בית

בבל , , 21/8/2017

                           

 

ההתחלה

מתוך מישל וולבק הרחבת תחום המאבק


ביום שישי בערב הוזמנתי למסיבה אצל חבר לעבודה. היו שם בערך שלושים איש, כולם, בלי יוצא מהכלל, מנהלים בדרג הביניים של המישרד, בני עשרים וחמש עד ארבעים. בשלב מסוים מטומטמת אחת התחילה להתפשט. היא הורידה את הטי-שרט שלה, אחר כך את החזייה, אחר כך את החצאית, כל זה בתנועות מדהימות. היא נשארה בתחתונים זעירים עוד כמה שניות, ואז, כשכבר לא ידעה מה לעשות עם עצמה, התחילה להתלבש. זאת דווקא בחורה שלא שוכבת עם אף אחד. מה שמדגיש במיוחד את האבסורדיות שבהתנהגות שלה.
אחרי כוס הוודקה הרביעית שלי התחלתי להרגיש רע, ונאלצתי להשתטח על מצע של כריות מאחורי הספה. קצת אחר כך באו שתי בחורות והתיישבו על אותה ספה. שתי בחורות ממש לא יפות, למעשה שתי קציצות מהמחלקה, שיוצאות לאכול ביחד וקוראות ספרים על התפתחות השפה אצל הילד, כל מיני דברים כאלה.
מהר מאוד הן עברו לדון בחדשות היום, כלומר בבחורה מהמחלקה שבאה לעבודה בחצאית מיני, אבל ממש מיני, שמסתיימת מתחת לישבנים.
ומה הן חשבו על זה? הן חשבו שזה בסדר גמור. צדודיותיהן הפכו לצלליות סיניות, מוגדלות באופן מוזר, ונדבקו לקיר שמעלי. נדמה היה לי שהקולות שלהן באים מגבוה, קצת כמו רוח הקודש. למעשה לא הייתי במיטבי, זה היה ברור.
חמש-עשרה דקות הן האריכו בשיחתן הנבובה. על זה שזכותה המלאה להתלבש כמו שבא לה, ושאין לזה שום קשר לרצון לפתות את הגברים, ושהיא רק רצתה להרגיש נוח עם עצמה, למצוא חן בעיני עצמה, וכל זה. השריד האולטימטיבי, המדאיג, של קריסת הפמיניזם. ברגע מסוים אפילו הגיתי את המילים האלה בקול רם: "השריד האולטימטיבי, המדאיג, של קריסת הפמיניזם". אבל הן לא שמעו אותי.
גם אני שמתי לב לבחורה הזאת. היה קשה שלא להבחין בה. וחוץ מזה, אפילו למנהל המחלקה היתה זיקפה.

נרדמתי לפני סוף השיחה, אבל חלמתי חלום מעיק. שתי הקציצות עמדו שלובות זרוע במסדרון החוצה את המחלקה, והניפו את רגליהן כשהן שרות פה-אחד:

"אם אני חושפת אחוריים
זה לא כדי שאתה תִתח -- רמן
אם אני מראה את השערות ברגליים
זה כדי שאני אתפ -- נן!"

הבחורה בחצאית המיני עמדה בפתח דלת, אבל הפעם היא לבשה שימלה שחורה ארוכה, מיסתורית ומאופקת. היא הביטה בהן וחייכה. על כתפיה עמד תוכי ענקי, שייצג את מנהל המחלקה. מדי פעם היא ליטפה את נוצות בטנו, בתנועה אגבית אך מנוסה.
כשהתעוררתי, נוכחתי לדעת שהקאתי על השטיח. המסיבה התקרבה לסיומה. החבאתי את הקיא מתחת למצע הכריות, לאחר מכן התרוממתי בניסיון לחזור הביתה. ואז, גיליתי שאיבדתי את מפתחות המכונית שלי.

כרזת הסרט "הרחבת תחום המאבק" . במאי - פיליפ הארל (צרפת 1999)

יאן אָפֶּרי פאראגו

"לפתע פילח את השמים כוכב נופל:
'אני רוצה שיהיה לי גורל,' לחשתי. 'אני רוצה לחוות סיפור שיהפוך את חיי לגורל.'"

הקול הוא של הומר איידלוויילד, נווד מלידה, אסופי ובטלן שחי בלי מחר ומשוטט לו יום אחרי יום מהצד האחד אל הצד האחר של מחוז פאראגו. >>>

עולם-ווץ' סימני חיים 2002

סימני חיים 2002 הוא תמונת מצב ייחודית של המגמות החברתיות, הכלכליות והסביבתיות הקובעות את איכות חיינו. מלבד תמונת המצב העולמית, כרך זה כולל תוספת מיוחדת של סימני חיים 2002 ישראל. >>>

הקדמה



הספר שאתם מחזיקים בידיכם נושא מסר, שתגובתכם הראשונית תהיה לא לבטוח בו. המסר הוא, אנחנו יכולים לשנות את העולם. >>>

מישל וולבק כמו קרפיונים

כדי להסוות את ריח המוות שיוצא לנו מהלוע, שיוצא לנו בלתי מנוצח מהלוע, אנחנו מוציאים מילים. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית