בית

בבל , , 11/12/2023

                           

 

מישל וולבק חוש המאבק
sens du combat front .jpg

ציור קיר על פי צילום מאת רנו מונפורני ב- la Demeure du Chaos / Courtesy of Organ Museum / thierry Ehrmann ©

 

© Flammarion 1996
© בבל ומשכל, 2017
דאנאקוד: 462-429
שם מקורי: Le sens du combat
מס' עמודים: 120
מחיר קטלוגי: 88
תרגום מצרפתית: רותם עטר, שרון רוטברד
ניקוד ועימוד: גופנה
עיצוב גרפי: סטודיו דרום, מדלן כהן

 

כניעה

פרנסואה הוא פרופסור לספרות בסורבון המתמחה ביצירתו של הסופר בן המאה ה-19 ז'וריס–קרל הויסמנס. בזמנים רגילים, הוא היה יכול לקוות לחיים שלווים, לקריירה אקדמית משעממת אך מספקת ואולי אפילו למערכת יחסים
משמעותית עם אהובתו מרים, סטודנטית יהודייה. >>>

המפה והטריטוריה

כשז'ד מרטן נסע לאירלנד לפגוש את מישל וולבק כדי לשכנע אותו לכתוב הקדמה לקטלוג התערוכה השנייה שלו, סדרת "המקצועות הפשוטים", הוא היה אמן כמעט נשכח. >>>

לצאת מהמאה העשרים

העולם הוא בגודל בינוני.
(...)
שום דבר בעולם הזה לא יפה יותר מאשר הערפל העולה מעל הים.

בספר זה מכונסים טקסטים שכתב מישל וולבק בין הרומן "החלקיקים האלמנטריים" (1998) ובין הרומן "פלטפורמה" (2001). >>>

להישאר בחיים

בטקסטים אלה, הנעים בין מסה, כתבה עיתונאית, מניפסט, סיפור קצר, שירה ושירה בפרוזה, מסמן וולבק בכתיבתו החדה, המחוספסת והלקונית את המתווה הראשוני של עולמו: השמים ריקים, המבטים אבודים, הזמנים מתים. >>>

אפשרות של אי

מי מביניכם ראוי לחיי נצח?

דניאל הוא קומיקאי ציני שעשה קריירה מטאורית מבדיחות מרושעות ונבזיות על מין, מוצא, דת וגזע.
סיפור החיים שלו הוא רדיפה אחר אהבה, מין ונעורים, ובריחה מהשיעמום, מהבדידות ומהזיקנה. >>>

פלטפורמה

על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה. וולבק ממשיך לתעד את שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההוה שלל מפגשים בלתי אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי. >>>

הרחבת תחום המאבק

איש מחשבים צעיר וחסר ייחוד נשלח למורת רוחו להפיץ את בשורת המחשב ברחבי צרפת. חייו הולכים ומתבררים כירידה מתמשכת אל השאול של חיי היומיום. שום דבר דרמטי רק החיים שכל אחד מכיר: עבודה, בילוים, מין, צרכנות, טלוויזיה. >>>

החלקיקים האלמנטריים

מישל וברונו הם שני אחים למחצה שנולדים בשנות החמישים ומתבגרים עם המאה העשרים, החברה הצרכנית והפורנוגרפיה. החלקיקים האלמנטריים הוא הרומן השני של מישל וולבק שהציב אותו כדמות הפרובוקטיבית והחשובה של הספרות הצרפתית העכשווית. >>>

 

מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ >>>

מכתב מ-26 בינואר 2008

שבו מישל וולבק פותח באש: "יחד אנחנו מהווים סמל מופתי להתנוונות המחרידה של התרבות והאינטליגנציה הצרפתיות". >>>

כניעה: ההתחלה

במשך כל שנות נעורי העצובות, הויסמנס היה עבורי חבר לחיים, חבר נאמן; מעולם לא פקפקתי בו, מעולם לא שקלתי לזנחו, גם לא לפנות לנושא אחר; ואז, אחר–צהריים אחד ביוני 2007, אחרי השתהות ממושכת, אחרי התפתלויות רבות, אפילו קצת מעבר למקובל, הגנתי לפני חבר השופטים של >>>

לנזרוטה (ההתחלה)

גבר בודד שהחמיץ את ליל הסילבסטר האחרון של המאה העשרים רוכש במחיר מבצע שבוע נופש "הכול כלול" באי לנזרוטה שבקנריים. באי השומם ונטול האטרקציות הוא פוגש תיירים אירופים אחרים שמאבדים את דרכם כמוהו ומתוודע לכת מסתורית שבחרה להקים במקום שגרירות לחוצנים. >>>

שירת התנועה המופסקת

"כל אדם מסוגל לייצר בעצמו מעין מהפכה קרה אם יתמקם למשך רגע מחוץ לשטף המידע-פרסומת. קל מאוד לעשות זאת; מעולם לא היה קל יותר להתמקם, ביחס לעולם, בעמדה אסתטית: די לפסוע צעד אחד הצדה. ואפילו הצעד הזה, בסופו של דבר, אינו דרוש. >>>

אבטלה

אֲנִי חוֹלֵף בָּעִיר שֶמִמֵנָה לְכְּלוּם אֵינִי מְצָפֶּה
בֵּין יְצוּרִים אֶנוֹשִיִים תָּמִיד חַדָשִים
את המֶטְרוֹ האֲוִוירִי הַזֶה אֲנִי מַכִּיר בְּעַל פֶּה;
לִפְעָמִים אֲנִי יָכול לא לְדָבֵּר חודָשִים. >>>

תנוך האוזן הימנית שלי

מותקף על ידי המחלה, הגוף אינו מאמין יותר לשום אפשרות של הקלה. שיר בפרוזה מאת מישל וולבק. >>>

מאחורי השיניים שלי

מאחורי השיניים שלי ועד סוף הגרון שלי החיך שלי מרופד בהסתעפויות חומות, מוקשות ומסובכות זו בזו כענפים מתים; אבל בתוכם חי עצב של כאב. >>>

כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

סוף הערב

זה יהיה, על אף זאת, לילה מוגן; אבל לא תעריכו את ההגנה הזאת. אתם תעריכו אותה רק יותר מאוחר. כשתחזרו לעיר, כשתחזרו לאור היום, כשתחזרו לעולם. >>>

קליאופטרה 2000

הצעירים והיפים מזדיינים עם צעירים ויפים אחרים; הזקנים והמכוערים מזדיינים עם זקנים ומכוערים אחרים. אשתי ואני השתייכנו לקטגוריית הבינוניים ; אנחנו מזדיינים לפיכך, בבינוניות, עם בינוניים אחרים. >>>

כמו וויקאנד ברכב

כמו וויקאנד ברכב,
כמו סרטן ברחם,
המקרים המשתרשרים
לפי תכנית מסתדרים.

ובכל זאת, המגבות הרטובות,
לאורך הבריכות הנבובות,
משמידות את הכניעה
והמוח נכנס לתנועה. >>>

הגרמני

"כשהלכתי ברחובות השוממים, שמתי לב, לפני הכל, לתופעה מוזרה: כל השלטים בחנויות ובבתי הקפה, תפריטי המסעדות, הכל היה כתוב בשפה הגרמנית. " >>>

"מי ששם את האצבע על הפצע, בהכרח לוקח על עצמו את תפקיד האנטיפת."

