 |
|
בבל , , 23/5/2012 |
|
| ||
|
|
|
|
פרק ראשון
מתוך דרור פויר צדוק בנפתולי התשוקה חי רק זה שעשה קריוקי. יבין את הזמן והעולם והאלוהים והאדם רק זה שעצר את הזמן, הפך את העולם, מצא את אלוהים, אהב את האדם. חי רק זה שנשא קולו בשיר. בקריוקי מוצא צדוק את הפליאה הראשונית, ומתמכר לה. הפליאה הראשונית היא הקריוקי. הקריוקי: חטף של זמן המכיל את הקלות בה נושרת המבוכה, את הטבעיות שבתחושת החירות, ואת הפשטות שבלהיות הרבה. הקריוקי: חטף של זמן בו אני חדש נובט ואני חדש נושא פרי. הפרי הוא האני החדש. טעים האני החדש.זה הקריוקי, וזו הפליאה הראשונית. את צדוק אין צורך לתאר, שהרי מי לא מכיר את צדוק; תיאורטיקן וזמר קריוקי, פילוסוף, היסטוריון, מבקר, מצביא, משורר, בן חורין. צדוק הוא כל הדברים האלה, ויותר מזה, שהרי צדוק מתרחש ברמה המטאפיזית של הקיום האנושי ומתאר את האדם בדייקנות, כמו מנתח, ובאהבה, כמו אם. "צדוק בנפתולי התשוקה" הוא לקט מתוך יצירתו המגוונת של צדוק; מאמרים, שירים ומיני-פרוזה פרי עטו, ראיונות שקיים, נאומים שנשא, וכמובן - הקריוקי, או מה שצדוק מכנה "הקריוקי הפנימי". צדוק הוא לא הפיתרון של אף חידה ולא הנעלם של אף מישוואה. לשאול אם צדוק קיים, או מי זה צדוק, זה כמו לשאול מה זה להיות קיים, או מי קיים. צדוק הוא צדוק, והוא קיים; בלי להתבלבל, בלי להתנצל, בלי להתחרט, בלי לעשות פרצופים של אי נוחות. צדוק קיים כמו צרחה וכמו הד של צרחה. כן בייבי, כי אם קורים בעולם הזה דברים, הם קורים לצדוק בשניות אלה ממש. הוא כאן, צדוק, כמו שהוא בכל מקום אחר. צדוק שייך לעולם והעולם שייך לצדוק. הוא פשוט יותר מדי, צדוק, ולכן "צדוק בנפתולי התשוקה" הוא קצת כמו ניסיון להכניס הר געש לאוהל. העולם מוכן לצדוק, וצדוק יודע את זה טוב מאוד. העולם קורא בשמו של צדוק, וצדוק נושם עמוק ועולה לבמה. הדקו את חגורות הבטיחות, ליידיז אנד ג'נטלמן, זו הולכת להיות טלטלה רצינית. צדוק על הבמה. באיזו עיר צדוק נמצא עכשיו, למה בעיר הזאת דווקא עכשיו, מה צדוק עושה שם בכלל, מה הוא עושה שם עכשיו, למה דווקא השיר הזה, למה כל השירים האחרים, על מי צדוק חושב עכשיו, על מי צדוק חשב אי פעם, מי חושב עליו עכשיו, מי חשב עליו אי פעם. כמה שאלות. אבל כל השאלות נמחקות כשהשיר מתחיל, ורוח פרצים מעיפה את המועקות לעולם אחר, עולם בו לא נושא אדם את קולו בשיר. הלילה - אני הולך לתת לעצמי גוד טיים אמיתי. אני מרגיש בחיים! והעולם - הוא הפוך לגמרי. יה! אני צף בתוך האקסטזי. אז אל תעצרו אותי עכשיו. אל תעצרו אותי, כי אני נותן לעצמי גוד טיים, גוד טיים! והכוח זורם מצדוק שעל הבמה אל האנשים באולם, ומהאנשים באולם אל צדוק שעל הבמה, ולמרות שיש במה הרי שמהות הקריוקי היא ההתרסה נגד העריצות של המימסד האמרגני שאומר 'כל העולם במה', ומשקר. צדוק חושף את המניפולציה: מצד אחד הם אומרים 'כל העולם במה', ומצד שני הם מגדרים את הבמות ושמים דלתות וסדרנים ושומרים ומיזנונים שמוכרים מזון ומזכרות במחירים מופקעים, ועל הכרטיס הם מסמנים אותך - אולם, יציע, שורה, כיסא. ואז הם סוגרים את הדלתות, ומכבים את האורות, ואומרים לך לשתוק, ומעלים אל הבמה אנשים שהם לא את/ה שאומרים לך שאת/ה קהל נהדר. זה מה שצדוק מכנה "הדיסוננס הפואטי", או במילים אחרות: מי קהל, בני זונות, מי קהל? למי אתם קוראים קהל? |
|
דוד אבידן הפסיכיאטור האלקטרוני שלי "הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב" מאת דוד אבידן (1995-1934) ראה אור לראשונה ב- 1974 בהוצאת א. לוין-אפשטיין - מודן. >>> מסע פסיכודלי של חבורת צעירים בחיפוש אחר ה"מה", שבלעדיו החיים הם רק צל חיוור. בדרכם הם פוגשים בגמלים מדברים, הופכים לזבובים וטסים בבלון פורח. הזיות ומציאות מתערבבות אלו באלו. וכמובן, כבוד השופט מצווה לשלוח אותם אל בית המשוגעים. >>> אנשים עשירים לא מחזיקים את הכסף שלהם בארנקים או בכל מיני גוצ'י או ולנטינו. הם מחזיקים את הכסף שלהם במעטפות של בנקים. מעטפות צרות כאלה. וכל העשיריות כרוכות בסרט נייר, וכך גם כל החמישיות וכל השטרות של עשרים דולר. והכסף בדרך כלל חדש. >>> " סוסיקו" - סיפור קצר של אתגר קרת. >>>
|
|
Created by: Zzzen Design: eFshar Copyright © Babel LTD. All rights reserved
