אדולף לוס, אמיל תיס, וינה 1931

כללים לבנייה בהרים

"...אל תחשוב על הגג אלא על גשם ושלג. כך חושב האיכר". מתוך "דיבור בריק, למרות הכל", אסופת מאמריו של אדולף לוס. מגרמנית: אריה אוריאל. >>>

הרעילו את האדריכלים

"לוס הוא בלי ספק אחד הסוכנים החרוצים ביותר של ההגמוניה התרבותית המערבית, כפי שהשקפת עולמו היתה מוגדרת כיום, ורבים מטיעוניו צורמים באי תקינותם הפוליטית. עם זאת, בעולם של רמאויות אדריכליות, זיופים וחיקויים לגיטימיים, לוס עדיין רלוונטי - לפחות לאדריכלות בישראל, שהיתה יכולה להיעזר במצע עיוני מנומק כמו זה שלו כדי להסביר לעצמה את מעשיה ואולי גם לתקנם."
אסתר זנדברג, הארץ >>>

בן ורד כלבי קיץ

קיץ אחד באמצע שנות התשעים. עולם קטן בשולי הכרך, תחום בין כבישים סואנים, לרגלי הר זבל, בצל מטוסים שממריאים ונוחתים.
סְקַרְזִ'יסְקוֹ קַמְיַאנָה ערירי תמהוני, כבר חמישים שנה בארץ, אבל העברית בפיו עדיין שבורה. ילדי הרחוב העניקו לו את הכינוי "מַסֵּכוֹנֶת". >>>

דביר צור משה בהיפוך אותיות

משה שקורא לעצמו אפרים, חושב שהוא המשיח החדש. ברגע של אשמה, בטקס בר המצווה שלו, הוא מבין שההשגחה העליונה סימנה ועליו לצאת למסע.
בת לווייתו הקבועה היא ציפור קנרי שמדקלמת פרקי תהילים, ומשימתו היא אריגת כפורת משמותיהם של המתים. >>>

ארז צפדיה מרחב עירוני ופוליטיקה לאומית: ממדים של שליטה והתנגדות בכתיבה עכשווית על העיר

על שלושה ספרים העוסקים בעיר בישראל ובשטחים: "עיר לבנה, עיר שחורה" מאת שרון רוטברד, "כשהדרור הפסיק לשיר: רמאללה במצור – יומן" מאת רג'א שחאדה ו"קהילת יפו הערבית ומסגד חסן בכ: גיבוש זהות קולקטיבית, העצמה עצמית והתנגדות" מאת נמרוד לוז. >>>

צבי אלחייני "קו" וההיסטוריה של הכתיבה על אדריכלות בישראל (טיוטה לקראת מחקר)

באמצע המיתון של שנות ה- 1960, אולי בגללו, התרחבה באופן משמעותי זירת השיח על אדריכלות בישראל. בתוך שנה הופיעו בסמיכות שלושה כתבי-עת חדשים – קו, ארכיטקטורה, תוי – שעסקו, כל אחד בדרכו, באדריכלות, אמנות ומה שביניהן. >>>

גירסה להדפסה