מתוך ראיון עם מישל וולבק שראה אור בספר המסות שלו Interventions. >>>

 

״חוש המאבק״ (Le sens du combat), קובץ השירה השלישי של מישל וולבק ראה אור לראשונה ב-1996.
הספר כולל שירה מחורזת יותר ופחות ושירים בפרוזה העוסקים בשלל הנושאים שהעסיקו את וולבק הצעיר בספריו הראשונים ״הרחבת תחום המאבק״ ו״החלקיקים האלמנטריים״ - מחזורי החיים של האדם השכיר,העבודה, החופשה והאבטלה; טקסי החיזור וההזדווגות האנושיים; החוויה העירונית והבינעירונית; וגם תיאורי טבע.
״חוש המאבק״ זכה בפרס פלור לשנת 1996.
במקביל ליציאת הספר הוציאה תחנת הרדיו France Culture (תחנת הרדיו התרבות של הרדיו הציבורי) אלבום שבו מוקלט וולבק מקריא את שיריו על רקע מוזיקה בת זמננו.
בטקסט מטעם פרנס קולטור המלווה את האלבום נכתב: ״כל שיריו של וולבק הם שירי הישרדות החופרים בעומק האפלה. הפסימיזם שלהם הוא פתח לעליצות פראית. רק באמצעות מאבק ניתן לעמוד מול הצער והרצח. השירה של וולבק עשויה ממרירות, מתסכול ומברקים פראיים. זוהי תבוסה שלא אמרה את המילה האחרונה״.
https://www.youtube.com/watch?v=-Z4-7Hk3OX0

יציאתו של ״חוש המאבק״ הוא הזדמנות עבור הקורא העברי להתוודע לראשונה לפן חיוני, מרכזי ופורה ביצירתו של מישל וולבק, סופר שמגדיר את עצמו בראש ובראשונה כמשורר.


מחסום אחרון נגד הליברליזם

אָנוּ דּוֹחִים אֶת הָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית מִשּׁוּם שֶׁאֵין
בִּיכָלְתָּהּ לְהַתְווֹת לָנוּ כִּוּוּן , נָתִיב שֶׁיּוֹבִיל לְפִיּוּס
שֶׁל הַפְּרָט עִם הַדּוֹמִים לוֹ בְּקֶרֶב קְהִלָּה
שֶׁנִּתָּן לְכַנּוֹתָהּ אֱנוֹשִׁית ,
וּמִכָּל מָקוֹם , הַיַּעַד שֶׁהִיא מַצִּיבָה לְעַצְמָהּ
שׁוֹנֶה בַּעֲלִיל.

אָנוּ מְסָרְבִים לָאִידֵאוֹלוֹגְיָה הַלִּיבֶּרָלִית בְּשֵׁם אִגְּרוֹתָיו
שֶׁל הָאַפִּיפְיוֹר לֶאוֹ הַשְּׁלֹשָה–עָשָׂר עַל תַּפְקִידָם הַחֶבְרָתִי שֶׁל סִפְרֵי הַבְּשׂוֹרָה
וּבְרוּחַ הַנְּבִיאִים הַקְּדוּמִים שֶׁאָרְרוּ
אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְקָרְאוּ לְחֻרְבָּנָהּ,
וִירוּשָׁלַיִם נָפְלָה , וְקָמָה מֵהֲרִיסוֹתֶיהָ רַק
אַחֲרֵי אַרְבַּעַת אֲלָפִים שָׁנָה.

אֵין מַחֲלֹקֶת וּמְקֻבָּל עַל הַכֹּל שֶׁכָּל מֵיזָם אֱנוֹשִׁי נִמְדָּד
יוֹתֵר וְיוֹתֵר בִּקְרִיטֶרְיוֹנִים כַּלְכָּלִיִּים
טְהוֹרִים,
קְרִיטֶרְיוֹנִים מִסְפָּרִיִּים לַחֲלוּטִין,
שְׁמוּרִים בְּקָבְצֵי מַחְשֵׁב.
זֶה לֹא מִתְקַבֵּל עַל הַדַּעַת וְעָלֵינוּ לְהֵאָבֵק לְמַעַן
פִּקּוּחַ עַל הַכּלְַכּלָָה וּלְמַעַן הַכפְָּפָתָהּ לִכלְָלִים
מְסֻיָּמִים שֶׁאָעֵז לִקְרֹא לָהֶם אֶתִיִּים,
וְכַאֲשֶׁר מְפַטְּרִים שְׁלֹשֶת אֲלָפִים אִישׁ וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ
קִשְׁקוּשִׁים עַל הַמְּחִיר הַחֶבְָרתִי שֶׁל הַמַּהֲלָךְ אֲנִי מִתְמַלֵּא
רָצוֹן עַז לַחְנֹק חֲצִי תְּרֵיסָר רוֹאֵי
חֶשְׁבוֹּן,
זהֶ יהְִיהֶ מַהֲלךָ מְציֻןָּ,
הֲסָרַת שֻׁמָּן מוֹעִילָה לְגַמְרֵי,
מַהֲלָךְ שֶׁהוּא בְּעֶצֶם הִיגְיֶנִי.

