בית

בבל , , 12/12/2018

                           

 

דניאל דור מלחמת אין ברירה? על תודעה, הדחקה ומצור

מתוך מאחורי חומת מגן

בתוך סבך הטענות, ההכחשות וההטעיות שהותיר מבצע "חומת מגן" בתודעה הישראלית, הפלשתינית והעולמית, דומה שאפשר למצוא קביעה עובדתית אחת ויחידה שאיש לא יתנגד לה: מעולם לא נפערה תהום תודעתית עמוקה כל כך בין החברה הישראלית ובין שאר העולם. בעיני רוב הישראלים, מבצע "חומת מגן" היה עוד שלב במלחמת אין-ברירה קלאסית, ניסיון כמעט נואש להתגונן בפני גל טרור חסר-תקדים באכזריותו; בעיני דעת-הקהל העולמית, ברובה הגדול, זו היתה פלישה ישראלית אל תוך שטחי הרשות הפלשתינית, פלישה שתוכננה ונוהלה על-ידי ממשלה ישראלית כוחנית, סרבנית-שלום, ונועדה לחסל את הרשות, ולהחזיר את גלגל ההסטוריה לאחור, אל הימים שלפני הסכם אוסלו. הישראלים ראו את צה"ל עוסק בלכידת מבוקשים ואיתור מעבדות-נפץ; העולם ראה טנקים של צה"ל מוחצים מכוניות פרטיות, גדרות וקירות ברחובות ההרוסים של שכם וג'נין; הישראלים ראו עוד ועוד הלוויות של נפגעי פיגועים; בעולם ראו עוד ועוד הלוויות של הרוגים פלשתינים.
בעיני רוב הישראלים, הפער הזה העיד כאלף עדים על העוינות הטבועה בדעת-הקהל העולמית כלפי ישראל. בעיני רבים בעולם, מצב-העניינים הזה סיפק דווקא עדות עצובה, טראגית, לכך שהחברה הישראלית ממשיכה ומאבדת את הקשר עם העולם שהיא חיה בתוכו, ממשיכה ומתכנסת אל תוך תודעת המצור שלה, מתמסרת יותר ויותר לתיסכול, לזעם, לפחד. כך נראתה, ועדיין נראית, החברה הישראלית מבחוץ: חברה המידרדרת עמוק יותר ויותר אל הלאומנות המסתגרת, הזועמת, חברה המתלכדת סביב תחושת העלבון והעוול, שאינה מסוגלת עוד לשמוע קולות אחרים ולהתבונן בעצמה ובמעשיה באופן מפוקח ואחראי. ייתכן שישנה אמת מסויימת בטענות הישראליות נגד דעת-הקהל העולמית (עוד נחזור אל השאלה הזו בהמשך), אבל מנקודת מבטנו, כישראלים, השאלה החשובה יותר היא זו הנוגעת לנו: אם החברה הישראלית אכן הולכת ומאבדת בהתמדה את יכולתה לבקר את עצמה באופן רציונלי, אם היא אכן מאבדת בהדרגה את כישוריה הדמוקרטיים, הרי שעצם קיומה של החברה הישראלית כפי שאנחנו מכירים אותה נמצא בסכנה.
עבודת-מחקר זו מבקשת לבחון את השאלה דרך משקפיה של התקשורת הישראלית. אמצעי-התקשורת משחקים תפקיד מכריע בחברות מודרניות, ובחינה מדוקדקת של תיפקודם יאפשר לנו לשאול סדרה של שאלות על מצבה של החברה ישראלית בתקופת המבצע – בשני מובנים מקבילים. מצד אחד, שמירת עצמאותה של התקשורת היא תנאי הכרחי לתפקודה התקין של הדמוקרטיה. על-כן יש לשאול: באיזו מידה שמרה התקשורת הישראלית, במהלך המבצע, על עצמאותה? באיזו מידה שאלה את השאלות הקשות באמת, ובאיזו מידה עשתה כמיטב יכולתה לספק להן תשובות מספקות? באיזו מידה הציעה במהלך המבצע במה לדיון ציבורי דמוקרטי של ממש על מטרותיו של המבצע, על אופן התנהלותו, על תהליכי קבלת ההחלטות של הממשלה, על הגדרתו כמלחמת אין-ברירה? באיזו מידה קיבל הציבור דיווח סביר על המתרחש בשטח? באיזו מידה נחשף הציבור לפרספקטיבה העובדתית של הצד השני?
מצד שני, בחינה מדוקדקת של אופן הדיווח תספק לנו עמדת-תצפית נוחה אל התודעה הקולקטיבית הישראלית – אל מצבה האידאולוגי והפסיכולוגי בתקופת המבצע. במדינה המודרנית, תקשורת-ההמונים והתודעה הקולקטיבית קשורות זו בזו קשר בל-ינתק: התקשורת מעצבת את התודעה, ובאותה מידה ממש גם משקפת אותה. על כן יש לשאול: איזו תמונה עובדתית סיפקה התקשורת לציבור הישראלי במהלך המבצע? במה התרכזה? מה הדחיקה? אילו חלופות פרשניות הציעה לציבור? אילו חלופות הבליטה? מאילו התעלמה? היכן נקטה עמדה ערכית? מאילו דילמות מוסריות בחרה להתעלם?
במסגרת המחקר, נבדקו הגיליונות שפירסמו שלושת העיתונים הגדולים – "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ" – החל ב-29 במרץ ועד ה-26 באפריל 2002, ומהדורות החדשות של ערוץ 1 וערוץ 2 באותה התקופה. בנוסף לניתוח התוכן, התקיימו שיחות-רקע עם כתבים ועורכים בכירים בכלי-התקשורת השונים. העיתונים ומהדורות החדשות נבחנו על-פי סדרה ארוכה של פרמטרים: מה הדפיס העיתון ביום מסוים ומה לא? אילו מרכיבי-מציאות הבליט העיתון בכותרות המרכזיות של עמודי החדשות, ואילו הדחיק לשולי העמודים הפנימיים? כיצד נוסחו הכותרות? באיזה מושגי-מפתח נעשה שימוש? כיצד הציגו מגישי החדשות בטלוויזיה את הכתבות? אילו אורחים התארחו באולפן? באיזו מידה סיפקו אמצעי-התקשורת השונים כלים ביקורתיים לצרכניהם? באיזו מידה הביעו הם עצמם ספקנות ביחס לתמונת-העולם של המימסד?
מסקנות המחקר עגומות: התקשורת הישראלית אמנם אינה עשויה כולה מקשה אחת (אל ההבדלים המרתקים בין כלי-התקשורת השונים נחזור מיד), אבל מסקנותיו הכלליות של המחקר משרטטות בכל זאת את קווי-המתאר של תודעה ישראלית מיואשת, מבוהלת, מבולבלת, נקמנית, נרגנת, סרקסטית, מקובעת בתחושת הצדק העצמי שלה. זו תודעה קולקטיבית המתקשה להבין את הקשר בין כוונותיה ובין מעשיה, בין מעשיה ובין תוצאותיהם; תודעה קולקטיבית השבויה בתוך קונספציה, וחוזרת ומשננת את משפטי-המפתח שהמציאה כדי להסביר לעצמה את המציאות שנקלעה לתוכה.
התקשורת הישראלית, כאמור, אינה עשויה מקשה אחת. כפי שנראה, כל אחד מכלי-התקשורת שנבחנו אימץ לעצמו אסטרטגיה שונה – אסטרטגיה אידאולוגית, רגשית ועיתונאית - בדיווח על המבצע. האסטרטגיות מסובכות. ההגדרות המסורתיות יתקשו לאפיין אותן: לא מדובר, סתם כך, בכלי-תקשורת 'פטריוטיים', 'מימסדיים', 'לאומניים', 'מסחריים', 'עצמאיים' או 'ביקורתיים'. כלי-התקשורת שונים זה מזה ביחסם לראש הממשלה; ביחסם לצה"ל; בעירנות העיתונאית הבסיסית שלהם; במידת הביקורתיות שהם מוכנים להביע במהלך המבצע; במידת המחוייבות שלהם לדיווח סביר על הצד השני לסכסוך וכן הלאה. והאסטרטגיות גם אינן בהכרח קוהרנטיות: כלי-התקשורת הביקורתיים יותר אינם בהכרח אלה המקפידים לדווח על הצד השני; כלי-התקשורת המאמצים את חיילי צה"ל אל ליבם במחווה פטריוטית לא יהיו בהכרח אלה המסרבים להשמיע ביקורת על המבצע. גם האסטרטגיות האלו, על חוסר-הקוהרנטיות שלהן, מספרות משהו עמוק על החברה הישראלית.
כלי-התקשורת, אם כן, שונים זה מזה במה שהם מחצינים: כל אחד מהם מבקש למצב את עצמו במקום שונה מעט במסגרת הרחבה של הקונצנזוס. אבל כלי-התקשורת דומים זה לזה הרבה יותר בכל הנוגע למה שהם מדחיקים. כפי שנראה, כל כלי-התקשורת מתנהלים על-פי ציווי אידאולוגי בסיסי: הם נמנעים (חוץ מאשר במקרים מסוימים, יוצאים מהכלל) מדיווחים העלולים לרמז כי ישראל לא רק נגררת אל המבצע הזה על-ידי הטרור הפלשתיני, אלא מקיימת במהלכו סדר-יום עצמאי משלה, ואולי אפילו מבצעת פעולות בלתי-סבירות או בלתי-מוסריות בכוונת מכוון. הציווי הזה, כך נראה, הוא מרכיב אחד בתוך המסגרת התודעתית הרחבה יותר, זו שאמצעי-התקשורת כולם שותפים לה – המסגרת המקובעת על ידי הקונספציה: ההתכחשות המוחלטת לאפשרות שהמשך הכיבוש ואופן פעילותו של צה"ל בשטחים משמשים גורם מכריע בהתמשכותו של הטרור; הקביעה של מערכת הביטחון כי על ישראל להכריע את הצד הפלשתיני לפני חזרה אפשרית למשא-ומתן, כדי שלא לתת לפלשתינים "פרס על הטרור"; ההנחה שאפשר לנצח את הטרור באמצעים צבאיים; ההנחה שהאופציה המדינית אינה אפשרית, מכיוון שהפלשתינים אינם מעוניינים במשא-ומתן; ההנחה שישראל עשתה ככל יכולתה כדי להגיע לשלום, ולכן אין לה חלק בהתדרדרות הטרגית של השנתיים האחרונות; ההנחה שכל פעולה בלתי-סבירה של ישראל היא תמיד בחזקת 'טעות' או 'חריגה', אבל כל פעולה כזו מצד הפלשתינים מעידה על כוונותיהם האפלות ביותר; ובראש ובראשונה, הקביעה שגורל האיזור כולו, לשבט ולחסד, נתון בידיו של איש אחד, יאסר ערפאת, שהחליט להמיט אסון על עמו ועל ישראל, ולמנוע כל אפשרות להסדר של שלום בין שני הצדדים.
מרכיבי הקונספציה האלה, כל אחד לחוד וכולם גם יחד, מייצרים תמונה הרמטית, חד-מימדית, כמעט בלתי ניתנת לחדירה, של מלחמת הטובים ברעים. כפי שנראה, כל כלי-התקשורת מקבלים את התמונה הזו כבסיס היחידי לדיון – גם כאשר עדויות-הנגד גלויות לעין, וגם כאשר אלה מופיעות בדיווחיהם של כתביהם שלהם. ישנם, כאמור, הבדלים משמעותיים בין אמצעי-התקשורת השונים, אבל במובן הזה כולם דומים: אף אחד מהם אינו מציץ אל מעבר לחומה. במובן הזה, במובן המכריע באמת, כל כלי-התקשורת, גם הביקורתיים יותר, אינם עומדים במשימתם.
אל מצב-העניינים הזה אפשר להתייחס בשני אופנים. על-פי הגישה האחת, הפסימית יותר, העובדה שקיימים הבדלים בין אמצעי-התקשורת השונים רק מחריפה את התמונה: מתברר שאפילו אמצעי-התקשורת הביקורתיים יותר, העירניים יותר, אינם מעיזים לגעת בשאלות המכריעות ביותר, לבחון באמת את מרכיביה של תודעת המצור. אבל אפשר, אולי אפילו כדאי, לראות את הדברים קצת אחרת: לא מעט מאנשי התקשורת הוכיחו בתקופת המבצע שהם מסוגלים להטיל ספק, גם אם ברוב המקרים זה קורה בתוך המסגרת הקונצנסואלית. ייתכן שהם יכולים ללכת גם רחוק יותר. במצבה של החברה הישראלית היום, אין מי שיעשה זאת במקומם.

עיתונות תחת השפעה

מאז שפרצה אינתיפאדת אל אקצא, התכנסה התודעה הקולקטיבית הישראלית אל אווירת הנכאים הקונצנזואלית של חברה שנכפתה עליה מלחמת אין ברירה. >>>

 

אסתר יוגב ואייל נווה היסטוריות

היסטוריות מנסה להתמודד עם המשבר והאתגר של ישראל בראשית שנות האלפיים על-ידי כניסה למסע הידברות בין הקולות השונים שבתוכנו מתוך הכרה בלגיטימיות של נקודות מבט שונות ובאפשרות התקיימותן בפסיפס הישראלי. >>>

דוד אבידן הפסיכיאטור האלקטרוני שלי

"הפסיכיאטור האלקטרוני שלי - שמונה שיחות אותנטיות עם מחשב" מאת דוד אבידן (1995-1934) ראה אור לראשונה ב- 1974 בהוצאת א. לוין-אפשטיין - מודן. >>>

מיקי קרצמן יגאל עמיר

יצחק לאור רשיון להרוג

על תפקיד האינטלקטואלים של "השמאל הציוני" בהוצאת הרישיון להרוג ולפצוע המוני מפגינים >>>

 

גירסה להדפסה

RSS   צרו קשר   רשימת דיוור   English   חזרה לראש הדף

Created by: Zzzen   Design: eFshar   Copyright © Babel LTD. All rights reserved

בית