מכונת קריאה

בבל , , 24/5/2012

מבוא

מתוך נעמי קליין גדרות וחלונות

הספר הזה איננו המשך ל-No Logo, הספר על עלייתו של האקטיביזם האנטי-תאגידי שכתבתי בין השנים 1995 ו-1999. הכוח המניע מאחורי הספר ההוא היה מחקר לצורך עבודת תזה. גדרות וחלונות הוא קובץ של רשימות מחזית המאבק שהתפרץ בערך בזמן ש-No Logo ראה אור. הספר היה בדפוס, בשעה שהתנועות התת-קרקעיות בעיקרן שהוא תיעד חדרו למודעות הזרם המרכזי בעולם המתועש, בעיקר כתוצאה מההפגנות נגד ארגון הסחר העולמי בנובמבר 99'. בן לילה מצאתי את עצמי מוטלת אל לב לבו של הפולמוס הבינלאומי בסוגיה הדוחקת ביותר בימינו: אילו ערכים ישררו בעידן הגלובלי?
סיור בן שבועיים לקראת פרסום הספר נהפך אפוא להרפתקה שהתפרשה על שנתיים וחצי ועל עשרים ושתיים ארצות. הוא הוביל אותי לרחובות ספוגי גז מדמיע בקוויבק ובפראג, לאספות שכונתיות בבואנוס איירס, לסיורי מחנאות עם אקטיביסטים מתנגדים לנשק גרעיני במדבריות אוסטרליה הדרומית, ולהשתתפות בוויכוחים רשמיים עם ראשי מדינות מאירופה. ארבע שנות הפרישה מן הציבור לצורך מחקר, שהיו נחוצות לי כדי לכתוב את No Logo, לא ממש הכינו אותי לזה. למרות דיווחים בכלי התקשורת שנקבו בשמי כמי שנמנית עם "המנהיגים" או "הדוברים" של תנועת המחאה העולמית, האמת היא, שמעודי לא הייתי מעורבת בפוליטיקה, ולא רחשתי חיבה רבה מדי לקהל המונים. בפעם הראשונה שהייתי צריכה לשאת נאום על גלובליזציה הצצתי ברשימותי, התחלתי להקריא, ובמשך שעה וחצי לא הרמתי את העיניים מהדף.
אבל זה לא היה הזמן המתאים לביישנות. עשרות, ולאחר מכן מאות אלפי אנשים הצטרפו לתנועות מחאה חדשות מדי חודש בחודשו, רבים מהם אנשים כמוני, שעד כה בעצם לא האמינו בכלל באפשרות שתתרחש תמורה פוליטית. פתאום נוצר הרושם שכבר אי-אפשר להתעלם מכשלי המודל הכלכלי השולט בכיפה - וזה היה לפני התמוטטות אנרון (Enron). בשם היענות לתביעותיהם של משקיעים רב-לאומיים, ממשלות במקומות שונים בעולם לא יכלו להיענות לצורכיהם של בני האדם שבחרו אותן. חלק מן הצרכים שלא נענו היו בסיסיים ודוחקים - צורך בתרופות, דיור, אדמה, מים. חלקם היו מוחשיים פחות - צורך במרחבים תרבותיים לא מסחריים כדי לתקשר, להיוועד, להשתתף, בין אם באמצעות האינטרנט, גלי האתר הציבוריים או הרחובות. וכל זה נשען על כרעי בגידתן של הדמוקרטיות בחובתן הבסיסית להיות קשובות ושתפניות,1 ולא סחורה עוברת לסוחר, שאנרון וקרן המטבע הבינלאומית יכולים לרכוש בכסף.
המשבר התעלם כליל מגבולות לאומיים. הכלכלה הגלובלית המשגשגת, שהתמקדה בחיפוש רווחים קצרי טווח, הוכיחה שהיא לא מסוגלת להגיב למשברים אקולוגיים ואנושיים שהלכו ונעשו דוחקים. למשל, היא לא מסוגלת לבצע תפנית ולעבור משימוש בדלק מאובנים לשימוש במקורות אנרגיה בני-קיימא; היא לא מסוגלת להקדיש את המשאבים הנחוצים לבלימת התפשטות נגיף האיידס באפריקה, חרף כל ההתחייבויות וספיקת הכפיים; היא לא מוכנה למלא התחייבויות בינלאומיות להדברת הרעב, ואפילו לא להתמודד עם כישלונות בסיסיים באבטחת המזון באירופה. קשה לקבוע מדוע התפרצה תנועת המחאה בזמן שהתפרצה, משום שמרבית הבעיות החברתיות והסביבתיות הללו הן בעיות כרוניות שקיימות כבר כמה עשרות שנים, אך אין ספק שבין השאר, ההתפרצות תירשם לזכותה של הגלובליזציה עצמה. אם בתי ספר סבלו מתקציבים דלים ומקורות המים היו מזוהמים, נטו לתלות את הקולר בניהול כספי כושל או בממשלה מושחתת זו או אחרת. כיום, בזכות זרם גואה של החלפת מידע החוצה גבולות, מתייחסים אל בעיות אלה כאל תוצאה בקנה מידה מקומי של אידאולוגיה עולמית מסוימת. הפוליטיקאים המקומיים אמנם אוכפים אותה, אך מקורה מרכזי, והוגיה הם קומץ של בעלי עניין תאגידיים ומוסדות בינלאומיים, בכללם ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי.