תְּנוּ אֵמוּן בַּיָּזְמָה הַפְּרָטִית, זֶה מַה שֶּׁהֵם
חוֹזְרִים וְאוֹמְרִים בְּכָל מָקוֹם , הֵם חוֹזְרִים עַל זֶה כְּמוֹ
הַשְּׁעוֹנִים הַמְעוֹרְרִים הַיְשָׁנִים הָאֵלֶּה , שֶׁדַּי בְּתִקְתּוּקָם הַחַדְגּוֹנִי כְּדֵי
לְהַשְׁקִיעַ אוֹתָנוּ בִּנְדוּדֵי שֵׁנָה מַתִּישִׁים
וְסוֹפָנִיִּים,
לְכָךְ יֵשׁ לִי רַק תְּשׁוּבָה אַחַת, וְזֹאת
כְּתוֹצָאָה מִנִּסְיוֹנִי הַמְיָאֵשׁ
והְַחֲזרָָתִי,
וְהִיא שֶׁהַפְּרָט , כְּלוֹמַר הַפְּרָט הָאֱנוֹשִׁי,
הוּא עַל פִּי רֹב חַיָּה קְטַנָּה שֶׁהִיא בָּהּ בָּעֵת אַכְזָרִית
ואְֻמְלָלָה,
וְשֶׁיִּהְיֶה חֲסַר טַעַם לִבְטֹחַ בּוֹ אֶלָּא אִם
יִקָּלַע לְמַצָּב שֶׁבּוֹ יֵהָדֵף, יְתֻחַם וִיתֻחְזַק בְּעֶקְרוֹנוֹת
מַחְמִירִים שֶׁל מוּסָר בִּלְתִּי נִתָּן לְעִרְעוּר,
אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה הַמִּקְרֶה.

בְּאִידֵאוֹלוֹגְיָה לִיבֶּרָלִית, כַּמּוּבָן.

 

הַיּוֹם עוֹלֶה וְגָדֵל, שׁוּב נוֹפֵל עַל הָעִיר

הַיּוֹם עוֹלֶה וְגָדֵל, שׁוּב נוֹפֵל עַל הָעִיר
עָבַרְנוּ לַיְלָה לְלֹא גְּאֻלָּה
אֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹטוֹבּוּסִים וְאֶת הָרַחַשׁ הַזָּעִיר
שֶׁל מֶלֶל חֶבְרָתִי. הַנּוֹכְחוּת מִתְגַּלָּה. >>>

 

תמצית הסבל האנושי על פי וולבק: דחייה מצד נשים

״מישל וולבק מזכיר את הקשר בין ספרות ובין גברים שלא זוכים להצלחה עם המין הנשי. הוא גם ממחיש למה הפרוזה הרבה יותר נכונה לו מאשר השירה.״
אריק גלסנר על ספרו של מישל וולבק ״חוש המאבק״, 7 לילות >>>

"חוש המאבק": מישל וולבק מתגלה כמשורר הייאוש השקט

״ספר שיריו של מישל וולבק מספק היכרות עם פנים אחרות של הסופר. הוא מתנפל על השירה כדי להופכה לשפחתו הנרצעת, אך גם מציג לעתים עדינות מופלאה.״
יותם ראובני על ספרו של מישל וולבק ״חוש המאבק״, הארץ ספרים >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית