דימוי: פטר ביכסל

קבה

אסקימואי צעיר בצפון אלסקה מוצא - בשלג, כך אני מדמה לעצמי - דפים אחדים מעיתון מאויר ישן. במאמר שהוא קורא חסרים הכותרת והסוף. מעט השורות שעדיין ניתנות לקריאה ושתי התמונות, די בהן. זו כתבה על טרנסווסטיטים בניו-יורק. >>>

שולחן הוא שולחן

"אני רוצה לספר על איש זקן, על איש שלא אומר עוד אף מלה, שפניו עייפות, עייפות מכדי לצחוק ועייפות מכדי להיות רעות. הוא גר בעיר קטנה, בסוף הרחוב או קרוב לצומת. כמעט אין טעם לתאר אותו, כמעט אין שום הבדל בינו ובין כל האחרים."
סיפור קצר מאת פטר ביכסל שספרו "אצל העיר פריס" ראה אור בהוצאת בבל ב- 2002. תירגם מגרמנית: חנן אלשטיין. הארץ, תרבות וספרות >>>

סמי ברדוגו ילדה שחורה

באחד-עשר הסיפורים שבקובץ, מעניק הסופר לגיבוריו קול אותנטי וחי ובו בזמן מרחף ומתבונן בעין מפוכחת ואירונית. המשפחה בסיפורים תמידחסרה, פגומה. הפריפריה חסרת -שם, לא מזוהה. הראייה החדה של הסופר, כמעט אכזרית במפוכחות שלה, מעצימה אנושיות וחמלה גדולה. >>>

עזמי בשארה כיסופים בארץ המחסומים

"היום עצמו עשוי לכלות את זמנו בהמתנה מול המחסום. הזמן עצמו מחכה שם במקום."

בשעה שהזמן מחכה במחסום, רק המחשבות חופשיות להמשיך ולנדוד הלאה.
בשעה שהזמן מחכה במחסום מתרחשות דרמות קטועות, עולים חלקי שיחות, צפים הרהורים ושברי התבוננות אירוניים ופיוטיים. >>>

אריאלה אזולאי תצלום לא חתום

ה"היסטוריה הקטנה" היא היחידה מבין כתביו של בנימין המצהירה על עצמה כמסה שכתיבת היסטוריה היא עניינה המרכזי, ולמעשה זהו המקום היחיד בו ניתן לראות את מושג ההיסטוריה של בנימין בפעולה. >>>

סמי ברדוגו שוק

כל יום שישי, בין ארבע לחמש אחר הצהריים, אני פותח לאמא שלי את החזייה. מרגע הפתיחה אני והיא נכנסים אל שבת המנוחה. בכל פעם שאני פותח לאמא שלי את החזייה אני יודע שאפשר להירגע. מרגע זה מפסיקים לעבוד, מפסיקים לנקות, מפסיקים לבשל ומקבלים את המלכה. >>>

גירסה להדפסה