בית

בבל , , 16/11/2018

                           

 

ההתחלה

מתוך היינריך פון קלייסט מיכאל קולהאס

על גדות נהר ההאבל חי, באמצע המאה השש עשרה, סוחר סוסים ושמו מיכאל קולהאס. הוא היה בן של מורה, ונודע כאחד האנשים הישרים ובה בעת האיומים ביותר בזמנו.
עד הגיעו לשנתו השלושים היה אדם יוצא דופן זה יכול להיחשב אזרח למופת. בכפר הנושא את שמו עד היום הייתה לו חווה, ובה התפרנס בכבוד ממשלח ידו; את הילדים שאשתו העניקה לו חינך לירא את האלוהים ולהיות חרוצים ונאמנים; בין שכניו לא נמצא אדם שלא נהנה מנדיבותו ומהגינותו; בקיצור, העולם היה חייב לברך את זכרו, אילולי הייתה אחת ממידותיו הטובות עוברת כל גבול. חוש הצדק שלו הפך אותו לשודד ולרוצח.

פעם אחת הוא רכב לחוץ לארץ עם להקת סוסים צעירים, מטופחים ומבריקים כולם, ובדרכו שקע בהרהורים מה יעשה ברווחים שקיווה להפיק ממכירתם: כדרכם של סוחרים טובים חשב להשקיע חלק ביצירת רווחים חדשים, ולהוציא חלק אחר על הנאות מיידיות. והנה, בהגיעו לנהר האלבה בשטחה של סקסוניה, ליד טירת אבירים מרשימה, הוא נתקל במחסום, שלא נמצא על הדרך הזאת בפעמים הקודמות שעבר שם. בדיוק ברגע זה החל לרדת גשם זלעפות. הוא עצר את סוסיו וקרא לשומר המחסום, שאכן הציץ מיד מן החלון בפנים חמוצות. הסוחר קרא לו להסיר בול עץ שה פריע לו להמשיך בדרכו. "מה התחדש כאן?" שאל, כאשר המוכס יצא לאחר זמן ניכר מן הבית. "פריבילגיה מטעם השליט", ענה המוכס, והוסיף "הוענקה ליונקר וונצל פון טרונקה." - "אהה, וונצל שמו של היונקר?" אמר קולהאס והתבונן בטירה שהשקיפה באשנבי חומותיה הנוצצים על השדות. "האם האדון הזקן מת?" - "מת משבץ", ענה המוכס והרים את בול העץ. - "הממ! חבל!" השיב קולהאס. "האדון הזקן היה אדם מצוין, ששמח בשיג ובשיח שהיה לו עם בני האדם, תמך בסחר ובמכר בכל מקום שהיה יכול, ופעם הורה להקים במיוחד סוללת אבנים, כי אחת מסוסותי שברה את רגלה שם בחוץ, במקום שהדרך מובילה לתוך הכפר. ובכן! כמה אני חייב?" הוא שאל, והוציא במאמץ רב מתוך מעילו המכה כנגד הרוח את הגרושים שהשומר דרש. "כן הזקן", הוא עוד הוסיף, כי הלה רטן "מהר! מהר!" וקילל את מזג האוויר. "גם לך וגם לי מוטב היה אילו נשאר העץ עומד ביער"; ובזאת הוא נתן לו את הכסף ורצה להמשיך לרכוב הלאה. אך עוד בטרם נכנס אל מתחת למחסום הוא כבר שמע קול חדש: "עמוד שם, תגרן הסוסים!" נשמע מאחוריו, ממרומי המגדל, והוא ראה את סוכן הטירה סוגר חלון בטריקה ויורד אליו בבהילות. "נו, מה התחדש כאן?" שאל קולהאס בינו לבין עצמו, ועצר את הסוסים. סוכן הטירה בא, ובעודנו מכפתר מעיל על גופו המתפשט לרוחב, נעמד באלכסון כנגד הרוח ודרש תעודת מעבר. קולהאס שאל, מעט נבוך: "תעודת מעבר?" - והוסיף, שלמיטב ידיעתו אין לו תעודה כזו; אבל אם יתארו לו, בשם האדון, מה זה הדבר הזה, אולי הוא במקרה נמצא ברשותו. סוכן הטירה התבונן בו מן הצד והשיב, שבלי רשיון מטעם השליט אין מניחים לשום תגרן סוסים לעבור את הגבול עם סוסיו. הסוחר טען שהוא עבר בחייו את הגבול הזה כבר שבע עשרה פעמים ללא כל תעודת כזו; שהוא מכיר היטב את כל הצווים של הרשות הנוגעים למשלח ידו; שיש כאן בוודאי טעות, והוא מציע לשקול את הדרישה מחדש, ושהוא מבקש שלא יעכבו אותו, כי עוד דרך ארוכה לפניו. אך הסוכן ענה שבפעם השמונה עשרה הוא לא יניח לו לחמוק, ושלשם כך בדיוק פורסם זה לא מכבר הצו, ועליו לרכוש תעודה זו כאן ומיד או לשוב על עקביו למקום שממנו בא. סוחר הסוסים, שסחיטות בלתי חוקיות אלה התחילה להרגיז אותו, נמלך קצרות בדעתו, ירד מסוסו, הפקיד אותו בידי אחד המשרתים ואמר שהוא ידבר על כך בעצמו עם היונקר פון טרונקה. הוא עלה לטירה. הסוכן הלך בעקבותיו תוך כדי שהוא ממלמל משהו על גורפי ממון קמצנים ועל הקזת דם הדרושה לשכמותם; שניהם נכנסו לאולם, מודדים זה את זה במבטם. כאשר קולהאס התקרב אל היונקר כדי לשטוח בפניו את תלונתו, הסב הלה בדיוק עם חברים עליזים לשולחן, וכולם געו בצחוק אדיר לשמע בדיחה כלשהי שסופרה. היונקר שאל את סוחר הסוסים מה רצונו; האבירים השתתקו למראה האיש הזר; אבל אך החל הלה להסביר את בקשתו בעניין הסוסים, וכבר קראה כל החבורה: "סוסים? איפה הם?" וכולם רצו לחלונות כדי להתבונן בהם. לאחר שראו את הלהקה המזהירה, הם טסו, על פי הצעתו של היונקר, לחצר; הגשם פסק; סוכן הטירה, מנהל המשק והמשרתים התאספו מסביב, וכולם בחנו את הבהמות. האחד שיבח את סוס הצייד שכתם לבן על מצחו, בעיני השני מצא חן הערמוני, השלישי ליטף את המנומר בעל הכתמים הצהובים-שחורים; וכולם סברו שהסוסים דומים לאיילים, ובכל הארץ אין מגדלים טובים מהם. קולהאס השיב בעליצות, שהסוסים אינם טובים יותר מן האבירים שאמורים לרכוב עליהם, והאיץ בם לקנותם. היונקר, שסוס הצייד האביר קסם לו מאוד, שאל גם למחיר; מנהל המשק ביקש מן היונקר לקנות את הזוג השחור, כי חסרים לו סוסים לעבודה במשק והוא זקוק להם. לאחר שהסוחר נקב במחיר מצאו האבירים שהוא יקר מדי, והיונקר אמר, שאם זהו המחיר שהוא מבקש יהיה עליו לרכוב ולמצוא את שולחנו העגול של המלך ארתור. ליבו של קולהאס, שראה את סוכן הטירה ואת מנהל המשק שולחים מבטים מלאי משמעות אל הצמד השחור ומתחלשים ביניהם, לא ניבא לו טובות ולכן הוא ניסה לבוא לקראתם. הוא אמר ליונקר: "אדוני, את הסוסים האלה קניתי לפני שישה חודשים ב 25 גולדן זהב; אם תיתן לי שלושים - הם שלך". שני אבירים שעמדו ליד היונקר הביעו את דעתם בצורה ברורה שהסוסים האלה שווים את המחיר הזה. אך היונקר אמר שהוא אכן מוכן להוציא כסף על סוס הצייד, אך לא על הסוסים השחורים, והתכונן לעזוב את המקום; אז אמר קולהאס שאולי יעשו עסק כאשר הוא יעבור כאן עם סוסיו בפעם הבאה; הוא ברך את היונקר לשלום ואחז במושכות סוסו, על מנת להמשיך בדרכו. ברגע זה יצא סוכן הטירה מתוך ערמת האנשים ואמר שהוא שומע שאין לקולהאס רשות להמשיך בלי תעודת מעבר. קולהאס פנה ליונקר ושאל האם באמת קיימת דרישה כזו, שיש בכוחה להרוס את עסקיו. על פניו של היונקר נראתה מבוכה כשהוא ענה לו, תוך כדי שהוא פונה ללכת: "כן, קולהאס, את תעודת המעבר עליך לרכוש. דבר עם סוכן הטירה ולך לדרכך". קולהאס אמר שאם קיימות הוראות חדשות בדבר העברת סוסים אין הוא מתכוון לעקוף אותם; הוא הבטיח לרכוש את התעודה בלשכה הממונה על כך כאשר יעבור בדרזדן, וביקש שיניחו לו לעבור הפעם, כיוון שהוא באמת לא ידע דבר על הדרישה הזאת. "טוב!" אמר היונקר, כיוון שהסערה שוב התחילה במלוא עוצמתה וחדרה בעד אבריו הכחושים, "תנו לעלוב הזה ללכת. בואו!" הוא אמר לאבירים, הסתובב ורצה להיכנס לטירה. הסוכן פנה ליונקר ואמר שעליו לפחות לדרוש שהלז ישאיר עירבון עד אשר יביא את התעודה. היונקר שוב נעצר מתחת לשער הטירה. קולהאס שאל מהו הערך של העירבון, בכסף או בחפצים, שעליו להשאיר. הסוכן מלמל לתוך זקנו, שמוטב אולי שישאיר את הצמד השחור עצמו כעירבון. "כמובן", הוא אמר, "זוהי הדרך הטובה ביותר; אחרי שתרכוש את התעודה, תוכל לבוא לקחת אותם בכל זמן". קולהאס, שהופתע מדרישה חצופה כזאת, אמר ליונקר, שקפא מקור והידק את הלסוטה לגופו, שהוא הרי התכוון למכור את הסוסים השחורים; אך מכיוון שבאותו רגע הדף פרץ רוח חזקה גוש שלם של גשם וברד דרך השער, קרא היונקר, כדי לשים קץ לעניין: "אם הוא לא רוצה להשאיר את הסוסים זרקו אותו בחזרה לעבר השני של המחסום" והסתלק. סוחר הסוסים, שראה שעליו לסגת בפני הכוח, החליט להיכנע לדרישה, כי לא נשארה לו בררה אחרת; הוא התיר את הסוסים והוביל אותם לאורווה שהסוכן הפנה אותו אליה. הוא השאיר אתם משרת, הפקיד בידיו סכום כסף, ציווה עליו לשמור עליהם היטב עד לשובו, והמשיך עם שארית העדר בדרכו לליפציג ליריד. הוא חכך בדעתו, ולא היה לגמרי בטוח, אם, אולי, הוציאו באמת צו כזה במחוז סקסוניה, שהתחילו להנהיג בו גידול הסוסים.

kleist1.jpg

ריצ'רד בירד דמאסקוס

האם יש רגע אחד בחיים שאחריו דבר כבר לא יהיה כפי שהיה? ספנסר והייזל מתעוררים בוקר אחד אחרי ליל אהבים, 12 שנה אחרי שנפגשו פעם אחת בחופשה. ביום גורלי זה הם מנסים לראות אם אכן נועדו זה לזו אחרי שנים שבהן רק דיברו בטלפון. >>>

חוויאר מריאס גבר סנטימנטלי

גבר סנטימנטלי הוא סיפור אהבה שבו האהבה אינה נראית ואינה נחווית אלא מבשרים על בואה ונזכרים בה. זהו רומן מתעתע, ומריאס מוביל את הקורא בו דרך הוויתורים, השקרים, הסודות והתשוקות הרוחשים באהבה, בזו הממומשת ובזו שאינה ממומשת, ברגעי השמחה וברגעי הבדידות. >>>

ז'ורז' פרק הסיפור על השופט ואשתו שהפכו לפורצים

"לא מתוך תאוות בצע גנבו הדנגלרים, אלא דווקא, כבכל אותם מקרים המתוארים בשפעת פרטים בספרות הפסיכופתולוגית, משום שהסכנות שהיה עליהם להתמודד איתן עוררו אצלם התעלות והתרגשות בעלות אופי מיני ממש, ובעוצמה יוצאת דופן. >>>

לה קורבוזיה אסתטיקה של מהנדס, ארכיטקטורה

אסתטיקה של מהנדס, ארכיטקטורה, שני דברים שקשורים זה בזה, שנובעים זה מזה, האחד במלוא פריחתו, והאחר בנסיגה מכאיבה. המהנדס, בהשראת חוקי הכלכלה ובהנחיית החישוב, מכוונן אותנו עם חוקי היקום. הוא מגיע להרמוניה. >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית