1292748000


סדר ועטיפה: מכונת קריאה - סטודיו דרום, מדלן כהן
בית

בבל , הודפס ב, 20/11/2017

סטודיו דרום, מדלן כהן
Studio Darom, Madlen Cohen

http://readingmachine.co.il/home/contribs/1485265188

 

מתוך "תחנה אחת-עשרה"

התיאטרון

המלך עמד בשלולית אור כחולה, מתנדנד על רגליו. המערכה הרביעית של "המלך ליר", ליל חורף בתיאטרון אלג'ין בטורונטו. בתחילת ההצגה, בזמן שהקהל נכנס, ישבו שלוש ילדות על הבמה – בנות ליר בילדותן – ושיחקו במשחק מחיאות כפיים. >>>

 

קישורים

ספר מעולה -דירוג של חמישה כוכבים

״הרומן שונה בכל קנה מידה. הסופרת השכילה לאפשר לנו אבחנת MRI על זמן וזכרונות... הספר אחז בי בכבלי קסם ולא הירפה גם כשסיימתי אותו. הוא מצליח לגרום לקורא לראות את היופי שיש ביצירה האנושית, את התקווה שבעצם היצירה הזו. את הקשרים המפותלים שיש בין בני האדם...יצאתי מהספר הזה שונה משהייתי כשנכנסתי אליו.״
יעל הר על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

אחרי סוף העולם: "תחנה אחת-עשרה" הוא רומן אפוקליפטי מיוחד ויפהפה

״בניגוד לאופן שבו התרגלנו לצרוך יצירות דיסטופיות בשנים האחרונות, הרומן של אמילי סנט ג'ון מנדל עוסק דווקא בחיים ולא במתים. 20 שנה אחרי מגפה קטלנית, הוא מציג באופן מרתק את התחדשות הגזע האנושי בלי האפלה שמאפיינת את הז'אנר.״
יונתן גרוסמן על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, וואלה! >>>

"תחנה אחת־עשרה": הישרדות לא תספיק

"בספר הזה, שמצטרף בהצלחה לספרי החורבן, שורדת חבורה של לקטים־אמנים־מוזיקאים מגיפה קטלנית ומאמינה שהתקווה טמונה בשימור התרבות וביצירות של שקספיר."
אריאנה מלמד עלספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, הארץ ספרים >>>

״תחנה אחת-עשרה״ הוא רומן מופתי שכתוב בקלילות ובו בזמן בתחכום מרבי

״זהו רומן מדע־בדיוני העומד בשורה אחת עם יצירות של אייזק אסימוב ורוברט היינלין, אך בשונה מהן, מעבר למעטפת הדיסטופית יש כאן בעיקר סיפור על זיכרון, נוסטלגיה ותשוקה, ועל מלחמתו של האינדיבידואל בים האפלה הרוחנית.״
אלעד זרט על ספרה של אמילי סנט ג׳והן מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, ידיעות אחרונות >>>

ספר מעולה - חמישה כוכבים

"הספר הזה גרם לי לשאת קינה על חיים שעדיין יש לנו ועל הפריבילגיות הקטנות (כלומר, ענקיות) שהן עדיין מנת חלקנו, כי הכול כל כך נזיל ושברירי ולא לעולם חוסן. הספר הזה גרם לי להעריך את כל מנעמי החיים שאנו נוטים לקבל כמובן מאליו, ויותר מכך, הוא גרם לי להעריך את אספקת הצרכים הקיומיים הבסיסיים ביותר, שגם את קיומה אין לקבל כמובן מאליו. תסלחו לי על הדוגמה המביכה משהו, אבל הדמויות בספר חיות בעולם בו אין נייר טואלט. כלום יש דבר בסיסי ומובן מאליו מזה? חשבתם פעם איזה סיוט זה לחיות בלי קיומו של נייר טואלט וללא שום אלטרנטיבה אחרת?
הספר הוא בבחינת נחמה ותקווה להישרדות של הגוף, ולא פחות מכך, למציאת מזור לנפש, בתנאים בלתי אנושיים בעליל, והוא כל כך אנושי ומרגש."
מסמר עקרב על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

הבוקר התעוררתי קצת עצובה, בעיקר כי נזכרתי שאתמול בלילה סיימתי את "תחנה אחד-עשרה" ואין עוד ממעללי העולם החדש עליו קראתי בשבוע האחרון.

״התעוררתי הבוקר עצובה בעיקר כי רציתי עוד אלפי עמודים של מידע על העולם החדש-ישן הזה, רציתי לדעת מה קרה גם מאה שנה אחרי הכל, ולא רק כמה עשורים בודדים. חייתי את העולם שבתוך "תחנה אחד-עשרה" במשך שבוע ושום דבר שנכתב בו לא נראה לי מופרך או בלתי סביר שיקרה, וזה מה שהכי הפחיד אותי בו.
אני לא יודעת אם לקרוא לספר מדע בדיוני, נבואה שחורה או פשוט ספרות טובה מאוד אבל אני ממליצה עליו בחום לאוהבי כל הז'אנרים, יש בו משהו מאוד מחכים על האנושות, משהו ששם לקורא מראה אמיתית (לא שקרנית כמו בחנויות בגדים) מול הפרצוף ודורש שיבהה במה שמשתקף.
ספר מעולה - חמישה כוכבים.״
רעות זארו על ספרה של אמילי סנט ג׳ון ״תחנה אחת-עשרה״, אתר סימניה >>>

בסוף כולנו רחוקים רק שש ארוחות חמות מלאכול אחד את השני

"יכול להיות שאנחנו נמשכים כל כך לסיפורי אפוקליפסה כי עמוק בפנים אנחנו יודעים שהציוויליזציה שלנו די שברירית?"
אורן נהרי על ״תחנה אחת-עשרה״ ועל אפוקליפסות אחרות, וואלה! >>>

כי הישרדות לא תספיק

״ספרים כאלה נוטים לשנות את מבטנו על העולם בזמן הקריאה. כמו בחלום. אתה קם, ודבר מה ממנו דבק בך, ואתה רואה אחרת דברים. או כמו לפעמים ביציאה מסרט, כשאתה עדיין עונד את גוף הגיבור גם כשדלת האולם עוברת דרך ביתן פחי האשפה.״
יגאל סרנה על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״ ידיעות אחרונות >>>

הספר הזה שבה את לבי, נהניתי מכל רגע

"מיהו ג'יוואן, מה הקשר שלו לארתור והאם הוא שרד? מיהו ארתור האדם ומיהן ארבע נשותיו ואיך הן קשורות לסיפור? איך הגיע עיתון הקומיקס של תחנה אחת עשרה לידי קריסטין? מי כתב אותו ואיך הוא קשור לסיפור? האם יצליחו קריסטין וחבריה להגיע למוזיאון הציוויליזציה?
תקראו ותגלו, מקסים מקסים מקסים!"
כרמית בר-גיל על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, כרמיתושיק >>>

תנועת ראש (המלצה על ספר)

״הרומן הנהדר "תחנה אחת-עשרה" מצליח במקום שבו כתיבת ההיסטוריה מתקשה. זה רומן, והוא אינו מתיימר "לכסות" משהו מעבר לעלילתו ודמויותיו. גם הוא מתאר מגפה ויראלית של שפעת קטלנית, שבזמן קצר מכחידה כמעט את כל המין האנושי (מעריכים כי שרדו חצי אחוז ממנו). אבל המחברת (ילידת 1979) מצליחה לחדור, כביכול, את המשפט ההיסטוריוני האנונימי הנ"ל ולתאר רשת של גורלות אנוש ייחודיים בתוך ההתרחשות הזאת. כוחו העיקרי של הספר, בעיני, הוא לא בתיאורי העולם החדש-ההרוס, ולא במורכבות של היחסים בין הדמויות – ושני אלו עשויים להפליא – אלא במבטה של המספרת ביחס לציר הזמן. ״
דרור בורשטיין על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מתחת לשולחן >>>

הסימפוניה הנודדת

״לפנינו יצירה היכולה להפגיש את שוחרי הספרות הגבוהה ואת חובבי הספרות הקצבית במקום טוב באמצע; רומן עשוי היטב, היטב עד מאוד, השוזר חוטי עלילה במיומנות משכנעת (אף כי העלילה עצמה מסתברת פחות, בפרט מבחינה טכנולוגית). לשבחה גם ייאמר כי אף שאינה מתעלמת ממה שבינו לבינה בתרבות מתירנית, היא נוגעת בזה בכיסוי וברמיזה ובאופן השווה לכל נפש, גם לזהירות שבנפשוֹת.״
צור ארליך על ספרה של אמילי סנט ג׳ון מנדל ״תחנה אחת-עשרה״, מקור ראשון >>>

50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה

״תחנה אחת-עשרה" מאת אמילי סנט ג'ון מנדל, ״תוגת ההתנגדות" מאת לאסלו קרסנהורקאי ו"התיקנים" מאת יו נסבו - ברשימת ״50 הספרים הכי טובים שראו אור ב-2017 עד כה״.
דור בביוף , איתי ולדמן וניב שטנדל, אתר mako >>>

 

http://readingmachine.co.il/home/books/1488131767