אם אתם ישראלים יהודים בני חמישים ומשהו, יש סיכוי סביר שנפל בגורלכם לגדול בבית שאחד מן המבוגרים בו ־ לפחות הורה אחד ־ חווה את מלחמת העולם השנייה, או, כמו שאומרים, "היה שם". "היה שָם" הוא השֵם, הוא המסמן. >>>

על המחברות

על הכותבות המשתתפות בספר >>>

 

גידי רשף הסביב - מילניום - פרלוד

טקסט טרגי אקספרימנטלי הפועל על אפקטים מוזיקליים וויזואליים של הכתוב. משוואות מתמטיות, תווים, תוכנות מחשב, צלבי קרס, ניאולוגיזמים, שפות שונות, קטעי שירה ופרוזה, והרבה שואה ברקע. >>>

יוסי סוכרי אמיליה ומלח הארץ, וידוי

אמיליה היא אישה מזרחית שלא פגשנו כמותה בספרות העברית עד כה. לא מתחנחנת, אינה "חמה" ורגשנית, מתעבת בישול ואינה מנסה "להיקלט" בהוויה הישראלית האשכנזית. והגרוע מכל - היא מפקיעה מהזהות האשכנזית את היקר לה מכל: היא ניצולת שואה. >>>

שולמית הראבן הדודות הגדולות

הן היו ארבע, בשמלות שחורות ששובלן גדיל-גדיל, על כתפיהן נוצות בת-יענה, עגיליהן ארוכים והן מכופתרות להפליא: אבל רק שלוש היו באות לשתות תה אצל סבתי. אחת, דודה סלומיאה, שרויה היתה ברוגז עם סבתי זה חמש-עשרה שנה. >>>

צבי אלחייני יד לילד ביד ושם

אתר יד ושם הופך כעת לאגרוף קפוץ של פונדמנטליזם, במקום שביקש פעם, לפני השקיעה, להתריע מפניו. צבי אלחייני ב"סטודיו" על אדריכלות השואה של משה ספדי. >>>

 

גירסה להדפסה