בתווית ה"אנטי-גלובליזציה" שהדביקה התקשורת לתנועה יש מידה של אירוניה, כי אנחנו בתנועה הפכנו את הגלובליזציה למציאות חיים, אולי אפילו יותר מכל מנהלי התאגידים הכי רב-לאומיים, ומכל הנוסעים הכי מתמידים של חוג הסילון. בכינוסים דוגמת הפורום החברתי העולמי (World Social Forum) בפורטו אלגרה, "בוועידות פסגה נגדיות"2 המתנהלות בזמן שהבנק העולמי מקיים את ישיבותיו, וברשתות תקשורת דוגמת www.tao.ca ו-www.indymedia.org גלובליזציה איננה מוגבלת לשורה מצומצמת של עסקאות סחר ותיירות. גלובליזציה היא תהליך מורכב, הקושר זה בזה את גורלותיהם של אלפי אנשים, כשהם מחליפים ביניהם רעיונות ומספרים סיפורים, המתארים איך תיאוריות כלכליות מופשטות משפיעות על חיי היומיום שלהם. לתנועה זו אין מנהיגים במובן המסורתי - יש לה רק בני אדם נחושים בדעתם ללמוד ולהעביר את הידע שלהם הלאה.
אני, כמו אחרים שמצאו את עצמם ברשת הגלובלית הזאת, הגעתי מצוידת רק בהבנה מועטה במערכות כלכליות ניאו-ליברליות. בעיקר ידעתי על הקשר ביניהן לבין צעירים שגדלים בתנאים של יתר-שיווק ושל תת-תעסוקה באמריקה הצפונית ובאירופה. אך כמו רבים אחרים, גם אני נהפכתי לגלובלית באמצעות תנועה זו: עברתי קורס בזק שלימד אותי אילו השלכות יש ל"אובססיית השווקים" על איכרים חסרי אדמה בברזיל, על מורים בארגנטינה, על עובדים בענף המזון המהיר באיטליה, על מגדלי קפה במקסיקו, על דיירי שכונות ארגזים בדרום אפריקה, על עובדי טלמרקטינג בצרפת, על קוטפי עגבניות עונתיים בפלורידה, על מארגני איגודים מקצועיים בפיליפינים, על ילדים חסרי בית בטורונטו, עיר מגורי.
המבחר שלהלן משקף את עקומת הלמידה החדה שלי, חלק קטן אחד בתהליך נרחב של הפצת ידע בין כל שדרות החברה, שהעניק להמוני בני אדם - בני אדם שלא הוכשרו להיות כלכלנים, עורכי דין בתחום הסחר הבינלאומי או מומחים לפטנטים - אומץ להשתתף בפולמוס על עתיד הכלכלה הגלובלית. שרבטתי בחופזה את הטורים, המאמרים והנאומים האלה, שנכתבו בשביל עיתונים דוגמת The Globe and Mail, The Guardian, The Los Angeles Times, ופרסומים רבים אחרים, בחדרי מלון בשעות לילה מאוחרות, אחרי הפגנות בוושינגטון ובמקסיקו סיטי, במרכזי תקשורת עצמאיים (Independent Media Centers), בהרבה מדי מטוסים (אני במחשב הנייד השני שלי, אחרי שהאיש במושב שלפני, במחלקת התיירים הצפופה של אייר קנדה, היטה את הכיסא שלו לאחור, ואני שמעתי קול מעיכה איום). הם מכילים את הטיעונים והעובדות המרשיעים ביותר שהצלחתי להניח עליהם יד, מתוך כוונה להשתמש בהם בוויכוחים עם כלכלנים ניאו-ליברליים, ובד בבד גם את החוויות הנוגעות ביותר ללב שחוויתי ברחובות עם אקטיביסטים עמיתים. לעתים הם מייצגים ניסיונות חפוזים לקלוט מידע שנחת ב"תיבת הדואר הנכנס" שלי רק שעות ספורות קודם לכן, או לצאת חוצץ נגד מערכה חדשה של דיס-אינפורמציה התוקפת את אופיין ומטרותיהן של ההפגנות. חלק מן המאמרים, בעיקר הנאומים, לא התפרסמו עד כה.
מדוע ללקט את בליל הרשימות הזה לספר? בין השאר משום שחודשים מספר לאחר שג'ורג' בוש אסר "מלחמה על הטרור", פושטת ההכרה שתהליך כלשהו הגיע לקצו. כמה פוליטיקאים (בעיקר אלה שהמפגינים בחנו את המדיניות שלהם תחת זכוכית מגדלת) אצו להכריז שבא הקץ על התנועה עצמה: החששות שהתנועה העלתה בעניין כישלון הגלובליזציה הם קלי ערך, הם טענו, ואפילו מזינים את "האויב". לאמיתו של דבר, הסלמה בשימוש בכוח צבאי ובאמצעי דיכוי בשנה החולפת עוררה את ההפגנות הגדולות ביותר עד כה ברחובות רומא, לונדון, ברצלונה ובואנוס איירס. היא גם השפיעה על אקטיביסטים רבים, שלפני כן הסתפקו רק במתן ביטוי לחילוקי הדעות מול ועדות הפסגה, לנקוט פעולות מעשיות לצמצום האלימות. הם שימשו "מגינים אנושיים" במהלך ההתבצרות בכנסיית המולד בבית לחם, וכן ניסו למנוע גירושים לא חוקיים של פליטים ממחנות מעצר באירופה ובאוסטרליה. אולם כשנכנסה התנועה לשלב החדש והמאתגר הזה, התחוור לי שהייתי עדה להתרחשות יוצאת דופן: לרגע המדויק והמפעים, כשהערב-רב של עולם המציאות ניתץ את המועדון למומחים-בלבד, החורץ את גורלנו המשותף. לכן זהו תיעוד לא רק של סיום, אלא גם של התחלה רבת תנופה, תקופה שקצֶהָ האחד מעוגן בצפון-אמריקה, בהתפרצות הצוהלת ברחובות סיאטל, והחורבן הבלתי נתפס שהתרחש ב-11 בספטמבר השליך אותה לפרק חדש.

עוד משהו שכנע אותי לקבץ את המאמרים האלה. לפני כמה חודשים, כשדפדפתי בגזרי העיתונות שהכילו את הטורים שלי וחיפשתי איזה נתון אבוד, הבחנתי בנושאים ובדימויים אחדים שחוזרים על עצמם. הראשון היה הגדר. הדימוי צץ פעם אחר פעם: מחסומים חוצצים בין בני אדם לבין משאבים שהיו בעבר ברשות הרבים, סוגרים בפניהם אדמה ומים חיוניים, מגבילים את יכולתם לחצות גבולות, לבטא דעות פוליטיות שנויות במחלוקת, להפגין ברחובות ציבוריים, אפילו מונעים מפוליטיקאים ליישם מדיניות הגיונית למען האזרחים שבחרו בהם.
אחדות מן הגדרות האלה קשה לראות בעין, אך הן קיימות. גדרות וירטואליות מתרוממות סביב בתי ספר בזמביה כאשר הבנק העולמי ממליץ על "דמי שימוש" לחינוך, המלצה המרחיקה את הלימודים מהישג ידם של מיליונים. גדר מתרוממת סביב החווה המשפחתית בקנדה, כאשר מדיניות הממשלה הופכת חקלאות בקנה מידה קטן למותרות, שהחוואי אינו יכול להרשות לעצמו על רקע צניחת מחירי סחורות עתידיות והקמתן של חוות תעשייתיות. גדרות ממשיות, גם אם סמויות מן העין, מתרוממות סביב מים נקיים בסואטו, כשהמחירים מרקיעים שחקים בגלל הפרטה, ותושבים נאלצים לפנות למקורות מים מזוהמים. וגדר מתרוממת סביב עצם מהותה של הדמוקרטיה, כאשר נאמר לארגנטינה, שהיא לא תקבל הלוואה מקרן המטבע הבינלאומית אם היא לא תצמצם עוד יותר את ההוצאות על שירותים חברתיים, תפריט משאבים נוספים ותבטל את התמיכה לתעשיות מקומיות, וכל זה בעיצומו של משבר כלכלי שהעמיק עקב יישום המדיניות הזאת בדיוק. גדרות אלה הן כמובן עתיקות, כמו הקולוניאליזם. "פעולות עושק אלה מקיפות בסורגים אומות חופשיות", כתב אדוארדו גלֶאנו בספרו העורקים הפתוחים של אמריקה הלטינית.3 הוא מתייחס לתנאי ההלוואה שנתנה בריטניה לארגנטינה בשנת 1824.
גדרות היו מאז ומתמיד חלק מהקפיטליזם, הדרך היחידה להגן על רכוש מפני השואפים לחמוס אותו, אבל הסטנדרטים הכפולים שהגדרות הללו נשענות עליהם נעשו בוטים מאוד לאחרונה. הפקעת נכסיהם של תאגידים היא אולי חטא בל יכופר של ממשלה סוציאליסטית בעיני השווקים הפיננסיים הבינלאומיים (כפי שיכולים להעיד הוגו צ'אווס נשיא ונצואלה ופידל קסטרו שליט קובה). אלא שהגנת הנכסים שהובטחה לחברות על פי הסכמי הסחר החופשי לא חלה גם על אזרחי ארגנטינה, שהפקידו את חסכונותיהם בחשבונות ב- Citibank, ב-Scotiabank, וב-HSBC, וגילו כעת שמרבית כספם פשוט נעלם. כמו כן, יראת הכבוד שמגלה השוק כלפי עושרו של הפרט אינה חלה גם על עובדי אנרון, שגילו כי תיקי ההשקעות שלהם בתוכניות הגמל המופרטות "נעולים" בפניהם, והם אינם יכולים למכור אותן, בו בזמן שמנהלי אנרון מממשים את המניות שלהם כאחוזי תזזית.
בו בזמן מותקפות כמה מן הגדרות הנחוצות ביותר: במרוץ להפרטה הוסרו כמעט כל המחסומים שהיו קיימים פעם בין מרחב פרטי לציבורי - למשל, המחסומים ששמרו שבבתי הספר לא תהיה דריסת רגל לפרסומות, שלבעלי אינטרסים לעשיית רווחים לא תהיה גישה לשירותי הבריאות, ושערוצי חדשות לא ישמשו רק כאמצעי קידום מכירות לנכסים האחרים שבידי בעליהן. כל מרחב ציבורי מוגן נפרץ, רק כדי להיסגר בידי השוק.
מחסום נוסף שיש בו עניין לציבור נתון באיום חמור - המחסום המפריד בין גידולים מהונדסים גנטית לבין גידולים שעדיין לא חוללו בהם שינויים. חברות הזרעים נהגו ברשלנות מרשימה ולא טרחו במיוחד למנוע מהזרעים המהונדסים לרחף אל שדות שכנים, להשתרש בהם ולגרום להאבקה צולבת,4 וכך, באזורים נרחבים בעולם, אין שום אפשרות לאכול מזון שלא עבר טיפול גנטי - אספקת המזון כולה היא מזוהמת. הגדרות המגינות על האינטרס הציבורי הולכות ונעלמות במהירות, ואילו אלה המגבילות את החירויות הולכות ומתרבות.
כשהבחנתי לראשונה שדימוי הגדר צץ פעם אחר פעם בדיונים, בוויכוחים ובכתיבה שלי, הגעתי למסקנה שיש לו חשיבות. בסופו של דבר, בעשור הקודם השילוב הכלכלי ניזון בהבטחות להסרת מחסומים, לניידות מוגברת ולחופש רב יותר. ואף על פי כן, שתים עשרה שנה אחרי חגיגת נפילתן של חומת ברלין, אנחנו שוב מוקפים גדרות, מנותקים זה מזה, מהאדמה, ומהיכולת שלנו לדמיין שהתמורה אפשרית. התהליך הכלכלי המכונה בלשון נקייה "גלובליזציה" נוגע כעת בכל היבט של החיים, משנה כל פעילות וכל משאב טבעי לסחורה מדודה שיש לה בעלים. כפי שמציין ג'רארד גרינפילד (Gerard Greenfiels) מהונג קונג, חוקר בתחום לימודי עבודה, בשלב הנוכחי, הקפיטליזם איננו רק סחר במובן המסורתי של מכירת מוצרים רבים יותר מעבר לגבולות. קפיטליזם כיום פירושו להזין את הצורך הבלתי נדלה של השוק בצמיחה, ולכן מגדירים כ"מוצרים" מגזרים שלמים שנחשבו עד כה ל"רשות הרבים" שאינה מוצעת למכירה. פלישת הפרטי אל הציבורי הגיעה כבר לתחומים דוגמת בריאות וחינוך, ודאי, אבל גם אל רעיונות, גֶנים, זרעים - שכעת רוכשים אותם, רושמים עליהם פטנטים ומגדרים אותם, וכך גם תרופות מקומיות מסורתיות, צמחים, מים ואפילו תאי גזע אנושיים. כיום, כשזכויות יוצרים הם ענף היצוא הגדול ביותר של ארצות הברית (גדול מיצוא מוצרי תעשייה ונשק), יש להבין את חוקי הסחר הבינלאומי לא רק כאמצעים המסירים מחסומים מסוימים מפני סחר, אלא דווקא כתהליך המקים בשיטתיות מחסומים חדשים - סביב ידע, טכנולוגיה ומשאבים שהופרטו זה עתה. זכויות הקניין הרוחני הקשורות לסחר הן הדבר המונע מאיכרים לזרוע מחדש את הזרעים הרשומים כפטנט של חברת מונסאנטו5(Monsanto), ובגללן לא חוקי לייצר במדינות עניות תרופות גנריות זולות כדי לספקן לאוכלוסיותיהן הנזקקות.
הגלובליזציה עומדת כעת למשפט, מפני שמעבר לכל הגדרות הווירטואליות האלה עומדים בני אדם בשר ודם, שנעלו בפניהם את בתי הספר, בתי החולים ומקומות העבודה, וגם את החוות, הבתים והקהילות שלהם. הפרטה המונית והסרת פיקוח הולידו גדודים של בני אדם שהדלתות נעולות בפניהם, ששירותיהם אינם נחוצים יותר, שאורח חייהם נפסל כ"מפגר", שצורכיהם הבסיסיים אינם נענים. גדרות אלה של הרחקה חברתית עלולות לייתר תעשייה שלמה, והן עלולות לפסול ארץ שלמה, כפי שאירע לארגנטינה. במקרה של אפריקה, יבשת שלמה עלולה למצוא את עצמה בגלות עולם הצללים הגלובלי, מחוץ למפה ומחוץ לחדשות, ולהופיע רק בעתות מלחמה, ואז תושביה זוכים ליחס חשדני, שמא הם חברי מיליציה, טרוריסטים בכוח, או קנאים אנטי-אמריקאים.
למעשה, מעט מאוד מבני האדם המגודרים כתוצאה מהגלובליזציה פונים לאלימות. רובם פשוט עוקרים ממקום למקום: מהכפר לעיר, מארץ לארץ. ואז הם נתקלים פנים אל פנים בגדרות לא וירטואליות בבירור, בגדרות עשויות משלשלאות ומתיל, מזוינות בבטון ונשמרות במקלעים. בכל פעם שאני שומעת את הביטוי "סחר חופשי", אני מתקשה להתעלם מהתמונה של בתי החרושת דמויי המכלאות, שבהם ביקרתי בפיליפינים ובאינדונזיה, מוקפים סביב-סביב בשערים, במגדלי שמירה ובחיילים, המונעים מהמוצרים המסובסדים בשיעור כה גבוה לטפטף החוצה, ומפעילי האיגודים המקצועיים להסתנן פנימה. אני חושבת גם על מסע שערכתי לאחרונה למדבריות דרום-אוסטרליה, ועל הביקור במחנה ההסגר ווּמֶרה (Woomera), הידוע לשמצה. וומֶרה, מרחק חמש מאות קילומטר מהעיר הקרובה, הוא בסיס צבאי לשעבר, שהוסב למכלאת פליטים פרטית, והוא שייך לחברה-בת של חברת האבטחה ווקנהאט (Wackenhut). בוומרה נמצאים מאות פליטים אפגנים ועירקים שנמלטו מדיכוי ומדיקטטורה במולדתם. הם מייחלים נואשות שהעולם יראה מה מתרחש מעבר לגדר, ולכן הם מארגנים שביתות רעב, קופצים מגגות ביתני המגורים, שותים שמפו ותופרים את פיותיהם.
כיום מלאים העיתונים בתיאורים מסמרי שיער על פליטים המחפשים מקלט מדיני שמנסים לחצות גבולות מדיניים כשהם חבויים בין מוצרים, שנהנים מניידות רבה פי כמה מזו של בני האדם. בדצמבר 2001 התגלו במכולה מלאה ריהוט משרדי גופותיהם של שמונה פליטים מרומניה, בהם שני ילדים. הם נחנקו בזמן המסע הארוך בים. באותה שנה התגלו בעיר אוֹ קְלֶר במדינת ויסקונסין גופותיהם של שני פליטים נוספים בתוך מטען של אביזרים לחדרי אמבטיה. בשנה שלפני כן נחנקו חמישים וארבעה פליטים סינים ממחוז פוג'יין בארגז של משאית משלוחים שהגיעה לדובר, באנגליה.
כל הגדרות האלה קשורות זו לזו: האמיתיות, העשויות פלדה ותיל, דרושות כדי לאכוף את הגדרות הווירטואליות, אלה השומטות משאבים ועושר מידיהם של רבים כל כך. פשוט אי-אפשר לנעול חלק נכבד כל כך מן העושר המשותף שלנו ללא אסטרטגיה נלווית, שתאפשר לשלוט בתסיסה ובניידות ההמונית. חברות האבטחה עושות עסקים מצוינים בערים שבהן הפער בין עשירים ועניים הוא הגדול ביותר - יוהנסבורג, סאו פאולו, ניו דלהי. הן מוכרות שערי ברזל, מכוניות משוריינות, מערכות אזעקה משוכללות, ומשכירות גדודים של אנשי ביטחון פרטיים. ברזילאים למשל מוציאים 4.5 מיליארד דולר בשנה על אבטחה אישית, וברזיל מציעה 400,000 שוטרים חמושים להשכיר, פי ארבעה כמעט ממספר אנשי המשטרה האמיתיים. בדרום אפריקה המפולגת עמוקות, ההוצאה השנתית על אבטחה פרטית הגיעה ל-16 מיליארד דולר, למעלה מפי שלושה מהוצאות הממשלה על דיור בר-השגה. כיום נראה שהמתחמים המגודרים המגינים על אלה שיש להם מפני אלה שאין להם אינם אלא דגם מוקטן של המצב הביטחוני הגלובלי - לא כפר גלובלי החותר להנמכת חומות ומחסומים, כפי שהובטח לנו, אלא רשת של מצודות מקושרות ביניהן במסדרונות סחר חמושים היטב.
אם התמונה הזאת נראית קיצונית, הרי זה משום שרובנו, במערב, רואים את הגדרות ואת הארטילריה רק לעתים נדירות. בתי החרושת המסוגרים ומחנות ההסגר לפליטים נשארים מוצנעים במקומות נידחים, ומשם הם מתקשים לקרוא תיגר על המלל המפתה המתאר עולם ללא גבולות. אולם במהלך השנים האחרונות נדחקו כמה גדרות והתגלו בפרהסיה - לעתים קרובות, כיאה, בעת ועידות הפסגה, שבהן מקדמים את דגם הגלובליזציה הברוטלי הזה. כיום מקבלים כמובן מאליו, שאם מנהיגי העולם רוצים להתכנס כדי לדון בהסכם סחר חדש, עליהם לבנות מצודה מטיפוס מודרני כדי להתגונן מפני זעם הציבור - ולהוסיף טנקים, גז מדמיע, תותחי מים וכלבי תקיפה. כשהעיר קוויבק אירחה את פסגת האמריקות (Summit of the Americas), באפריל 2001, נקטה ממשלת קנדה צעד חסר תקדים ובנתה מכלאה לא רק סביב מרכז הכינוסים אלא סביב כל הליבה העסקית של העיר, וכפתה על תושבים להציג תעודות כדי להגיע לבתיהם ולמקומות עבודתם. אסטרטגיה מקובלת אחרת היא לקיים את ועידות הפסגה במקומות לא נגישים: בשנת 2002 התקיים מפגש שמונה המדינות המתועשות (G-8) בעמקי הרי הרוקי הקנדיים, וישיבת ארגון הסחר העולמי בשנת 2001 התקיימה במדינת המפרץ קטאר, מדינת דיכוי, שבה האמיר אוסר על הפגנות פוליטיות. "המלחמה נגד הטרור" נהפכה לגדר נוספת שאפשר להתחבא מאחוריה, ומארגני הפסגה מנצלים אותה כדי להסביר מדוע הצגה בפומבי של נושאים שנויים במחלוקת לא תהיה אפשריות הפעם, ולא זו בלבד, אלא גם כדי לשרטט הקבלה מאיימת בין מפגינים חוקיים לבין טרוריסטים שמטרתם הרס.
אבל האירועים שמדווחים עליהם כעל התנגשויות מאיימות הם לעתים קרובות אירועים צוהלים, והם במידה רבה הן ניסויים במציאת דרכים חלופיות לארגון חברות, והן ביקורת על מודלים קיימים. אני זוכרת, שבפעם הראשונה שהשתתפתי באחת מוועידות הפסגה הנגדיות האלה, היתה לי תחושה ברורה שנפתח מעין צוהר פוליטי - שער, חלון, "חרך בהיסטוריה", אם להשתמש בביטוי היפה של סובקומנדנטֶה מרקוס (Subcomandante Marcos). לצוהר הזה לא היה דבר וחצי דבר עם החלון השבור בסניף מקדונלדס המקומי, התמונה שהתחבבה כל כך על מצלמות הטלוויזיה. הוא היה משהו אחר: תחושת סיכוי, משב אוויר צח, זרימת חמצן למוח. הפגנות אלה - שהן למעשה מרתונים בני שבוע של לימוד מרוכז שעניינו מדיניות גלובלית, מפגשי אסטרטגיה ליליים עם תרגום סימולטני לשש שפות, פסטיבלים של מוסיקה ושל תיאטרון רחוב - הן כמו כניסה לתוך יקום מקביל. בן לילה, האתר משנה את צורתו ונהפך למעין עיר גלובלית חליפית, שבה הדחיפות מחליפה את אוזלת היד, לוגואים של תאגידים זקוקים לשומרים חמושים, בני אדם גוזלים את מקומן של המכוניות, אמנות צצה בכל מקום, זרים משוחחים זה עם זה, והסיכוי לשינוי עמוק במסלול הפוליטי אינו נראה רעיון משונה ואנכרוניסטי, אלא המחשבה ההגיונית ביותר בעולם.
האקטיביסטים הטמיעו אפילו את אמצעי הביטחון הכבדים כחלק מן המסר: הגדרות המקיפות את ועידות הפסגה נהפכות למטאפורות למודל כלכלי הגוזר על מיליארדים גלות של עוני ודחיקה לשוליים. העימותים מוצגים ליד הגדר - אבל לא רק אלה הכוללים אלות ולבֵנים: מחבטי הוקי הונפו אל רימוני גז מדמיע, רובי צעצוע יורים מים העזו פנים לעומת תותחי מים, ולהק של מטוסי נייר נשלח לקדם את פניהם של מסוקים מטרטרים. בעת פסגת האמריקות בקוויבק בנתה קבוצת אקטיביסטים בלסיטראת עץ בסגנון ימי הביניים, גלגלה אותה אל הגדר שהתרוממה לגובה של שלושה מטרים והקיפה את מרכז העיר, וקלעה דובוני צעצוע מעבר לגדר. בפראג, בעת מפגש הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, החליטו חברי ארגון הפעולה הישירה האיטלקית טוטה ביאנקה (Tute Bianche) לא להתעמת עם השוטרים הלבושים שחור של היחידה לפיזור הפגנות הלובשים שחור מאיים לא פחות, עוטים כובעי סקי ובנדנות. הם העדיפו לצעוד עד שורת השוטרים לבושים בסרבלים לבנים ממולאים בצמיגי גומי ומרופדים בקלקר. בעימות בין דארת ויידר וצבא אנשי מישלין, לא היה למשטרה סיכוי לנצח. בינתיים, ברובע אחר בעיר, טיפסה חבורת pink fairies6 על הגבעה התלולה שהובילה אל מרכז הכינוסים חבושים פאות נוכריות מגוחכות, לבושים שמלות ערב בצבעי כסף וורוד ונעולים נעלי פלטפורמה. האקטיביסטים האלה רציניים לחלוטין בשאיפתם להפר את הסדר הכלכלי הקיים, אך הטקטיקות שלהם משקפות סירוב עיקש להיכנס למאבק כוחות קלאסי: מטרתם, שהתחלתי לעיין בה בקטעים האחרונים בספר זה, אינה לקחת לידיהם את השלטון, אלא לערער על עצם עקרון ריכוזיות השלטון.
גם חלונות מסוגים אחרים מתחילים להיפתח, קנוניות שקטות לתפוס מחדש ולהחזיר לשימוש הציבור מרחבים ונכסים שהופרטו. אולי אלה צעירים המסלקים פרסומות מכיתותיהם, או מחליפים ביניהם מוסיקה מקוונת, או מקימים מרכזי תקשורת עצמאיים עם תוכנות בחינם. אולי אלה איכרים תאילנדים הזורעים ירקות אורגניים על מגרשי גולף מושקים יתר על המידה, או איכרים בלי אדמה בברזיל העוקרים גדרות המקיפות אדמות בור והופכים אותן לקואופרטיבים חקלאיים. אולי אלה עובדים בוליביאנים המבטלים את הפרטת מקורות המים שלהם, או תושבי עיירות השחורים בדרום אפריקה המחברים את שכניהם חזרה לרשת החשמל בסיסמה Power to the People.7 ובשעה שאנשים מחזירים לעצמם את המרחבים שלהם, הם גם מעצבים אותם מחדש. באספות שכונתיות, במועצות עירוניות, במרכזי תקשורת עצמאיים, ביערות ובחוות שניהולם נמסר לקהילות, הולכת וצומחת תרבות חדשה של דמוקרטיה ישירה ותוססת. תרבות שהכוח המניע והמחזק אותה הוא השתתפות ישירה, והיא איננה נדכאת ומדולדלת בגלל צפייה פסיבית מן הצד.
למרות כל ניסיונות ההפרטה, מתברר שיש כמה דברים שאינם חפצים בבעלים. מוסיקה, מים, זרעים, חשמל, רעיונות - הם שבים ופורצים מבין הסייגים שבונים סביבם. יש בהם עמידות טבעית בפני כיתור, נטייה להיחלץ, להאבקה-צולבת, לזרימה מבעד לגדרות, ולבריחה מבעד לחלונות פתוחים.
בשעה שאני מעלה על הכתב את הדברים האלה, לא ברור מה יצוץ מן המרחבים המשוחררים האלה, ואם מה שיצוץ יהיה עמיד בפני המתקפות הגוברות מצד הצבא והמשטרה, כל עוד יש מי שטורח לטשטש בכוונה את הקו המפריד בין טרוריסט לאקטיביסט. השאלה מה יקרה הלאה מעסיקה אותי, כפי שהיא מעסיקה את כל מי שהיה לו חלק בבניית התנועה הבינלאומית הזאת. אבל הספר איננו ניסיון להשיב על השאלה הזאת. הוא פשוט מציע התבוננות אל ראשית חייה של התנועה שפרצה בסיאטל והתפתחה גם עם אירועי ה-11 בספטמבר ותוצאותיהם המרות. החלטתי לא לשכתב את המאמרים, פרט לשינויים קלים מאוד, שציינתי אותם בסוגריים מרובעים - הסבר מראה מקום, הרחבת טיעון. הם מוצגים כאן (בסדר כרונולוגי פחות או יותר) כמות שהם: גלויות מרגעים דרמטיים, תיעוד של הפרק הראשון בסיפור נושן וחוזר על עצמו, סיפור על בני אדם ההודפים בגופם את המחסומים שמנסים לחסום אותם, פותחים חלונות, נושמים מלוא ריאותיהם וטועמים טעמה של חירות.
1 במקור: Participatory, מונח שחוזר בספר פעמים רבות.
2 במקור: counter-summits.
3 Open Veins of Latin America.

4 במקור: cross-pollination, שהיא האבקה של צמח עם צמח שונה ממנו בהרכב הגנטי.
5 החברה המציאה פטנט של זרעים המתכלים לאחר היבול הראשון, דבר שיכריח איכרים לרכוש ממנה זרעים. בגלל לחץ ציבורי נסוגה בינתיים החברה מהרעיון.
6 פיות (גם כינוי להומואים) ורודות.
7 משחק מילים - power פירושו כוח וגם חשמל.

דיוויד קורטן כשהתאגידים שולטים בעולם

כיצד קרה שערים נידחות ועלובות מתהדרות לפתע בנמלי תעופה מודרניים ומפוארים, באוטוסטרדות משוכללות שעליהן מצטופפים המודלים החדישים ביותר של המכוניות, במלונות חמישה כוכבים, בקהילות מגורים אקסקלוסיביות ומסוגרות ובקניונים עצומים, ממוזגים ונוצצים, שעמוסים במוצרי >>>

ברברה ארנרייך וארלי ראסל הוכשילד (עורכות) האישה הגלובלית

כלות וייטנאמיות בהזמנה בדואר, אומנות מקסיקניות בקליפורניה, מטפלות מסרי לנקה ביוון, מנקות פיליפיניות בהונג קונג, עובדות מין דומיניקניות בגרמניה - "האישה הגלובלית" הוא קובץ מאמרים המתעד מגוון הולך וגדל של תופעות הקשורות לגלובליזציה של תפקידי האישה. >>>

נקודת היעלמות

למצוא מחדש את קסם האוטוסטרדה והמרחק, והאלכוהול הקפוא במדבר והמהירות, לחיות את כל זה מחדש בווידיאו בבית, בזמן אמת - לא למען העונג הפשוט של הזיכרון, של ההיזכרות, אלא מפני שההיקסמות מחזרתיות אווילית כבר נמצאת כאן, בהפשטה של המסע. >>>

בנג'מין ר. בארבר אחרי ה- 11 בספטמבר

תוצאת המאבק האכזרי בין ג'יהאד ומק-עולם תהיה תלויה ביכולתם של אנשי הקידמה להפוך את העולם לבטוח לנשים ולגברים המבקשים צדק ואמונה כאחד, וניתנת להשגה רק אם הדמוקרטיה תנצח. >>>

גירסה להדפסה