בית

בבל , , 21/2/2018

                           

 

ההתחלה

מתוך מישל וולבק הרחבת תחום המאבק


ביום שישי בערב הוזמנתי למסיבה אצל חבר לעבודה. היו שם בערך שלושים איש, כולם, בלי יוצא מהכלל, מנהלים בדרג הביניים של המישרד, בני עשרים וחמש עד ארבעים. בשלב מסוים מטומטמת אחת התחילה להתפשט. היא הורידה את הטי-שרט שלה, אחר כך את החזייה, אחר כך את החצאית, כל זה בתנועות מדהימות. היא נשארה בתחתונים זעירים עוד כמה שניות, ואז, כשכבר לא ידעה מה לעשות עם עצמה, התחילה להתלבש. זאת דווקא בחורה שלא שוכבת עם אף אחד. מה שמדגיש במיוחד את האבסורדיות שבהתנהגות שלה.
אחרי כוס הוודקה הרביעית שלי התחלתי להרגיש רע, ונאלצתי להשתטח על מצע של כריות מאחורי הספה. קצת אחר כך באו שתי בחורות והתיישבו על אותה ספה. שתי בחורות ממש לא יפות, למעשה שתי קציצות מהמחלקה, שיוצאות לאכול ביחד וקוראות ספרים על התפתחות השפה אצל הילד, כל מיני דברים כאלה.
מהר מאוד הן עברו לדון בחדשות היום, כלומר בבחורה מהמחלקה שבאה לעבודה בחצאית מיני, אבל ממש מיני, שמסתיימת מתחת לישבנים.
ומה הן חשבו על זה? הן חשבו שזה בסדר גמור. צדודיותיהן הפכו לצלליות סיניות, מוגדלות באופן מוזר, ונדבקו לקיר שמעלי. נדמה היה לי שהקולות שלהן באים מגבוה, קצת כמו רוח הקודש. למעשה לא הייתי במיטבי, זה היה ברור.
חמש-עשרה דקות הן האריכו בשיחתן הנבובה. על זה שזכותה המלאה להתלבש כמו שבא לה, ושאין לזה שום קשר לרצון לפתות את הגברים, ושהיא רק רצתה להרגיש נוח עם עצמה, למצוא חן בעיני עצמה, וכל זה. השריד האולטימטיבי, המדאיג, של קריסת הפמיניזם. ברגע מסוים אפילו הגיתי את המילים האלה בקול רם: "השריד האולטימטיבי, המדאיג, של קריסת הפמיניזם". אבל הן לא שמעו אותי.
גם אני שמתי לב לבחורה הזאת. היה קשה שלא להבחין בה. וחוץ מזה, אפילו למנהל המחלקה היתה זיקפה.

נרדמתי לפני סוף השיחה, אבל חלמתי חלום מעיק. שתי הקציצות עמדו שלובות זרוע במסדרון החוצה את המחלקה, והניפו את רגליהן כשהן שרות פה-אחד:

"אם אני חושפת אחוריים
זה לא כדי שאתה תִתח -- רמן
אם אני מראה את השערות ברגליים
זה כדי שאני אתפ -- נן!"

הבחורה בחצאית המיני עמדה בפתח דלת, אבל הפעם היא לבשה שימלה שחורה ארוכה, מיסתורית ומאופקת. היא הביטה בהן וחייכה. על כתפיה עמד תוכי ענקי, שייצג את מנהל המחלקה. מדי פעם היא ליטפה את נוצות בטנו, בתנועה אגבית אך מנוסה.
כשהתעוררתי, נוכחתי לדעת שהקאתי על השטיח. המסיבה התקרבה לסיומה. החבאתי את הקיא מתחת למצע הכריות, לאחר מכן התרוממתי בניסיון לחזור הביתה. ואז, גיליתי שאיבדתי את מפתחות המכונית שלי.

כרזת הסרט "הרחבת תחום המאבק" . במאי - פיליפ הארל (צרפת 1999)

פייר בורדייה על הטלוויזיה

הטלוויזיה משנה לא רק את האופן שבו אנו רואים את העולם, אלא גם את העולם עצמו. בורדייה, הסוציולוג הצרפתי, מפרק את המנגנונים הנסתרים של הצנזורה והצנזורה העצמית של הטלוויזיה ואת התחבולות שבאמצעותן היא מייצרת שיח ודימוי. >>>

דונאטיין אלפונס פרנסואה (המרקיז) דה סאד ז'וסטין או יסוריה של המידה הטובה

ברומן פורנוגרפי ופילוסופי זה מתאר המרקיז דה סאד את סיפור תלאותיה של ז'וסטין, בתולה מהוגנת וצדקת ואת סיפור מסעה הקצר והמיוסר בעולמו של סאד: עולם שכולו רוע צרוף ומנומק, שיש בו אולי השגחה, אבל אין בו אלוהים. >>>

שמעון בוזגלו גורנישט מיט גורנישט

"למרבה המזל אינני אשכנזי, ולכן, כמדומה או כמצופה, יש לי זכות לשלוף." מאמר ביקורת חריג בחריפותו על הספר "חזות מזרחית / שפת אם" שפרסם שמעון בוזגלו בגליון הראשון של מדור הספרים החדש ב"מעריב". >>>

מישל פוקו "אך מה מסוכן כל-כך בעובדה שאנשים מדברים, ושדיבוריהם הולכים ומתרבים עד בלי גבול? היכן אפוא טמונה הסכנה?"

"לשיח שאשא היום, ולאלה שאצטרך לשאת כאן אולי במשך שנים, הייתי רוצה, לו היה הדבר אפשרי, להסתנן בחשאי. יותר משהייתי רוצה לשאת דברים, הייתי רוצה להיעטף על ידי הדברים ולהינשא באמצעותם הרחק מעבר לכל התחלה אפשרית. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית